כבד קצוץ

כבד קצוץ (ביידיש: געהאַקטע לעבער) הוא מאכל מהמטבח האשכנזי, עשוי מכבד עוף, המוגש קר לרוב, כמנה ראשונה או כממרח לכריכים.

המתכון הבסיסי כולל טיגון הכבד בשמן או שמאלץ (שומן אווז) או שומן כבש, לרוב עם בצל. לאחר הטיגון מניחים לתבשיל להתקרר, מועכים את הכבד לדרגה הרצויה (ישנן גרסאות עם מרקם גושי ואחרות עם מרקם דמוי משחה), מוסיפים מלח, פלפל שחור, בצל מטוגן או טרי קצוץ דק ולעיתים גם ביצה קשה או תפוח אדמה. בעבר נהגו להגישו עם "אייערלאך" (ביידיש, מילולית "ביצים קטנות") ביצים שלא הוטלו, שנמצאו לעיתים בקרבי תרנגולת, ונראות כחלמונים.

כבד קצוץ נחשב כמעדן, מוגש בארוחות חג ופופולרי כממרח במעדניות יהודיות בארצות הברית ובקנדה.

כבד קצוץ רגיש מאד לטמפרטורה ומתקלקל בקלות, לכן יש לצרוך אותו סמוך ככל האפשר להכנה ולאחסן אותו בקירור לימים בודדים.

כבד הוא מוצר עתיר שומן וכולסטרול, אך גם עתיר ברזל.

בתקופת הצנע בישראל, כאשר כבד לא היה בנמצא, הומצא תחליף מחצילים שכונה חצילים בטעם כבד. למרות שמו, טעמו אינו דומה לזה של כבד קצוץ, והדמיון הוא בעיקר בצבע ובמרקם. מאכל זה הוא ממתכוני הצנע היחידים שעדיין פופולריים במטבח הישראלי, ואף קיימות גרסאות מסחריות שלו.

ביידיש קיים הפתגם "געהאַקטע לעבער איז בעסער ווי געהאַקטע צרות" (משחק מילים: 'כבד קצוץ עדיף מצרות צרורות').

בלקסיקון היהודי-אמריקאי (וכן בתרבות האמריקנית הכללית) קיים הביטוי "מה אני, כבד קצוץ?!" (What am I, Chopped Liver?!), הנאמר בשעת תסכול הנגרם מכך שאדם חש שמתעלמים ממנו (מקביל לביטוי העברי "מה אני, עז?!"). ייתכן כי מקור הביטוי הוא בכך שכבד קצוץ נחשב כמאכל של טעם נרכש, שאינו אהוד על הכל; לחלופין, ייתכן כי מקור הביטוי בהיותו של המאכל מנה נלווית ולא עיקרית.^[1]