דוד ברגלסון

דוד ברגלסון

דוד ברגלסון עם בנו לוי, תחילת שנות ה-20
לידה	12 באוגוסט 1884 אוחרימוב, אוקראינה
פטירה	12 באוגוסט 1952 (בגיל 68) מוסקבה, ברית המועצות

דוד בֶּרְגֶלְסון (ביידיש: דוד בערגעלסאָן; ברוסית: Давид Бергельсон; בכתב לטיני: David Bergelson) ‏(12 באוגוסט 1884 - הוצא להורג ב-12 באוגוסט 1952, עם יתר הרוגי המלכות בברית המועצות) היה מחזאי וסופר יידיש יליד אוחרימוב, ליד אומן באוקראינה. במסגרת חיסולהּ של הצמרת הרוחנית היהודית בברית המועצות על ידי סטלין נמנה ברגלסון עם 13 הנאשמים בתהליך משפטי סגור ומבוים, בדומה להליך מקביל הידוע בשם "משפט הרופאים", שבו נאשמו בכירי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי בלאומנות יהודית וריגול לטובת המערב. ב־12 באוגוסט 1952 הוצא להורג עם רבים מחבריו.

ביוגרפיה

ברגלסון גדל במשפחה חסידית, אך זכה לחינוך כללי אוניברסלי נוסף על השכלתו התורנית. הוא למד רפואת שיניים, אך לא עסק במקצוע זה.

ברגלסון החל לכתוב בעקבות ניסיון ההפיכה הכושל ב־1905, בתחילה בעברית ואחר כך ברוסית, אך זכה להכרה רק כשכתב ביידיש. בכתיבתו הושפע בעיקר מצ'כוב, והִרבה לכתוב על צעירים מיוסרים ועל חיי השטעטל. בקיץ 1909 התפרסם בהוצאת "פראגרעס" בוורשה ספרו הראשון: הסיפור 'ארום וואָקזאַל' ('ליד התחנה' או 'מסביב לבית הנתיבות'), שעורר סנסציה בעולם הספרות היהודית.

ב־1917 ייסד בקייב את "אוונגרד – הליגה לתרבות יידיש". הוא כתב בקביעות לשבועון האמריקני ביידיש "פארווערטס".

ב־1921 עקר ברגלסון לגרמניה, שם חי בברלין שנחשבה למרכז ספרות היידיש. בעקבות הפרעות ביהודי אוקראינה (1917-1920) הוא כתב את הסיפור 'שני רוצחים'. ב־1926 פרסם מאמר בשם "שלושה מרכזים", ובו טען כי ברית המועצות, ולא ארצות הברית או פולין, היא משכנה לבטח של התרבות היידית.

ב־1933, לאחר עליית היטלר לשלטון, נמלט לרוסיה, שם כתב ביידיש לעיתונים קומוניסטיים. במהלך מלחמת העולם השנייה נטל חלק בוועד היהודי האנטי-פשיסטי, שניסה לסייע למאמצי המלחמה של ברית המועצות נגד גרמניה הנאצית. ב־1949 נעצר וב־1952 הוצא להורג. לאחר מות סטלין זכה לרהביליטציה, וכתביו פורסמו מחדש ברוסיה ב־1961.

בנו היחיד, לוי (לב) ברגלסון, היה פרופסור לביוכימיה במוסקבה ובאוניברסיטה העברית בירושלים.

לוח זיכרון ב"גן תשי"ב" לזכרם של הרוגי המלכות בברית המועצות בשכונת רסקו בירושלים

כתביו

מבחר כתבים

• 1909 - אַרום וואָקזַאל ("ליד התחנה" או "מסביב לבית הנתיבות"), נובלה
• 1913 - נאָך אלעמען ("ככלות הכל") - נובלה
• 1920 - אָפגאנג
• 1925 - מידת הדין (מידאס האדין) - רומן
• 1926 - שלושה מרכזים" - מסה
• 1928 - שטורמטעגען (ימי סערה) -סיפורים קצרים
• 1932 - בַאם דנייעפער (על הדנייפר)
• בירעבידזשאַנער ערציילונג
• 1937 - פענעק - רומן אוטוביוגרפי
• 1947 - נַייע דערציילונגען (סיפורים חדשים)

מחזות

• פרינץ ראובני (הנסיך ראובני)
• די ברויט-מיל:דער טויבער

יצירותיו שתורגמו לעברית

• לא אמות כי אחיה , מחזה, תורגם בידי אברהם שלונסקי, הוצג בהבימה, בשנת 1944. ההצגה זכתה להצלחה ועד סוף 1944 צפו בהצגה מעל 35,000 איש ברחבי ארץ ישראל, וגם עוררה פולמוס לאחר שהסופר גרשון שופמן הפריע באמצע הצגה של המחזה ודרש שלא להציג נאצים "יפים" על הבמה.
• דמדומים, מתוך כתביו, תרגם מיידיש אליהו מייטוס, ירושלים, 1946.
• כתבי דוד ברגלסון, תרגם ד"ב מלכין, ספרית פועלים, תל אביב, 1962.
• מסיפורי המהפכה, עברית - יעקב מלכין, מרחביה, 1948.
• הנסיך ראובני, מחזה בארבע מערכות, תרגם מיידיש והוסיף אחרית דבר ק"א ברתיני, ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל - הוועד הפועל - המרכז לתרבות ולחינוך, 1946, (גרסה נוספת יצאה לאור על ידי ספריית הפועלים תל אביב, 1978).

מבחר מאמרים

• דוד ברגלסון, על אמנות הפרוזה ביידיש, סאוועטיש היימלאנד, 1 (1976). (ביידיש)
• דוד ברגלסון, על חיים ז'יטלובסקי, יידישע קולטור, 8 (1978). (ביידיש)

לקריאה נוספת

• בוריס קוטלרמן, 'דוד ברגלסון מסביב לאוטונומיה היהודית בבירוביג’אן', חוליות, 9, 2005.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דוד ברגלסון בוויקישיתוף

• דרור בורשטיין במאמר על כתיבתו של ברגלסון, באתר "הארץ", ספרים
• דוד בערגעלסאָן, פארווערטס, ינואר 2007 (ביידיש)
• רשימת מאמרים על דוד ברגלסון באתר רמב"י
• נחמן מייזל, דוד ברגלסון: (75 שנה להולדתו; 50 שנה להופעת ספרו הראשון), על המשמר, 18 בספטמבר 1959, המשך
• סיפורו של הסקנדל שהסעיר את עולם התיאטרון בשנת 1944, באתר הספרייה הלאומית, מאי 2017

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] דוד ברגלסון26538169