ישעיהו דליות
ישעיהו (שייקה) דליות (בלובמרג) (נולד ב-1936) בעבר מבכירי המוסד וצייד נאצים, ואיש עסקים ישראלי. ממייסדי והמנכ"ל הראשון של המרכז למורשת המודיעין, חבר הוועד המנהל של הליגה נגד השמצה ויקיר העיר רמת השרון. במסגרת משימתו האחרונה ב״מוסד״ ניהל את המבצע לאיתור פושעים נאצים ממלחמת העולם השנייה בהתמקדות על שלושה: יוזף מנגלה, קלאוס ברבי וואלטר ראוף. את ממצאי החקירה על קלאוס ברבי - לרבות מיקומו ופרטי זהותו הבדויה - העביר לממשלת צרפת, אשר דנה אותו למאסר עולם.
בצעירותו
נולד ב-1936 בשם ישעיהו בלומברג, בפתח תקווה. אימו, בת למשפחה מלמדים ובוגרת הגימנסיה תרבות בגרודנו בלרוס, עלתה לארץ ישראל ב-1932במסגרת המכבייה הראשונה. אביו עלה באותה שנה מוורשה . בשירותו הצבאי היה קצין בחיל הנדסה קרבית ומונה למפקד קורס קציני הנדסה. ב-1956 נפצע במלחמת סיני בעת פריצת שדה מוקשים. לאחר שסיים קורס מפקדי פלוגות והתנדב לקורס לוחמה זעירה (קומנדו) לקצינים עיצב את סיכת לוחם-קומנדו הראשונה של צה״ל, בה נעשה שימוש עד היום.
במלחמת יום הכיפורים היה מפקד פלוגת צמ״ה ולאחר המלחמה התנדב להקים גדוד מילואים חדש שפעל במרחב שלמה בחצי האי סיני.
במוסד
בשנת 1962 הוצע לו לקטוע את הקריירה בצבא ולהתנדב ליחידה אזרחית ממודרת במשרד ראש הממשלה. דליות הצטרף למוסד, בו שירת 22 שנים במגוון תפקידי מטה ושטח בכירים. ב-1980, עם שובו משירות ממושך בחו״ל, הוצב בראש המצוד לאיתור פושעים נאצים. שייקה קיבל לידיו רשימה של עשרה פושעים מבוקשים והחליט להתמקד בשלושה: יוזף מנגלה, קלאוס ברבי וואלטר ראוף.
דליות הירבה לשהות באמריקה הלטינית, לפקח ולהשתתף באיסוף מודיעין ולהפעיל סייענים מקומיים וכן שלוחות של "המוסד" עצמו. פעילויות האיסוף התבצעו גם באירופה.
במבצע לאיתור קלאוס ברבי אשר כונה "הקצב מליון", אותר האחרון לאחר פעילות ענפה, בדירה בלה פאס שבבוליביה, שם חי בכיסוי תחת השם אלטמן. עם זאת, המבצע לתפיסתו לא אושר ודליות העביר גורם שלישי את הממצאים לממשלת צרפת על מנת שתפעל להסגרתו והעמדתו לדין. ממשלת צרפת לא ידעה על מעורבותו של המוסד במבצע האיתור. לאחר כשנה בוליביה נענתה לדרישת צרפת והסגירה אותו. הוא הועמד לדין בליון, נדון למאסר עולם וכעבור זמן קצר מת בכלא.
את וולטר ראוף, ממציא משאיות הגז שקדמו לתאי-הגזים, בהם נרצחו 92 אלף יהודים, איתרו אנשיו של דליות בצ'ילה, לאחר שהאחרונה סירבה לבקשות גרמניה להסגירו לידיה. חוליה של סייענים הובאה מארץ שכנה, אך מבצע החיסול לא אושר על ידי ראש "המוסד" באותה עת, יצחק חופי, בתואנה שדרך המילוט הייתה בעייתית.
לאחר פרישתו מהמוסד
ב-1983 פרש לטובת עסקים פרטיים והקים חברת ייעוץ לגופים כלכליים בינלאומיים. במקביל נקרא על ראש המוסד לשעבר, מאיר עמית, להצטרף אליו להקים את המרכז למורשת המודיעין (מל"מ) -- ״המוסד״, אמ"ן, השב״כ, ו ״נתיב״. שייקה נבחר כמנכ״ל ראשון של העמותה וחבר הוועד הפועל.
מאז פרישתו יזם פיתוח פרויקטים ומתן ייעוץ בישראל ומחוצה לה שעיקרן הקמת "קרתגו אנרג'י" ו "אובק גז" שעיסוקן באנרגיה וגז. כיהן בשתיהן כיו"ר מועצת המנהלים. כמו כן כיהן כדירקטור במועצות מנהלים של חברות רבות, ביניהן הילטון ירושלים, אפקון בקרה ואוטומציה, גולדבונד תעשיות נייר ועוד.
בשנת 2007 הוכרז "יקיר רמת השרון" על פועלו רב השנים ותרומתו לשיתוף פעולה של העיר על תושביה והמל"מ השוכן בעיר. נשוי למרים, אב לשלושה ילדים וסבא לשישה נכדים.
