יראת השם

יראת ה'
(מקורות עיקריים)

מקרא	דברים, י', כ'
משנה תורה	הלכות יסודי התורה, פרק ב'
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה ד' ספר החינוך, מצווה תל"ב

ביהדות, יראת השם או יראת שמים היא מצווה לירא את ה'. בספר החינוך מצוינת מצווה זו כאחת משש מצוות תמידיות, המתייחדות בכך שאפשר לקיימן באופן תמידי בכל רגע ורגע, ועניינן הגדרת היחס הנכון של האדם כלפי אלוקיו.

מקור המצווה

בתורה נאמר: ”אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא”, ועל סמך פסוק זה פוסק הרמב"ם בספרו ההלכתי משנה תורה:
”הקל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו, שנאמר "ואהבת את ה' אלקיך", ונאמר "את ה' אלקיך תירא".” (משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ב', הלכה ב')

בתורה ישנם פסוקים נוספים המורים על יראת השם, כגון:
”וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֵיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֵיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.” (ספר דברים, פרק י', פסוק י"ב)

יראת אלקים מוזכרת בתנ"ך בפרשת עקידת יצחק, לאחר שאברהם מוכן לקיים את מצוות הקל ולהקריב את יצחק בנו, מתוך אמונה עזה ברצונו של ה'. מלאך ה' עוצר את אברהם מלשחוט את בנו במילים:
”אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה, כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי.” (ספר בראשית, פרק כ"ב, פסוק י"ב)

דיני המצווה

דיני המצווה, שלא יפסק חיובן מעל האדם לעולם אפילו רגע אחד, ומי שבא דבר עברה לידו חייב להעיר רוחו ולתת אל לבו באותו הפרק שהשם ברוך הוא משגיח בכל מעשה בני אדם, וישיב להם נקם כפי רוע המעשה.

פירוש היראה

יראת הקל, או יראת שמים, יכולה להתפרש הן כפחד מפני הקל והן כרצון עז לקיים את רצונו מתוך אמונה יוקדת בצדקתו. באופן רחב יותר, משמש הביטוי "יראת שמים" לתיאור המחויבות של האדם כלפי ה'. אדם דתי, המקפיד על תורה ומצוות, מכונה ירא שמים.

מקובל לראות ביראה כלפי ה' צד משלים לאהבה כלפיו. כך מחד נוצרת באדם תחושת קרבה לה' ומודעות לכמיהה בנפשו להתקרב לה' עוד ועוד, ומאידך נשמרת תחושת הנפרדות וההגדרה העצמית של האדם ולפיכך גם הכרה בעבודה שעליו לעשות כדי להתקרב.

הצמדת המילה "שמים" ל"יראה" אינה מובנת מאליה. מצד אחד, מקבלת היהדות את הגישה האימננטית הידעת ומאמינה בהיעדר פיזיות לישות האלוקית ובהימצאות הקל בכל מקום, לפי הפסוק ”מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ” (ישעיהו ו ג). מצד שני, פעמים רבות מוזכרים השמים בתנ"ך ובדברי חז"ל כמקום מושבו של ה', כמו בפסוק ”יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק, ה' יִלְעַג לָמוֹ” (תהילים ב', ד). אחד ההסברים למשל זה הוא היות השמים המקום היחיד שבו יכול האדם "לראות אינסוף" – שהרי בכל מקום שיביט בעולם יתקל מבטו בעצם ממשי כלשהו, ואילו את השמים האדם רואה אך למעשה אין להם ממשות או סוף. לכן השמים הם המתאימים ביותר לתיאור נשגבותו ואינסופיותו של ה', שהם שורש היראה.^{[דרוש מקור]}

דרגות שונות ביראה

בספר הזהר (תחילת פרשת "אחרי מות") מופיעה תמיהה על שני פסוקים סותרים לכאורה: "עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה, וְגִילוּ בִּרְעָדָה" ומאידך "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה, בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה". מוסבר שם שהפסוקים אינם סותרים כלל אלא הם שתי דרגות של יראה: כל עבודת ה' מתחילה מיראה, וזה העובד מיראה, זוכה לקיים מצוות משמחה.

רמה ראשונית ביראת שמים היא "יראה תתאה" (בארמית, בעברית: "יראה תחתונה"), שהיא יראת העונש במובנו הפשוט: האדם מצייר בדמיונו את העונש שיקבל בחייו ולאחר מותו אם יעשה עבירות ולא ילך בדרך התורה. עונש זה מרתיע אותו, וגורם לו ללכת בדרך טובה כדי לשמור את נפשו.

רמה גבוהה יותר היא "יראת הרוממות" – תחושת יראה המתעוררת באדם בעומדו מול רוממות ושגב, בהתפעלות והערצה. תחושה מעין זו מוכרת בפגישה עם תופעת טבע פלאית, כגון ברקים ורעמים. ככל שהירא יבין את גודלו ונוראותו של ה', תגדל יראתו עוד. להבדיל מיראת העונש, יראה כזו לא מפחידה ומרתיעה את הירא והוא לא חפץ להתחמק ממנה, אלא אדרבה – הוא מחפש להתמלא ולהיפגש שוב ושוב עם גודל ושגב ה'.

דרגה גבוהה עוד יותר של יראת הרוממות היא תפיסת הטוּב המוחלט של ה'. הירא מבין ומרגיש את טוב ה' ורוצה לדבוק בו עד כדי פחד מכל רבב של התרחקות ממנו. כדוגמה אפשר לראות את היראה הזו אצל ילד קטן שמבין את תלותו המוחלטת באמו ובאהבתה, ומפחד מכל התרחקות ממנה. יראה זו פועלת יחד עם אהבת ה' ומתבטאת בחיבור עמוק של הירא אל אלוקיו, ומכאן ערכה הגדול.

יראת-שמים במקורות

• "ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שנאמר ”ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה” (דברים י', יב)" (תלמוד בבלי ברכות לג, ב)
• "כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין, שנאמר: ”סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם” (קהלת י"ב, יג)" (שם ו, ב)
• "ומשחקי בקוביא... פסולים לעדות, לפי שאין מתעסקין ביישובו של עולם ואין בהם יראת שמים" (רבי עובדיה מברטנורא על מסכת סנהדרין).

ראו גם

• מורא אב ואם
• מורא מקדש

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23831251יראת השם