יראון (עיר מקראית)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
יִרְאוֹן הייתה עיר מקראית בנחלת שבט נפתלי, אשר נזכרת פעם אחת בתנ"ך כעיר מבצר: ”וְיִרְאוֹן וּמִגְדַּל אֵל חֳרֵם וּבֵית עֲנָת וּבֵית שָׁמֶשׁ”[1].
במקור חוץ מקראי נזכרת העיר ברשימותיו של תגלת פלאסר השלישי, בין ערי הגליל העליון שכבש.
שמה של העיר הקדומה נשתמר לפי הסברה המקובלת בשמו של הכפר הלבנוני יארון, השוכן כ-5 ק"מ דרומית לבנת ג'ביל, ובסמוך לגבול ישראל, ממערב לקיבוץ יראון, הקרוי על שם העיר הקדומה.
במרכז הכפר תל עתיק, ברום של כ-800 מטרים מעל פני הים, אשר בו נמצאו חרסים החל מתקופת הברזל.
לקריאה נוספת
אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ג', עמ' 770.
הערות שוליים
