רבי יצחק שווייגר
| קובץ:תמונתו.jpg | |
| לידה |
1849 ה'תר"ט אוהרסקי ברוד, האימפריה האוסטרית |
|---|---|
| פטירה |
5 באוקטובר 1922 (בגיל 73 בערך) י"ג בתשרי ה'תרפ"ג טופולצ'אני, צ'כוסלובקיה |
| מדינה | האימפריה האוסטרית, האימפריה האוסטרו-הונגרית, צ'כוסלובקיה. |
| השתייכות | יהדות אורתודוקסית, רבני הונגריה |
| רבותיו | הרב אברהם שמואל בנימין סופר (ה"כתב סופר"), והרב חיים צבי מנהיימר (מחבר שו"ת "עין הבדולח"). |
| תלמידיו |
הרב אביגדור קצבורג, יהודה לייב לאופולד פליישר, ד"ר שמואל מילר, סיני רוזנברג והרב אביגדור שונפלד. בניו: הרב ד"ר אליעזר שוויגר והרב ד"ר אברהם שווייגר. |
| חיבוריו | ברכת יצחק (פרד"ס על חמישה חומשי תורה, וחלק שני ענייני נישואין, מילה והספידא) |
הרב יצחק שווייגר (שווייגער) (תר"ט – י"ג בתשרי תרפ"ג, 5 באוקטובר 1922) היה רב קהילה ואב בית דין בעיירה טאפאלצ'אני שבסלובקיה. עמד בראש ישיבת טאפאלצ'אני במשך 50 שנה, והעמיד בה מאות תלמידים[1]. מחבר הספר "ברכת יצחק" על חמישה חומשי תורה וענייני נישואין, מילה והספד. היה אחד הרבנים הראשונים בהונגריה שהצטרף לתנועה הציונית.[2]
ביוגרפיה
ראשית חייו
יצחק שווייגער נולד לר' משה שמואל וצולקא שוויגער, בעיירה אוהרסקי ברוד (ברודא) שבמחוז מורביה, שהייתה בזמנו חלק מהאימפריה האוסטרית ובימינו נמצאת בשטחה של צ'כיה.
עם הגעתו לגיל 13 עזב את בית הוריו, ונדד בגפו לישיבתו של הרב חיים צבי מנהיימר תלמיד החת"ם סופר, שהיה אב"ד וראש ישיבה בעיירה וערבוי. על תקופה זו, כתב בהקדמה לספרו "ברכת יצחק": "יתברך הבורא וישתבח היוצר שנתן לי שכל ובינה, בן י"ג שנה לברוח ממדינת מעהרין, ששם אין תורה, למדינת הגר והלכתי לווערבוי ולמדתי שם ג' שנים אצל הרב הגאון חו"ב נזר ישראל מו"ה חיים צבי מאננהיימער"[3].
בהגיעו לגיל 16 התקבל ללימודים בישיבת פרשבורג המפורסמת, שם למד שש שנים מפיו של ה-"כתב סופר": "אחרי כן הלכתי לקרתא דשופריא קריית מלך רב לק"ק פרעססבורג הוא אמ"ו הגאון בעל כ"ס [כתב סופר] זצוק"ל ושם ראיתי כבוד התורה כליל בהדרו וקדושת בעל חתם סופר קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל [לעתיד לבוא] ולא פקעה כי היא עיר שחוברה בה תורה וגדולה, כי גם הקצינים הגדולים כולם אוהבים וברורים ללמוד תורה הם ובניהם ושם שאבתי מים בחשק רב ממעייני מים חיים"[3].
בשנת תרל"א, נשא לאישה את גיטל לינק, ביתו של הרב יחזקאל ישעיה לינק שהיה פרנס קהילת טאפאלשטאן וממנהיגי היהדות החרדית באזור.[4] חמיו ייסד לו ישיבה בביתו, והוא החל להרביץ בה תורה ברבים בעודו בן 22 שנה בלבד: "ושם בביתם, בית ועד לחכמים, עשו לי בה"מ [בית המדרש] ללמוד וללמד תורה ברבים ישלם ה' פועלם ויהי' משכורתם שלמה".[3]
כהונתו בטאפאלצ'אני
בשנת תר"מ, התמנה לדיין ומו"צ בבית הדין בטאפאלצ'אני, ולאחר מכן גם לאב בית דין. לצד כהונתו בבית הדין הוא המשיך להוביל את הישיבה המקומית ולהעביר בה שיעורים מדי יום. ישיבת טאפאלצ'אני הגיעה בימיו לשיא גדולתה, וקלטה לתוכה מאות תלמידים מכל אזור הונגריה וסלובקיה.[5]
עדות על דמותו של הרב שווייגער ועל סדרי הלימוד של ישיבת טאפאלצ'אני שבראשה עמד, ניתן למצוא בכתב העת "אפיריון" שערך ד"ר שמואל מילר, תלמיד ישיבת טאפאלצ'אני בעצמו.[6] את כתב העת הוציא מילר לאור ביושבו בארצות הברית, והוא אסופת דרושים וזיכרונות של בוגרי עולם הישיבות ההונגרי – "מעולמו של ישראל סבא"[7].
בגיליון שנת תרפ"ד מופיע מאמר בשם "ר' יצחק שווייגער עליו השלום - זכרונות", שנכתב על ידי מחבר אלמוני שבעברו היה תלמיד קרוב לר' יצחק שוויגער. כפי שהוא מעיד: "שנות העמל בעת ישבתי לרגלי הגאון הנפטר ושאבתי תורה ממעינותיו... למדתי אצלו סוגיה דמצוות צריכות כוונה, סוגיה דטומאה הותרה בציבור, עשה דוחה לא תעשה ועוד".[8]
כותב המאמר מציג את דרך הלימוד בישיבת טאפאלצ'אני, שלצד לימודי התלמוד וההלכה התייחדה בדגש שנתן הרב שווייגער על לימודי אגדה ועל לימוד התנ"ך. כל תלמיד בישיבה צריך היה ללמוד פרק אחד מהנביאים או הכתובים בכל שבוע, ובערב שבת הוא נבחן אצל ראש הישיבה - הרב אמר את תחילתו של פסוק ועל התלמיד היה לסיימו. כל תלמיד בחר את הפרקים שרצה ללמוד ע"פ מה שליבו חפץ, והרב עודד לבחור לא רק מנביאים ראשונים "כי קלים העניינים מאוד" ולא מספר תהילים, אותו ציפה הרב מתלמידיו לדעת בכל מקרה "כי בלעדי זאת צריך כל בחור לדעת שירי דוד מלך ישראל מהשפה ולחוץ"[8].
גם על שיטתו החינוכית של ראש הישיבה מספר מחבר המאמר: "פנקס היה לרבי ובו דף אחד לכל תלמיד מתלמידיו, את הדפים היה ממלא סימנים שונים ומשונים משלו כתבנית הנגונות בחומש והם היו מעידים על דרכי התלמיד אם טוב או רע". מסופר גם על מנהג שקבע בישיבה, במטרה "לעשות תלמידיו 'בריות', כי יהיו אנשים מורמים מעם גם בידיעה וגם בלשון. במרץ עודד אותם כי ילכו לרעות בשדה הדרוש ולמצא בה מטמונים", בכל שבת בחור אחר מבני הישיבה היה דורש בפני חבריו אחריו תפילת מוסף, ו-"אם אחד מתלמידיו זכה לחדש איזה חידוש שמח מאוד כעל איזה מציאה גדולה".[8]
מותו
ר' יצחק שווייגער הלך לעולמו בתאריך י"ג בתשרי תרפ"ג, ונטמן בבית הקברות היהודי בטאפאלצ'אני. וכך כתב בנו ישעיה בפתיחה לספר "ברכת יצחק": "וביום יהארצייט יג' תשרי, תעשו תיקון ועילוי לנשמת "יצחק בן צילקא תנצב"ה בלימודכם, גמלו חסד, וכן תעשו לדורות ובעל הגמולות ב"ה ישלם לכם גמולכם, וישמח אותנו במבשר טוב משמיע ישועה מהרה בימיכם אוכי"ר".[9]
על פטירתו, כתב תלמידו הנ"ל: "ובכל זאת רבי היקר עומד לפני כמו חי, ממש כמו אז בעת היה איש רב פעלים ורב התנועה ובעת נודעתי כי נאסף אל אבותיו, שני ימים אחר יום הכיפורים שנה זו, נתגלגלו דמעותי כבדות מעיני ומעיני כל תלמידיו, כי זכרו לעולם לא ימיש מקרבנו! זכר אדם גדול לא מלתא זוטרתא הוא!"[8]
ספרו
ספרו היחיד שראה אור הוא הספר "ברכת יצחק", אותו ערך בשנה האחרונה לחייו ובנו הצעיר פנחס ישעיה פרסם אותו לאחר מותו. כפי שחתם המוציא לאור באחרית הדבר לספר: "ומן תכריך כתבי א"א [אדוני אבי] זצ"ל המון חידושי' בשמעתא ואגדה, ולקחתי ראשית כל ביכורי מגידים, דברי נגידים, בעטור ותוספת עדוים, שוים לכל נפש היפה, ועולים על שולחן מלכים... ובלב חכם נתן חכמה ותבונה, וזיכני במצוות כיבוד או"א [אב ואם] בחייו ובמותו, להוציא לאור עולם חיבורו, למען ידובבו שפתותיו בקבר, ובאוצר החיים יהנה מאור עולם... ובכן יגן ויושיע ה' מקור הרחמים והחסד ב"ה לכל ישראל בהרמת קרן התורה הק', ירבה החזון, ויתרבה הדעת, יגדיל תורה ויאדיר, והרמת קרן ישראל באה"ק המחכמת ומטהרת אותם לטעת, ונשא נס לגוים, וגו' ושכינתו עמנו יתאחד ולגוי א' אותנו יעש' בב"א".[10]
ע"פ הוראתו, צאצאיו לא מכרו את הספר אלא חילקו אותו לתלמידיו ולבני משפחתו.[8][11] "ר' יצחק נעתר [להוצאת הספר] בתנאי כי ספרו לא יעלה במכירה אלא כל תלמיד אשר ידרוש את הספר יקבלו חנם אין כסף. השפלת כבוד התורה היה בעיניו למכור תורה בכסף. וגם יכול היות כי רבים מהתלמידים יקנו הספר מפני הבושה וזה לא מכבודו".[8]
החלק הראשון של הספר כולל דרשות על כל פרשות השבוע ועל חלק מהחגים, והחלק השני כולל הספדים שנשא בהזדמנויות שונות לצד דרשות לאירועי נישואין וברית מילה. אחד מתלמידיו תיאר במאמרו את אופי הספר: "תורתו הייתה נקיה מכל שמץ חכמה זרה, זהיר היה מאוד שלא להכניס אל תוכו שום חכמה בלעדי חכמת התלמוד ונושאי כליו. בכל השני מאות ושלושים עמודים הגדולים של ספרו, יסד את דבריו רק על קדשי התלמוד והמדרשים ולא השתמש בשום ספר אחר. הספר הוא האיש, כל רוחו מתבלט בתוכו. על ספרו הטביע חותמו המיוחד חותם איש תם וישר אשר מעולם לא זז מארבע אמותיה של ההלכה אפילו כל שהוא ומשך ידו אפילו מחקירותיו המחוכמות של הרמב"ם הקדוש!"[8].
במבוא להוצאה המחודשת של הספר "ברכת יצחק", כותב נכדו של המחבר הרב שמשון רפאל וויס כי הוא הניח אחריו כמה כתבים נוספים, אך כולם אבדו בשנות השואה "בים הדם והדמע".[11] בספרו "ברכת יצחק" הוא מעיד על קיומם של כתבים נוספים שלו במספר נושאים: ספר תהילים (עמ' ז', עמ' קכ"ה, עמ' קמ"ח, עמ' קנ"ב, עמ' קס"ז), מגילת רות (עמ' כ"א), מגילת קהלת (עמ' מ"ה, עמ' ק"ו), מגילת שיר השירים (עמ' נ"ד, עמ' קנ"א, עמ' רי"ט), מגילת אסתר (עמ' ק"ס), ספר משלי (עמ' קס"ג), מסכת אבות (עמ' נ"ב, עמ' צ"ז, עמ' קנ"ז) ומסכת כריתות (עמ' כ"ו).
תמיכתו בתנועה הציונית
שנה בלבד לאחר הקונגרס הציוני הראשון הוקמה בטופולצ'אני אגודה ציונית מקומית. אליעזר, בנו של ר' יצחק שווייגער, היה מראשוני צעירי טופולצ'אני שהתקרבו לחוגים הציוניים עוד בצעירותם כאשר למדו בערים הגדולות של אירופה (יחד עם איגנץ פרידמן, הרמן אברהמזון ווילהלם רייכנטאל). בשובם לטופולצ'אני, הם דיברו רבות על חידושיה של התנועה הציונית, והלהיבו חוגים רבים בציבור היהודי בעיר.[2]
האגודה הציונית בטופולצ'אני הייתה מחמש האגודות הציוניות הראשונות על אדמת הונגריה, והתייחדה בהיותה בעלת אופי דתי מובהק בהתאם למסורת הקהילה במקום. את התמיכה הנרחבת לה זכתה האגודה הציונית במקום, בפרט בקרב הציבור הדתי, ניתן להסביר בדמותם של הרבנים הראשיים במקום הרב כלב שלזינגר והרב יצחק שווייגער. הרב שווייגר היה מהרבנים האורתודוקסים הראשונים בהונגריה שהצטרפו לתנועה הציונית, ותומך נלהב של האגודה הציונית בטופולצ'אני. בשנת 1902 הוא השתתף יחד עם הרב פייבל כלב שלזינגר באספת האגודה הציונית בחול המועד סוכות, הכריז בפומבי על הצטרפותו אליה[12], ורכש מאז בכל שנה את השקל הציוני.[2]
לקראת הוועידה הראשונה של תנועת המזרחי בשנת 1904 (תרס"ה) התעצמה הפעילות באגודה הציונית של טאפאלצ'אן, לצד התנגדות רבה שהתעוררה בחוגים חרדיים רבים שהפעילו את מלא כובד משקלם על מנת למנוע את כינוסה של הוועידה.[13] ר' יצחק שווייגער, שהגן בנאמנות על תנועת המזרחי מפני התקפות של חוגים שונים,[2] פרסם לפני פתיחת הוועידה מכתב תמיכה פומבי בתנועת המזרחי בעיתון "תל תלפיות", עלון תורני שהודפס בעיר ואץ (ויטצען) בעריכת הרב דוד צבי קצבורג:
"התענגתי בכל מה שכתוב בעיקר העינין של הציונות בתל תלפיות, וכבר לפני כמה שנים נתתי שקלי בכל שנה ושנה לסייע לדבר מצווה גדולה, להציל בני עמינו מיד בני נכר. אבל בכרוז שקרא בחיל, עיקר חסר מן הספר, לידע ולהודיע ולהודע, שהמזרחי בארץ רוסי' הוא כינוס לצדיקים וליראים ולחושבי שמו ואוהבי תורה שכל אחד ואחד מחויב לחבר עמהם, ויאמר לדבר כי טוב טוב הוא כדי שהכת היראים באמת יהי' להם תוקף וכח עזה לפעול בלשכת האגודה ואין לדאוג כלל מהרקנים שבהם, כי המה עומדים על גביהם, ובכמה עניינים גדולים ראינו שאין נותנים כתף סוררת לדעת היראים של המזרחי (הקאלאניאל באנק סגורה בש"ק [שבת קודש] ובי"ט [וביום טוב] וגם המסחר שם נעשה הכל על פי היתר עסקא כדת וכדין) ואם יגדל באיכות וכמות כת המזרחי יעשה הכל על פיהם ואנחנו מחויבים לעמוד על ימינם ולסייע אותם לדבר מצווה גדולה ישוב א"י תובב"א ולהציל עשוקי בנ"י מיד עושקיהם בכוח, וכל הנ"ל חסרון ניכר בדבריו הנעימים הנני אומר יישר כוחו יפה עשה בעתו לעורר את אבנ"י [את בני ישראל] לתלהב אותם, ולחזקם לאהבת ישראל אחיהם"[14].
באותה תקופה התפרסמו ב"תל תלפיות" דעות נוספות בעד ונגד הציונות זו לצד זו, אך בשלב מאוחר יותר הרב ישעיהו זילברשטיין, שהעיתון עמד תחת ביקורתו,[14] שם קץ לכתיבה הציונית בו.[13]
משפחתו
- ר' פנחס לינק - דודו של ר' יצחק שווייגער[15], היה תלמיד בישיבת פרשבורג אצל החת"ם סופר, שחיבבו מאוד וכינה אותו "ארגז ספרים".[16] לאחר לימודיו שב לטאפאלצ'אני וכיהן כדיין ומו"צ.[17] נפטר בח' באלול תרמ"ב.[15]
- ר' צבי (הירש) לינק - גיסו של ר' יצחק שווייגער.[18] ידיד נעוריו של המהרי"ץ דושינסקי מימי בחרותיהם כתלמידים בישיבת פרעשבורג.[19] מחבר הספר תורת צבי.
לר' יצחק וגיטל שווייגער נולדו שמונה ילדים: אליעזר, אסתר, רחל, אברהם, יהודית, בילה, חיה-לאה ופנחס-ישעיה, וארבעה מהם (אליעזר, רחל, אברהם וחיה-לאה) נרצחו בשואה. שניים מבניו היו רבנים ידועים:
- הרב ד"ר אליעזר (אלויס) שווייגר - רב ואתנולוג, למד בישיבתו של אביו ובישיבת פרעשבורג אצל 'השבט סופר', וכן לימודי פילוסופיה באוניברסיטת פרנקפורט בגרמניה ובאוניברסיטת ברן בשווייץ עד לקבלת תואר דוקטור. שירת ברבנות בקהילת הסטטוס-קוו בעיר אגר (ערלוי) שבצפון הונגריה, ולאחר מכן ברבנות קהילת 'ישורון' בניטרה שבסלובקיה.[20] בתקופה זו, היה מנהיגה הרוחני של פדרציית "ישורון" - איגוד קהילות הסטטוס-קוו והקהילות הנאולוגיות בסלובקיה.[21][22] פרסם מספר רב של מאמרים אקדמיים (חלקם הגדול בהונגרית), ותרגם מספר ספרי קודש מעברית לסלובקית.[22] הוא נרצח באושוויץ בשנת 1943 עם גירוש יהודי הונגריה.
- הרב ד"ר אברהם (אלברט) שווייגר - רב קהילה ורב צבאי בצבא האסטרו-הונגרי. נולד בטופולצ'אני ובצעירותו למד אצל אביו בישיבה שם. בשנת 1909 הוא התחתן עם אמה לבית ביכלר, ולזוג נולדו שלושה ילדים - קטה, רות וארנסט.[23] במלחמת העולם הראשונה, שירת כרב-צבאי בצבא האסטרו-הונגרי,[24] ולאחר מיכן כיהן ברבנות במספר קהילות ביניהן קרזמיר שבמורביה, איגלאו שבבוהמיה, וברבנות במחוז מדלינג שבאוסטריה, שם כיהן גם כמורה לדת בגימנסיה של העיר. היה נחשב לרב ליברלי, והזמנתו לערוך חופות בעיר באדן עוררה התנגדות מסוימת בקרב חוגים חרדים.[25] החל מאוקטובר 1942, אולץ הרב שווייגער להפסיק את שיעוריו בגימנסיה העירונית של מדלינג, והוא הועבר עם אשתו לדירה קולקטיבית של יהודים ברובע השני של וינה. ב-5 באוקטובר 1942 גורשו אלברט שווייגער ואשתו אמה מווינה למחנה ההשמדה מאלי טרוסטינץ, שם נרצחו שניהם זמן קצר לאחר הגעתם ב-9 באוקטובר 1942.[23]
תלמידיו
- הרב אביגדור קצבורג - בנו של הרב דוד צבי קצבורג עורך כתב-העת תל תלפיות. נולד בשנת תרמ"ד ובימי נעוריו התחנך בתלמוד התורה של טאפאלצ'אני, ולאחר מכן בישיבתו של ר' יצחק שווייגער. בימיו כתלמיד ישיבה צעיר היה היוזם והעורך של כתב-עת של תלמידי ישיבות בשם "נטעי בחורים". כתב העת יצא לאור כדו-שבועון החל מחודש שבט תרס"ד ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת תרע"ד, וכלל דברי תורה שכתבו תלמידי הישיבות לצד עמדות בעניין מצבו של עולם הישיבות ההונגרי באותה תקופה.[26] לגיליון הראשון צורפה הסכמתו של ר' יצחק שווייגער, שכללה דברי שבח רבים על העורך ועל מפעלו: "תלמידי המופלג בהפלגת חכמים ירא וחרד לדבר ה' מו"ה אביגדור כהן קאטצבורג נ"י שרוצה להוציא לאור כ"ע בשם נטעי בחורים לזרז לבחורי חמד להעלות ביכורי פרי עשתונותיהם על שולחן של מלכים, וה' הטוב יישר כחו וחילו לאורייתא לבצע מעשיהו הטוב, ואקוה שלא ידפיס פלפולים המבלבלים דעת הישרות ומקלקל ארחות ונתיבות יושר, רק ילמד בני יהודה קשת לישב בדרך סלולה ולעשות העקוב למישור, ולא יעפילו לעלות ההרה להכריע בין הפוסקים, רק להדריכם במעגלי יושר וצדק, ויפה עיניים וטוב רואי בעלי ישיבות יצ"ו יחזיקו לי טובה כי מתוך כך ילמדו תלמידיהם בהתמדה רבה בהשכל ודעת ביתר שאת, לכן גם ידי יד כהה מסכים עמו להגדיל תורה ולהאדירה, וחלילה לאיש להתגדר במלאכתו מלכת הקודש"[27] בנוסף, חיבר הרב קצבורג ספר בשם "אוהל עולמים - קורות מאורעות וביוגרפיות של גדולי ישראל ואנשי שם".
- הרב ישעיה קאליש – נולד בשנת תרמ"ח לרב גרשון קאליש, מחבר ספר "עבודת הגרשוני" על התלמוד. למד בישיבת פרשבורג אצל ר' שמחה בונם סופר ובישיבת טאפאלצ'אני אצל ר' יצחק שווייגער. נסמך להוראה בשנת תרס"ה, ובגיל 30 התקבל לכהן כדיין בפרשבורג ולאחר מכן לאב"ד שם. בשנת תש"ה אחר תפילת נעילה של יום הכיפורים הובילוהו הנאצים לאושוויץ, ושם נרצח בי"ח תשרי.[28][29]
- יהודה לייב פליישר - רב ופילולוג, חוקר הספרות העברית של ימי הביניים ומומחה ביצירתו של אברהם אבן עזרא. בוגר בית המדרש לרבנים בבודפשט, ומנהל בית ספר יהודי אורתודוקסי בטימישוארה. למד אצל ר' יצחק שווייגער בישיבת טאפטלצ'אן, ובתקופה הזו היה ממייסדי כתב-העת נטעי בחורים בו פרסם את מחקריו הראשונים במשנתו של האבן-עזרא, לצד ביקורות ספרים ומונגרפיות על רבני הדור.[30]
- הרב אביגדור שיינפלד - נולד בשנת תרמ"א. למד חמש שנים בישיבת טאפאלצ'אני אצל ר' יצחק שווייגער ולאחר מכן שבע שנים בישיבת פרשבורג אצל ר' שמחה בונם סופר. נסמך להוראה על ידי ר' יצחק שווייגר ור' עקיבא סופר, ובשנת תרס"ט מונה לרבנות בלונדון בבית הכנסת "עדת ישראל". היה ממייסדי המזרחי באנגליה, ובשנת תר"פ התגורר בארץ ישראל וניהל את בתי הספר של המזרחי.[31] חזר לאחר מכן ללונדון, הקים את התאחדות קהילות החרדים והיה ממייסדי ישיבת עץ חיים. אחרי פטירתו בשנת תר"צ הוציא בנו שלמה ספר עם דרשותיו.[32][33][25]
- סיני רוזנברג – יליד טאפאלצ'אן, תלמידו של ר' יצחק שווייגער בישיבה שם. הלך לעולמו בגיל צעיר עקב מחלה בט"ז אייר תרע"ב, וחבריו הוציאו לזכרו את הספר "אמרי סיני" אסוף מליקוטי חידושיו על התורה והש"ס אשר הניח אחריו. הספר פורסם עם הסכמות של ר' נחום שלזינגר ור' יוסף צבי דושסינקי. במבוא לספר מובא ציטוט מההספד שנשא עליו ר' יצחק שווייגער בהלווייתו: "הרים קול ספוד אמ"ו הרב הגאון מו"ה יצחק שווייגער נ"י רב"ד דק"ק הנ"ל, ובזעק של אנחה ויללה, מדוע הכורת כרת ולא חמל על גיל הפרחים? על מה עשה ה' ככה? וגם עד שערי עיר פרשבורג השמועה מאבילה ונוראה מגיעה, שאיש חמודות אשר כל חייו לתורה ומצווה מוקדשים היו כל ימיו רק בארבע אמות של בית המדרש בלה, זה הר סיני אשר כלו שביבי אש של אהבה לתורת אל חי – איננו!".[34][35]
לקריאה נוספת
- יצחק שווייגר, ברכת יצחק, 1923.
- יהושוע רוברט ביכלר, קורות מקורות לקהילה יהודית - טופולצ'אני, 1975.
- דוד צבי קצבורג, תל תלפיות מחברת שנים עשר, 1904.
- שמואל הכהן וינגרטן, הישיבות בהונגריה דברי ימיהן ובעיותיהן, תשל"ז.
הערות שוליים
- ^ יהושוע רוברט ביכלר, קורות מקורות לקהילה יהודית - טופולצ'אני, להבות חביבה: ועדה להוצאת ספר זכרון לקהילת טופולצ'אני בישראל, 1975, עמ' 25, 31-32
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 יהושוע רוברט ביכלר, קורות מקורות לקהילה יהודית - טופולצ'אני, להבות חביבה: ועדה להוצאת ספר זכרון לקהילת טופולצ'אני בישראל, 1975, עמ' 45-47
- ^ 3.0 3.1 3.2 יצחק שווייגר, הקדמה, ברכת יצחק, גלנטה Galanta: שלמה זלמן נייפעלד, 1923
- ^ יצחק שווייגר, ברכת יצחק, גלנטה galanta: שלמה זלמן ניפעלד, 1923, עמ' רי"ז
- ^ יהושוע רוברט ביכלר, קהילות מקורות לקהילה יהודית - טופולצ'אני, להבות חביבה: ועדה להוצאת ספר זכרון לקהילת טופולצ'אני בישראל 1976, 1975, עמ' 31-32
- ^ שמואל הכהן וינגרטן, הישיבות בהונגריה דברי ימיהן ובעיותיהן, תשל"ז, עמ' 73
- ^ אפיריון <תרפ"ד>, בודפסט: שמואל מיללער, 1923-1924
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 8.6 "רבי יצחק שוויגער עליו השלום - זכרונות", אפיריון <תרפ"ד>, בודפסט: שמואל מיללער, 1923-1924
- ^ יצחק שווייגר, פתיחה, ברכת יצחק, גלנטה Galanta: שלמה זלמן נייפעלד, 1923
- ^ יצחק שווייגר, אחרית דבר, ברכת יצחק, גלנטה Galanta: שלמה זלמן נעיפלד, 1923, עמ' רכ"ו
- ^ 11.0 11.1 יצחק שווייגר, דברי מבוא להוצאה החדשה, ברכת יצחק, גלנטה Galanta: שלמה זלמן ניפעלד, 1923
- ^ נפתלי בן מנחם, מספרות ישראל באונגאריה, תשי"ח, עמ' 73-74
- ^ 13.0 13.1 גאולה בת יהודה, איש המאורות - רבי יצחק יעקב ריינס, תשמ"ה, עמ' 244
- ^ 14.0 14.1 דוד צבי קאטצבורג, תל תלפיות מחברת שנים עשר, תרס"ד 1904
- ^ 15.0 15.1 יצחק שווייגר, ברכת יצחק, גלנטה Galanta: שלמה זלמן ניפעלד, 1923, עמ' רה
- ^ אברהם סופר-שרייבער, כתוב זאת זכרון, תשל"ז, עמ' 292
- ^ רפאל הלפרין, אטלס עץ חיים - יא, תשמ"ה, עמ' 104
- ^ יצחק שווייגר, ברכת יצחק, גלנטה galanta: שלמה זלמן ניפעלד, 1923, עמ' רכ"ד-רכ"ה
- ^ אברהם נ. סופר, בית יוסף להבה - תולדות מהרי"ץ - א, ירושלים: איחוד מוסדות מהרי"ץ, תשנ"ג
- ^ מוזיאון העם היהודי בית התפוצות - Schweiger, Lazar (Alois)
- ^ יהדות סלובקיה
- ^ 22.0 22.1 Židovská náboženská obec Nitra, עדה
- ^ 23.0 23.1 WIKIPEDIA - Liste der Stolpersteine in Niederösterreich
- ^ RICHARD LOEWI, The Reform Advocate, 12 יוני 1915 - "A SEDAR EVENING IN CAMP", באתר הספריה הלאומית של ישראל
- ^ 25.0 25.1 שלמה שפיצר, קהילות אוסטריה, ירושלים: מכון ירושלים, תשע"ז, עמ' 91-92
- ^ שמואל וינגרטן, הישיבות בהונגריה דברי ימיהן ובעיותיהן, תשל"ז, עמ' 34-37
- ^ אביגדור קצבורג, נטעי בחורים מחברת א', תרס"ד
- ^ אשר ראנד, תולדות אנשי שם, תש"י, עמ' 110
- ^ עלי זיכרון - כרך ל', תשע"ז, עמ' מ'
- ^ יצחק כהן, חכמי טראנסילוואניה (ת"צ-תש"ד) - חלק א', ירושלים: מכון ירושלים, תשמ"ט
- ^ כתב עליו הרב יצחק ריינס ממייסדי המזרחי: "איש שיראתו הייתה קודמת לחכמתו ורצה באמת, כי חינוך המזרחי ימלא את תפקידו באמונה ללא "מודרניות" יתירה, אשר כמה ממורי המזרחי רצו להתגדר בה". יצחק יעקב ריינס, ספר המזרחי, ירושלים: תש"ו, עמ' רמ"ב
- ^ יצחק אלפסי, דורשי ציון בפועל, ירושלים: הוצאת שם, תשס"ו, עמ' 407
- ^ שמואל גוטליב, אוהלי שם, תרע"ב, עמ' 460
- ^ סיני ראזענבערג, מבוא, אמרי סיני, תרע"ב
- ^ ההספד המלא של ר' יצחק שווייגער על תלמידו סיני רוזנברג מובא בספר ברכת יצחק בעמ' רכ"ג.
32117467יצחק שווייגר