יצחק חסון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בביתו, ספטמבר 2009.

יצחק חסון ("יוסי") (1921ינואר 2010) היה מבכירי הלח"י, הומניסט ופעיל חברתי, סופר, יזם לפיתוח שטחים ציבוריים ומבצע פרויקטים מיוחדים. במסגרת פעילותו בלח"י היה ראש מחלקת המודיעין (מחלקה ו'), מחלקה אותה ייסד, ובנוסף פיקד על ירושלים. לאחר קום המדינה פיתח תודעה הומניסטית, הקים את האגודה ההומניסטית החילונית בישראל, ושימש כיושב הראש.

קורות חיים

יצחק חסון נולד להורים שעלו לארץ ישראל מטורקיה בהיותו בן שנה, עם ששת ילדיהם הקטנים. שפת הוריו הייתה לדינו. גדל בנווה צדק שליד יפו ברחוב שטיין 9. כנער צעיר היה חבר בתנועת הנוער הלומד "התאים הלאומיים", שהייתה תנועת אחות לבית"ר. בשנת 1936 הצטרף להגנה הימנית שהפכה לאצ"ל, תחת פיקודו של יצחק שמיר ("מיכאל"). עם הפילוג שחל באצ"ל בשנת 1939 הצטרף עם שמיר לארגון הלח"י שבו היה פעיל עד קום המדינה.

בלח"י היה חסון פעיל תחילה בתעמולה כנגד הגיוס לצבא הבריטי. שימש כאיש קשר של אברהם שטרן ("יאיר"), מפקד הלח"י, למשך מספר חודשים, מביתו ברחוב בלפור 57 בת"א, בטרם עבר לגור ברחוב מזרחי ב', מקום בו נרצח. בתקופת הסזון נשלח חסון על ידי שמיר ("מיכאל") להקים מחלקת מודיעין. לאחר תום פעולות הסזון, המחלקה, שקיבלה את הכינוי "מחלקה ו'", החלה להתפתח כמחלקת מודיעין כללית, ובהמשך גם למחלקה ארצית. בשנת 1945 נשלח חסון, או בשמותיו המחתרתיים "יוסי", "לוט" ו"לבן", לארגן ולפקד על הלח"י באזור ירושלים, ובו זמנית היה אחראי גם על מחלקה ו', תפקיד אותו ביצע במשך כחמש שנים. בירושלים הכיר את רעייתו לימים, שרה רכטמן ("נורית"), חברת הלח"י בירושלים, בת למשפחה חרדית, שהייתה אתלטית ושחקנית מכבי ירושלים בכדורסל. נורית נשלחה לפגוש את המפקד החדש ולשמש כאשת הקשר שלו. בין המבצעים השונים של הלח"י תכנן לפרטיה את תוכנית הבריחה של קריינית הלח"י, גאולה כהן מבית החולים בירושלים, שם הוחזקה תחת שמירה בריטית.

עם קום המדינה התגייס לצה"ל ושירת בבאר שבע. על אף שהוצעו לו קצונה ותפקידי פיקוד, בחר להישאר טוראי והשתתף במלחמת השחרור בשורות הפלמ"ח. את רצונו מילדות לעסוק בחקלאות הגשים בעיסוקו החדש של גידול שתילים למכירה בבאר שבע. הקים את המשתלה ברמת השרון, ולאחר מכן הקים את חברת "אתרי נוף", שעסקה בפיתוח סביבתי חקלאי, בהקמת פארקים ופרויקטים מיוחדים. בין הפרויקטים שביצע היו גן הפסגה ביפו העתיקה, חלקים נרחבים של גני יהושע בתל אביב, הגן הטרופי בפארק הירקון, גדר הערבה – גדר הגבול בין ישראל לבין ירדן מים המלח ועד אילת, מגרשי ספורט וגנים נוספים, והיה אחראי על הטיפול בצמחים בחלקה הצבאית בבית העלמין קריית שאול, בקריה בתל אביב ועוד.

בשנת 1976 הקים יצחק חסון את התנועה החילונית, שנועדה להיות תנועה אידאולוגית בניגוד לליגה נגד כפייה דתית, ומינה את פרופ' עוזי אורנן כיושב ראש של התנועה. בעקבות פירוקה בשנת 1980 הוקמה האגודה ההומניסטית החילונית בישראל, וחסון כיהן כיושב ראש שלה כל שנות קיומה, עד תחילת שנות ה-90. חסון יזם וערך את ביטאונה "ברירה הומניסטית", השתתף בקונגרסים בינלאומיים ויצר קשרים רבים עם גופים ואנשים בארץ ובעולם במטרה לקדם את האידאולוגיה ההומניסטית לרווחת החברה בישראל ולרווחת האנושות בכללה. פרסם את ספרו ה"הזקן ואני", בו הוא מספר את סיפורו כנער צעיר והרפתקן, החל מצעדיו הראשונים באצ"ל, ואת האופן בו מתמודד ה"זקן", ההומניסט הבוגר, עם עברו כאיש מחתרת. פרסם בהמשך גם כמה קובצי סיפורים.

תרם את גופתו למדע.

ספרים

יצחק חסון הוציא לאור ארבעה ספרים:

  • "הזקן ואני: סיפורו האישי של ראש המודיעין של הלח"י [מחלקה ו']" (1993)
  • "סיפורי סלומון: סיפורים סוריאליסטיים מהעולם הזה ומהעולם הבא" (1996)
  • "מסיפורי סבא איציק: 14 סיפורים לנוער" (1997), אסופת כתביו לילדים ולנוער, שרובם פורסמו לראשונה ב"משמר לילדים", ומכיל סיפורים מילדותו בנווה צדק.
  • "סיפורי סלומון השני: סיפורים סוריאליסטיים מהעולם הזה ומהעולם הבא" (2005), מקבץ נוסף של "סיפורי סלומון"

קישורים חיצוניים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0