יצחק ברלוביץ (בר-לביא)
 | |
| יצחק ברלוביץ (בר-לביא) בשנת 1936 | |
| לידה | ג' בטבת תרנ"ג |
|---|---|
| פטירה | י"ב באדר ב' תשי"א (בגיל 58) |
| תאריך עלייה | 1893 |
| ידוע בשל | הקמת אגודת "האורז" |
| עיסוק | אורז |
| צאצאים | יפה ברלוביץ |
יצחק ברלוביץ (בר-לביא) (22 בדצמבר 1892 - 20 במרץ 1951) היה מראשוני האורזים בארץ ישראל וממייסדי אגודת "האורז" - אגודת האורזים העבריים בארץ ישראל. אביו של ברלוביץ הוסיף לשם משפחתם את השם "בר-לביא" עם עלותם לארץ, בשנת 1894.[1]
ביוגרפיה
יצחק ברלוביץ נולד בפריז, כאשר הוריו היו בדרך לארץ ישראל, ליוסף ברלוביץ (יליד לינקובה, ליטא, 1859), ולדינה (ילידת ציטוביאן, ליטא, 1861). אמו הייתה אחותו של זרח ברנט, ממייסדי פתח תקוה ונווה שלום.[2] על פי סיפור משפחתי, אימו של יצחק התקשתה ללדת, ורב העיירה הציע לבני הזוג לשנות את מקום מגוריהם. ההחלטה המיידית הייתה לעלות לארץ ישראל. בדרכם לארץ ישראל, התעכב הזוג בפריז אצל האח יעקב ברנט, שם התמחה יוסף, שהיה קדר במקצועו, בייצור רעפי מרסיי וכלי חרס. בפריז הצליחה דינה להביא לעולם ילד ראשון - את יצחק. לאחר הגיעם לישראל נולדו למשפחה עוד שני ילדים - בן ובת. בשנת 1894, משסיים האב, את ההתמחות, המשיכו בני הזוג בדרכם כמתוכנן, ועלו לארץ ישראל יחד עם בנם התינוק יצחק, שהיה כבן שנה. עם הגעתם לארץ, התיישבו בפתח תקוה, שם המתין להם אחיה של דינה, זרח ברנט, אשר נתן להם חלקת אדמה ששימשה לבניית ביתם ומפעלם.
יצחק החל את לימודיו המוקדמים בתלמוד תורה מסורתי ולאחר מכן למד בבית הספר היסודי "בית ספר הברון" שהוקם בסיועו של הברון רוטשילד.
יוסף, האב, ביקש להקים בפתח תקוה תעשייה למוצרי קרמיקה. הוא סייר בארץ על מנת למצוא אדמה מתאימה. בינתיים הוא ניתקל בבעיות קשות של אספקת מים ומחירים גבוהים מנשוא, ואף על פי כן החל בייצור. בשנת 1903, אחרי מספר שנים של עבודה בלתי אפשרית והפסד הממון שהביא איתו לארץ, נדרש יצחק לצאת לעבודה ולסייע בפרנסת המשפחה, והאב החל לעבוד כפועל חקלאי במשק הגדול של אחוזת לחמן, שם המשיכו לקרוא לו, יוסף דער טעפער (יוסף הקדר).
יצחק התקשה למצוא עבודה כלשהי, ורק לאחר חיפושים מאומצים נודע לו כי יהושע סמואל, מפקח אגודת 'פרדס', מחפש נערים שיוכלו לנַיֵיר[א] את תיבות ההדרים. יצחק פנה לסמואל, והתקבל לעבודה, ומכאן נפתחה בפניו הדרך להיות מראשוני האורזים העבריים בפרדסים.[2]
לימים נישא יצחק ברלוביץ לברכה גרשמן, האישה הראשונה שהשתלבה בעבודות הפרדס, אשר נפטרה בצעירותה. ברלוביץ נשא בשנית את איטה אסתר לבית פוצ'טר. בתם של יצחק ואיטה אסתר, היא פרופ' יפה ברלוביץ-בלוך, שמרבה לעסוק במחקריה גם במורשת אביה: בתקופת העלייה הראשונה, ובתרבות המושבות.
יצחק ברלוביץ נפטר בי"ב באדר ב' תשי"א, 20 במרץ 1951.[3]
העבודה בפרדסים
הברון רוטשילד, שסייע רבות למושבות שהוקמו, הביא לארץ גננים מקצועיים אשר המליצו לעבור מגידולי הפלחה לגידול מטעים וביניהם מטעי פרי הדר - פרדסים. סביב נטיעת הפרדסים ועיבודם התפתחו מיומנויות מקצועיות שנבעו מן העבודות בפרדס, כאשר המקצוע המוביל היה אריזת הפרי, לאחר שמויין ונועד להישלח אל מחוץ לארץ. עד שנת 1904, עבודת האריזה נעשתה בידי קבוצות פועלים ערבים מיפו.
בשנת 1904 החליט האגרונום פרץ פסקל, ממייסדי 'אגודת פרדס', לשבור את המונופול של הקבוצות הערביות בפרדסי המושבה פתח תקוה, ולהתחיל לשלב בהן פועלים יהודים.[4] כאשר לקח לעבודת אריזת הפרי בפרדס שלו קבוצה ערבית-יפואית כמקובל, דרש בתוקף שהנער יצחק ברלוביץ ישתלב בעבודה כמנייר (מרפד).[ב] יצחק למד ישירות מהפועלים הערבים, ולאחר תקופה כמנייר ועוטף התקדם לגולת הכותרת המקצועית - האריזה.[5][ג] לאחר שעבד זמן מה כאורז, החל יצחק ללמד פועלים יהודים נוספים את מלאכת האריזה.[6]
בחורף 1907, בעיצומה של תקופת הקטיף, הקבוצה הערבית עזבה את הפרדסים לשלושה ימים לחגוג את חג המולד,[ד] ובו בעת הגיעה הזמנה מאנגליה למשלוח גדול ודחוף של פירות הדר. האונייה חיכתה בנמל עם כוונה להפליג כמה שיותר מהר, והיה צורך מיידי בידיים עובדות. מכאן התקבלה ההחלטה ב'אגודת פרדס' להעיז ולהקים קבוצה של אותם פועלים יהודים שעבדו עם הקבוצות הערביות, כדי לענות על ההזמנה הדחופה. המשלוח הגורלי בוצע, וכך כתב יצחק ברלוביץ בזכרונותיו: "קבוצתנו עמדה אז בסימן של תקוה ופחד... אבל אחרי 21 יום נתקבלה טלגרמה מאנגליה שהפרי הנארז על ידינו נמכר במחירים טובים, ועמדנו במבחן לקורת רוח מצדדינו, ולשמחנו לא היה גבול".[7] ההצלחה דרבנה את הקמתה של הקבוצה העברית הראשונה לאריזה, כשחבריה הראשונים היו משה שילביץ, צבי ודוד שמואלביץ ויצחק ברלוביץ, אשר היו ידועים בשם "אורזי פתח תקוה".
יהושע שטמפפר, ממייסדי פתח תקוה ובעל הפרדס הראשון באזור, פעל רבות על מנת לשכנע את פרדסני המושבה להעסיק את בני הקבוצה הראשונה, שלא היה להם הרבה ניסיון בתחום. חלק מאיכרי פתח תקוה נענו לבקשתו של שטמפפר, והקבוצה הוזמנה לעבוד בפרדסים שלהם.[8]
עבודתם המקצועית יצרה להם מוניטין, ושימשה דוגמה לעובדים עבריים נוספים ללמוד את מקצוע האריזה. קבוצת אורזים יהודים נוספת הוקמה בשנת 1908, תוך כוונה להקים עוד ועוד קבוצות.
ב-1909, בעקבות השם הטוב שיצא להם ברבים, התחילו להזמינם לעבוד גם במושבות ההדרים האחרות, כמו נס ציונה, זכרון יעקב, ורחובות. על התקופה הזו כתב ברלוביץ: "זה היה הצעד הראשון לכיבוש עבודת האריזה העברית מחוץ לפתח תקוה".[9]
הצלחת קבוצות האורזים היהודים גררה התנכלויות מצד הקבוצות הערביות: "כשראו הערבים כי המונופול שלהם נתבטל... הכניסו בגניבה תפוחי זהב קלופים לכמה תיבות שנשלחו לאירופה וכל יתר הפירות שבתיבות הגיעו רקובים. אך ועדת החקירה של הפרדסנים גילתה את סיבת הרקבון ואת המזימה...".[10]
עם קבוצת האריזה הראשונה בפתח תקוה, נפתחו השערים גם לעיסוקן של נשים בעבודות בפרדסים, ובעיקר בעבודות הקטיף, הבירור ומיון הפרי. ב-1907 התקבלה לקבוצה זו צעירה פתח תקוואית בשם ברכה גרשמן. הצטרפותה לקבוצת האריזה הביאה לפריצת דרך במחסום המסורתי של עיסוק גברי בלעדי בענף הפרדסנות, ונשים היו לחלק בלתי נפרד מעבודות האריזה השונות.[11]
אגודת "האורז"
עם סיום מלחמת העולם הראשונה והחזרה אל הפרדסים הנטושים ב-1919, כתב ברלוביץ ביומניו: "מתחילה שוב התקוה למשלוח פרי לאנגליה, ושאלת האריזה עולה שוב על הפרק. חמש שנות המלחמה השאירו את סימני חורבנם על משק הפרדסנות... יבול הפרי זעום... ויש חשש שחלק מהקבוצות העבריות תשארנה בלי עבודה". עקב האיום הכלכלי, כשאורזים יהודים מצאו את עצמם מתחרים בשוק העבודה מול אורזים יהודים אחרים, העלה ברלוביץ הצעה לייסד אגודה שתכלול את כל העובדים בענף.[7] ברלוביץ יזם אספה כללית, שהתקיימה בעין גנים. במהלך האספה נבחר ועד מוביל של שלושה חברים, ונקבעו עקרונות יסוד של פעילות משותפת. כמו כן, הוענק לארגון השם אגודת "האורז".[ה] הוועד חסר הניסיון לא היה תקיף מספיק בשביל להגן על חברי האגודה, ועם התחרות שגברה, האגודה התפרקה וכל אורז חזר לעבוד באופן עצמאי, עד לשנת 1929.
לאחר שהניסיון הראשון בהקמת אגודת "האורז" לא צלח, המשיך ברלוביץ בעבודת האריזה כאורז עצמאי. הוא לקח חלק בהתפתחות שפקדה את עבודת האריזה בארץ, כשהוא מתמחה בשיטות אריזה חדשניות, מתוודע אל זני פירות הדר חדשים, ומשמש אורז-מנהל בפרדסים ובחברות פירות הדר.[12] אחד מהישגיו המקצועיים היה מינויו כאורז ראשי אצל איש עסקים בשם מוחמד תאופיק אבו חוסיין על ע'וסיין (כונה תאופיק בק), שפרדסיו היו ממוקמים בוואדי חנין ופעלו בהם שלושה בתי אריזה. המינוי של ברלוביץ היהודי לניהול האריזה בפרדסיו של פרדסן ערבי היה מינוי חריג ומסוכן שהתרחש בימים של מאורעות דמים.[ו] ברלוביץ ניהל את האריזה בפרדסיו של אל ע'וסיין[ז][13] במשך שנתיים, בין 1927 ל-1929. הוא הדריך את הקבוצות הערביות בפרדסיו, והגדיל את ביקוש ההדרים שלו בשוקי אירופה. תאופיק בק אל ע'וסיין העריך את מיומנותו המקצועית של ברלוביץ והרבה להודות לו במתנות ובתעודות הערכה. עם זאת, היחסים עם הפועלים הערבים, ובעיקר עם האורז הראשי, היו מתוחים, ובעקבות הצקות חוזרות ונשנות לברלוביץ, אל ע'וסיין פיטר את האורז הראשי שלו. בעונת 1929/30 שוב הציע אל ע'וסיין לברלוביץ לנהל את העבודה בפרדסיו,[ח] אולם ברלוביץ סירב ובחר לחזור ולעבוד בפתח תקוה, כאורז ראשי בפרדסי הברון רוטשילד.[14]
ב-1929 שגשג ענף הפרדסים. המטעים התרחבו במושבות ההדרים, מספר האורזים היהודים גדל, וגם התחרות בין האורזים החריפה כשהיא מכרסמת בשכר. האורזים הערבים הוזילו את מחיר עבודתם כדי לשדל את הפרדסנים היהודים להעדיף אותם. האורזים הוותיקים, וביניהם ברלוביץ, חששו שפועלים יהודים יתייאשו ויעזבו את עבודות הפרדס. לכן ברלוביץ דרש כי יוקם גוף שתפקידו לפתור את הבעיה, והציע להקים מחדש את אגודת "האורז". על אף שרבים לא תמכו במהלך אחרי כישלון האגודה ב-1920, התארגנה בכל זאת וועדה מצומצמת שיצרה קשר עם האורזים בכל הארץ. פעם נוספת נערכה אספה רבת משתתפים בעין גנים, כשהפעם נבחרה הנהלה שהצליחה להניח את העקרונות הכלכליים והמקצועיים לפעילותה של האגודה. הפעם עמד בראש האגודה אדם בעל ניסיון בארגון - מרדכי בן דרור, שניהל אותה במשך 30 שנים, בשנים 1929–1959. בכל אותן השנים פעלה אגודת "האורז" כארגון פועלים עצמאי, השומר על אי תלות פוליטית, שקובע את תקנותיו המקצועיות באופן דמוקרטי.[15][ט][י]
חיים ציבוריים
בין השנים 1930–1951 כיהן יצחק ברלוביץ כחבר בהנהלת אגודת "האורז", והיה המפקח על האריזה במושבות ההדרים. כמו כן, הוא עמד בראש מחלקת ההדרכה שארגנה קורסים ללימוד ולהשתלמות בעבודות הפרדס, במטרה לשפר את האיכות של רמת האריזה בארץ. קורסים אלו שבו והתחדשו גם אחרי מלחמת העולם השנייה, ובעיקר עם הקמת מדינת ישראל והעליות הגדולות. ברלוביץ לימד והדריך עשרות עולים חדשים ללא שפה משותפת, מתוך רצון ודאגה להקנות להם מקצוע ושורשים בארץ החדשה.[י"א][1]
ברלוביץ היה מעורב בחייה הציבוריים של המושבה פתח תקוה. הוא לקח חלק פעיל בגדוד מתנדבים של מכבי אש שהוקם כנגד פיגועי השריפות שהוצתו על ידי השכנים הערבים; השתתף במקהלת המושבה בניצוחו של המוזיקאי שלמה קפלן; היה חבר ההנהלה ב"אגודה לבעלי בתים ובעלי רכוש", וכן היה חבר הוועדה המפשרת בסכסוכי דירות ודיירים שליד העירייה.[3]
פרסומים
מארכיון יצחק ברלוביץ:
- זכרונות לבית אבא, בכתב יד, 17 עמודים.
- זכרונות לבית אבא, בכתב יד, 29 עמודים, ארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני, אא-102, 1948-1940. (נמסר על ידי יצחק ברלוביץ, ט אייר תש"ו, 5 במאי 1946).
- יומי הראשון בעבודת פרי הדר, בכתב יד, 11 עמודים (נערך ופורסם בכתב העת עתמול, ראו הערה 10).
- יסוד אגודת "האורז:" 1919, 1929, בכתב יד, 10 עמודים (חלקים ממנו נערכו על ידי אלעזר טרופה, והובאו במאמר "ראשיתה של האריזה העברית בארץ ישראל", ראשית, הערה 15, ללא שם המחבר).
שלושה סיפורים מימי ילדותי, בכתב יד:
- במרתף
- דלקה (עס ברענט)
- מסע המים
פרסים והוקרה
- בשנת 1997 הנציחה עיריית פתח תקוה את מפעלותיו ברחוב הקרוי על שמו בשכונת הדר גנים, בדרום-מזרח פתח תקוה.[6]
- בשנת 1932 הוענק לברלוביץ פרס 'אגודת פרדס' על האריזה היפה ביותר.[16]
- בשנת 1938 הוענקה לברלוביץ תעודת הצטיינות על אריזת פרי הדר, במסגרת תערוכת הפירות הקיסרית בלונדון.
- בדצמבר 2010, במסגרת אירועי "הנצחה וזיכרון בפתח תקוה", קיים מנהל התרבות בעיריית פתח תקוה (יחד עם מוזיאון ראשונים והארכיון לתולדות פתח תקווה ע"ש עודד ירקוני) יום עיון לזכרו ולפועלו, תחת הכותרת "יצחק ברלוביץ האורז הראשון וממייסדי אגודת "האורז" בפתח תקוה".[17]
ביאורים
- ^ מלאכת הניור התרכזה בריפוד התיבות, ויצרה תשתית נוחה שבלמה כל מכה בפרי עם גלגולי התיבה בעת השינוע.
- ^ ברלוביץ השאיר אחריו יומנים, פרקי זכרונות וכן סיפורי ילדות, וביניהם סיפור-זיכרון אודות יום עבודתו הראשון בפרדס, בו הוא מתאר את היקף העבודה על פירוט המלאכות הנדרשות בה (קטיפת הפרי, בירורו, מיונו, עטיפתו, ריפוד הארגזים, האריזה, ההטענה והמשלוח). ראו: י' ברלוביץ, "הפרדס של ה'אנגלענדער', מזכרונותיו של האורז יצחק ברלוביץ, עתמול, עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, כרך ז, גל' 4 (42), ניסן תשמ"ב, מרס 1982, עמ' 1.
- ^ וכך כתב עבר הדני אודות ראשית האריזה בפתח תקוה: "מקצוע האריזה היה כולו בידי הערבים שלמדו אותו מהיוונים. הללו ארזו בארצם תפוחי זהב ואתרוגים למשלוח אל מחוץ לישראל והערבים שלמדו מהם הרחיקו בתחבולות שונות כל יהודי שגילה התעניינות בעבודה זו ומנעו ממנו את הגישה אליה... יצחק ברלוביץ התחיל את עבודתו בקבוצת האריזה הערבית... בעונת האריזה 1904/3 חדר למקצוע העטיפה ובעקשנותו התגבר על הקשיים ששמו לו בדרך העובדים הערביים והיה לעוטף העברי הראשון".
- ^ קבוצות האורזים היו ערבים נוצרים
- ^ שם האגודה, "האורז", ניתן על ידי דויד ברויטמן, איש עין גנים
- ^ אלה היו השנים בהן חלה הסלמה בסכסוך היהודי הערבי לכדי טרור ורצח ביישוב היהודי; כמו פרעות 1921 (רצח ברנר וחבריו), ופרעות תרפ"ט, 1929 (פוגרום המוני בחברון ובירושלים)
- ^ תאופיק בק אל ע'וסיין (בעברית מבטאים אל-גוסיין), ממנהיגי התנועה הערבית הלאומית ומראשי המתנגדים והמסיתים נגד המפעל הציוני. תאופיק בק הצטרף לתנועה כבר בראשיתה. מפגשי הארגון והגיוס נערכו בחשאי בביתו בוואדי חנין. נהג לסייר בכפרים, ולהסית את הכפריים נגד היהודים. היה ממארגני מחתרת 'הפידאייה' (המקריבים עצמם), שעמדה מאחרי המהומות ביפו ב-1 במאי 1921.
- ^ העבודות בפרדסים התנהלו על פי עונות: עונה ארכה מסוף השנה האזרחית לתחילת השנה הבאה, כמו לעיל 1928/29
- ^ אספת היסוד של אגודת האורז התקיימה בפתח תקוה, ב-19 באוקטובר 1930. השתתפו בה 30 מייסדים, וביניהם יצחק ברלוביץ. ראו: אבנר כהנוב, האורז, אגודת האורזים העבריים בארץ ישראל, תל אביב, ללא תאריך, עמ' 20, 21
- ^ מתוך תקנון האגודה: אגודת "האורז" היא אוטונומית ומתנהלת על ידי חבריה הנבחרים אחת לשנה; עיקר דאגתה: עבודה עברית מלאה, שכלול המקצוע ופיקוח על העבודה וביצועה. בין מטרותיה: להנהיג שיטת אריזה אחת לכל חבריה; להבטיח לחבריה שכר הוגן ותנאי עבודה נאותים; ליצור קרן מילואים המשמשת מקור להשלמת משכורת החברים ׁ(כשהיא נמוכה); תשלום משכורת לחברים מחוסרי עבודה ומתן הענקות לחברים שאיבדו את כושר עבודתם; לטפח את רוח החסכון; לארגן מבין חבריה סקציות של מפקחים ומרכזים לשם שמירת תנאי העבודה; בית דין נבחר על ידי האספה הכללית לבירור עניינים בין חברים, ועוד.
- ^ אגודת "האורז" ידעה ב-30 שנות פעילותה עליות וירידות. שנות ה-30 הראשונות היו שנים פורות: שיפורים וחידושים במקצוע, פתיחת סניפים במושבות, ויבולים רבים. עם המרד הערבי (1939-1936), כשהעבודה בפרדסים התנהלה תחת איום של טרור ערבי, ירדה התפוקה ועימה משבר המחירים. עם סוף שנות ה-30, פעל נטע הרפז (ראש המרכז החקלאי בהסתדרות העובדים), לאיחוד "חטיבת האורזים בהסתדרות" ואגודת "האורז", למניעת תחרות וקיפוח. אחרי מלחמת העולם השנייה, הענף ניסה להשתקם. הקמת המדינה כמו הבטיחה התחדשות עם אמצעים טכנולוגיים מודרניים ועם השתלמויות בארצות חוץ, אבל הפעלתו הראשונה של בית אריזה ממוכן בארץ, בישרה את הפניית מקומה של עבודת הכפיים (האריזה) למכונה, והתפרקותה ההדרגתית של האגודה. אספת ההנהלה האחרונה התקיימה ב-10.12.1959. אז גם נמכר "בית האורז" (הוקם ב-1949), שהיווה מרכז לציבור האורזים ולהתכנסות של דיונים וסמפוזיונים בנושאי פרי הדר.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ברלוביץ יצחק | פריט NNL_ARCHIVE_AL997009702889705171 | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ 2.0 2.1 1284 | Encyclopedia of the Founders and Builders of Israel, www.tidhar.tourolib.org
- ^ 3.0 3.1 יצחק ברלוביץ ז"ל, באתר אישים ומייסדים
- ^ יעקב רואי, יחסי יהודים ערבים במושבות העלייה הראשונה, 1981, ספר העלייה הראשונה, עמ' 268
- ^ א' עבר הדני (ע), ספר היובל של אגודת פרדס, תר"ס-תש"י (1950-1900), עמ' 43
- ^ 6.0 6.1 מרכז פסג"ה פתח תקוה – רחובות המנציחים אישים ואירועים בתולדות העיר, באתר pisga-pt.org.il, רחוב ברלוביץ
- ^ 7.0 7.1 יצחק ברלוביץ, ארגון וייסוד אגודת 'האורז': 1919, 1929, פתח תקוה: ארכיון יצחק ברלוביץ, 1947/46, עמ' 2
- ^ הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני, איך נולד פרדס? פרדסנות ופרדסים בפ"ת, באתר הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני, 2022-09-12
- ^ יצחק ברלוביץ, אלעזר טרופה (ע), ראשיתה של האריזה העברית בארץ ישראל, תש"ח 1948, ראשית, למלאת שבעים שנה לפתח תקוה (תרל"ח-תש"ח), עמ' 84-83
- ^ דוד תדהר (ע), כרך שלישי, יצחק ברלוביץ, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, 1949, עמ' 1285-1284
- ^ א' עבר הדני (ע), ספר היובל של אגודת פרדס, תר"ס-תש"י (1950-1900), עמ' 70
- ^ יצחק ברלוביץ, ארגון וייסוד אגודת 'האורז': 1919, 1929, פתח תקוה: ארכיון יצחק ברלוביץ, 1947/46, עמ' 5-6
- ^ שמואל גילר, כרך י"ד, תאופיק בק אל ע'וסיין, ההתנקשות בחיי הקצין תאופיק בק אל סעיד: טעות גורלית, 2014, עמ' 42-44
- ^ יצחק ברלוביץ, ארגון וייסוד אגודת האורז: 1919, 1929, פתח תקוה: ארכיון יצחק ברלוביץ, 1947/46, עמ' 7-8
- ^ יצחק ברלוביץ, אלעזר טרופה (ע), ראשיתה של האריזה העברית בארץ ישראל, תש"ח 1948, ראשית, למלאת שבעים שנה לפתח תקוה (תרל"ח-תש"ח), עמ' 85-86
- ^ 1285 | Encyclopedia of the Founders and Builders of Israel, www.tidhar.tourolib.org
- ^ הנצחה וזיכרון בפתח תקוה, 2010
36466778יצחק ברלוביץ (בר-לביא)