יצחק בנרובי
 |
ד"ר יצחק בנרובי (24 במאי 1876 – 19 באוקטובר 1943) היה מורה, מרצה ופילוסוף יהודי, יליד יוון, שעסק בפילוסופיה האירופית ובהיסטוריה של הפילוסופיה. פעל בעיקר בגרמניה ובשווייץ. באחרונה שימש במשך כ-30 שנים כפריבט-דוצנט באוניברסיטת ז'נבה.
קורות חיים
נולד בסלוניקי שביוון ליהודה בן-רובי, בן למשפחת רבנים ספרדית ידועה שמקורה באמסטרדם, שאליה הגיעה מפורטוגל. בצעירותו עברה משפחתו להתגורר בקיוסטנדיל שבבולגריה, שם למד בגימנסיה פדגוגית, וכשבגר שימש כמורה בפלובדיב.
בשנת 1898 עבר לגרמניה, ומשנה זו ועד לשנת 1914 למד פילוסופיה, היסטוריה, ספרות וכלכלה מדינית בינה ובברלין, ובסורבון שבצרפת. במקביל, בשנת 1904, כתב את עבודת התזה שלו בגרמנית, בהנחיית רודולף אויקן, אשר עסקה באידיאל המוסרי של ז'אן-ז'אק רוסו, לפיה רוסו הוא אביהם הרוחני של המשוררים יוהאן וולפגנג פון גתה, פרידריך שילר ופרידריך הלדרלין, והמקור לפילוסופיה הגרמנית, מעמנואל קאנט לפרידריך ניטשה. באותה שנה השתתף בקונגרס הבינלאומי לפילוסופיה בז'נבה שבשווייץ. בהרצאה שמסר במסגרת הקונגרס, דיבר על תפקיד ההיסטוריה של הפילוסופיה. בקונגרס גם הכיר מספר פילוסופים ידועים, וכשהשתתף בהמשך בכינוסים בינלאומיים אחרים, הכיר את מרטין בובר, ושמואל הוגו ברגמן. כן היה קרוב במיוחד אל אנרי ברגסון, נחשב גם לפרשנו ואף הוציא לאור בשנת 1942 בפריז ספר העוסק באישיותו ובחייו.
לאחר הקונגרס בז'נבה נשאר לשמש כמורה להיסטוריה של הפילוסופיה האירופית באוניברסיטת ז'נבה, ושימש בתפקיד זה במשך כ-30 שנים כפריבט-דוצנט. מלבד שתי המסות שכתב בגרמנית על רוסו, פרסם לאחר מכן באנגלית ובגרמנית סיכום של הרצאותיו באוניברסיטת ז'נבה בנושא המקורות והזרמים של הפילוסופים הצרפתים בתקופתו.
בשנת 1927 מונה על ידי ממשלת פרוסיה ללמד פילוסופיה צרפתית בבון, וראה בעבודה זו משימה לטיפוח הקשרים האינטלקטואליים בין גרמניה לצרפת. בתפקיד זה שימש עד לשנת 1933. בשנה זו גם ראתה אור גרסה צרפתית לסיכומי הרצאותיו מאוניברסיטת ז'נבה בדמות שני ספרים, אשר זכו בפרס האקדמיה הצרפתית למדעי המוסר והמדינה.
חודשים ספורים לפני שהלך לעולמו, קיבל ממועצת ז'נבה תואר פרופסור לשם כבוד.
הלך לעולמו ב-19 באוקטובר 1943.
הגותו ודעותיו
לדבריו של בנרובי, האנושות מתחדשת תמיד, הודות לעמל הדורות, וכל העמים לוקחים חלק בהתפתחותה, בכל צורת פעילות במשך הדורות, והודות לכך כל אדם דבוק בחברו; בדברי ימי האנושות, מתקופת הבריאה ועד לתקופתנו קיימת שרשרת מחברת; קיים קשר הדוק בין כל ענפי המדע והמדע בכללו, וכלל הדעות של הפעילות האנושית בכל התקופות והעמים; יצירות המחשבה האנושית, התגליות וההמצאות אינן נחלת אישים או אומה מסוימת, אלא הן ניצבות מעל היחיד, מעל התקופה ומעל האומה; יצירתו של הוגה דעות טמונה בצפון של האומה אליה הוא משתייך; השפות הלאומיות טובעות חותם מיוחד על כל תופעת מחשבה.
אף על פי שלא היה שומר מצוות, בנרובי במהותו היה יהודי דתי. באחד מספריו הקדיש פרק שלם ליהדות, לנצרות ולאסלאם, ובו הצביע על תחיית הרגש הדתי ביהדות, ועל הסקרנות הגוברת בתקופתו לנושאים יהודיים, כדוגמת רעיון הציונות, גידול במספר המתפללים בבתי כנסיות ועוד.
חיבוריו
- J. J. Rousseaus ethisches Ideal, 1904
- Contemporary thought of France, 1926
- Philosophische Strömungen der Gegenwart in Frankreich, 1928
- Les sources et les courants de la philosophie contemporaine en France, 1933
לקריאה נוספת
- S. H. Bergmann, entry in Encyclopedia Judaica, IV, Jerusalem, p. 546.
- H. Reverdin, "Isaac Benrubi" in Annales de la Societe J.J. Rousseau, 1943.
- J. H. Zeilberger, "Isaac Benrubi, Juif fidele, patriot genevois, cosmopolite fervent", manuscript deposited at the Bibliothèque Public et Universitaire de Genève, 1981. (Cote BPU BVM 282).
קישורים חיצוניים
- Benrubi, Yitshak, באתר בית התפוצות
- יצחק רפאל מלכו, אמיתיות ומקוריות - עשור למותו של יצחק בן-רובי, זמנים, 21.11.1953
- Benrubi, I. (Isaak) 1876-1943, באתר WorldCat
31750221יצחק בנרובי