פילוסופיה גרמנית

הפילוסופיה הגרמנית, המתייחסת הן לכתיבה הפילוסופית בשפה הגרמנית, והן לפילוסופיה שנהגתה בידי גרמנים, מגוונת ורבת פנים למכביר. קורפוס ההגות הפילוסופית הגרמנית מהווה בסיס מרכזי הן בפילוסופיה האנליטית והן בפילוסופיה הקונטיננטלית, ויש לו חלק נכבד בתולדות המחשבה של תנועת הנאורות.

ההוגים של הפילוסופיה הגרמנית נמנים מאז ימי גוטפריד וילהלם לייבניץ דרך כריסטיאן וולף, עמנואל קאנט, גיאורג וילהלם פרידריך הגל, ארתור שופנהאואר, קרל מרקס, פרידריך ניטצשה, מרטין היידגר ולודוויג ויטגנשטיין, ועד הוגים בני זמננו. הפילוסוף הדני סרן קירקגור נמנה לרוב על הוגי הפילוסופיה הגרמנית נוכח העובדה כי היה מצוי במפגש מתמיד עם פילוסופים גרמנים.

בין שלל הזרמים הקיימים במסגרת הפילוסופיה הגרמנית, ניתן לציין את הדאונטולוגיה והאידיאליזם הטרנסצנדנטלי פרי של עמנואל קאנט, האידיאליזם הגרמני נוסח פיכטה, שלינג והגל, הנאו-קאנטיאניזם, וכן תתי-זרמים בפילוסופיה הקונטיננטלית והפילוסופיה האנליטית.