יפה בן מנשה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. יפה בן מנשה (נולדה ב-1940) היא סופרת ישראלית.
ביוגרפיה
נולדה בכורדיסטן העיראקית, לרב יצחק נח. במשפחתה ספגה חינוך דתי לאומי ציוני. עלתה ארצה כילדה עם הוריה במסגרת מבצע עזרא ונחמיה בשנת 1951.[1] עם הגיעה לישראל התגוררה המשפחה באוהלים, ובהמשך עברה למעברת פחונים (מעברת יוחנן) הסמוכה ליבנה. כעבור מספר שנים עברה משפחתה למושב אלקוש בצפון ישראל, בשל ערכיו הציוניים של אביה. בן מנשה לא למדה עקב מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה. בגיל שמונה עשרה נישאה וילדה ארבעה בנים. בהמשך אימצה את שיטת הלימוד של אביה הרב שלימד ב"חדר", והכינה נערים לבר מצווה בהתנדבות.[2]
לאחר מותו של אביה החליטה בן מנשה להמשיך את דרכו[דרושה הבהרה]. בהמשך כתבה שני ספרים. הראשון, "דומיה וסער", עוסק במחתרת טרום העלייה לארץ ישראל, בעליית "עזרא ונחמיה" בשנים 1950–1951, ובקליטתם של העולים בישראל. הספר תורגם לאנגלית, כורדית וערבית.[1] ספרה השני, "צלו של נודד", מתאר את תלאותיהן של שלוש משפחות אשר איבדו את ילדיהן בעת גירוש ספרד.[3]
בנוסף, מתרגמת בן מנשה משלים וסיפורים בחרוזים שמוסר השכל בצידם, ששמעה בילדותה, וכן יותר מ-300 אמרות כנף ואמרות אשר יש בהם מוסר השכל.[דרוש מקור]
ספריה
- דומיה וסער, הוצאת קיבוץ דליה, 2000 (קוטלג באוניברסיטת פרינסטון תחת השם "Dumiyah ṿa-saʾar"[4])
- צלו של נודד, אופיר ביכורים, 2011
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 לא סיימה בית ספר - ומוציאה ספר שני, אדי גל, ידיעות הצפון, עמוד 38, 25 באפריל 2012
- ^ המורָה לבר מצווה – יפה בן מנשה, באתר (קולך)
- ^ "אני חיה על קו התפר", באתר TheMarkerCafe, מירב בורשטיין, 12 באוגוסט 2012
- ^ דומיה וסער באתר אוניברסיטת פריסנטון
