יעקב רפפורט
 | |
| ליתוגרפיה של יעקב רפפורט מאת אדוארד קייזר (אנ'), 1855 | |
| לידה |
1775 ה'תקל"ה |
|---|---|
| פטירה |
31 במרץ 1855 (בגיל 80 בערך) י"ב בניסן ה'תרט"ו |
| פרסים והוקרה | צלב השירות הזהב עם הכתר (גר') |
יעקב הכהן רפפורט או יעקבקא רפפורט (אומאן ה'תקל"ה[1], 1775 – לבוב י"ב בניסן ה'תרט"ו, 31 במרץ 1855), היה רופא יהודי, סופר ומנהיג קהילתי יהודי בלבוב. ורופאו האישי של רבי ישראל מרוז'ין[2].
חייו
נולד באומאן למשפחת רפפורט המיוחסת מצאצאי הרב שמחה הכהן רפפורט אב"ד דובנו, הורדנה ולובלין. אביו הרופא ר' מרדכי כהנא רפפורט היה רבה של אלקסניץ, הסמוכה לברודי, ושם הדפיס את ספרו "אמרי נועם" (ספר ויכוח, סגולות ורפואות) בשנת ה'תקכ"ז. ומשם עבר לאומן, והיה רבה של העיר. ואמו סריל רפפורט, כתבה התחינה "תחינה אמהות".[3]
קיבל את השכלתו הראשונית בבית מדרש והתקדם בלימודי התלמוד, אך בהמשך פנה ללימודים מדעיים ושפות. ובגיל 15 החל ללמוד את השפות גרמנית, לטינית ופולנית, ובתוך שנתיים הגיע לרמה כזו שהבין לחלוטין את מיטב הספרות בשלוש השפות הללו.
בשנת ה'תקנ"ב 1792 בגיל 17 נישא ליוליאנא[4], בתו של דב בער מבוליחוב[5].
סביב שנת 1790, עם פרוץ מלחמת פולין-רוסיה (אנ'), ברחו הוריו לגליציה, ויעקב הגיע ללבוב, בתחילת שנת 1798 נרשם ללימודים באוניברסיטת לבוב. הוא היה מבין הסטודנטים היהודים הבודדים שקיבלו הזדמנות זו, ובכך פתח את הדלת לסטודנטים יהודים נוספים בעתיד. שם השלים את לימודיו הפילוסופיים, ופנה ללימודי רפואה. בשנת 1804 קיבל תואר דוקטור ברפואה, ומיד התמסר לעיסוק במקצוע, כשחברו ותומכו פרופסור ולנטין פון הילדנברנד (Johann Valentin Hildenbrand) (גר'), שהעריך את יעקב הצעיר עוד כשלמד אצלו, הכניס אותו לעולם הרפואה. במהרה רכש רפפורט מוניטין רב בתחום, התפרסם כמומחה רפואי נודע בלבוב וגליציה, והיה מבוקש מאוד בקרב כל שכבות האוכלוסייה, ולעיתים ממרחקים גדולים, ואף מוריו פנו אליו לעיתים קרובות לצורך התייעצות רפואית.
לא רק בזכות כישרונו זכה לאהדה ולהערכה רבה כל כך, אלא גם בזכות ענוותנותו וידענותו בתחום עיסוקו, אנושיותו ואי-אנוכיותו, חוכמתו ללא צביעות. רפפורט גם עסק בכתיבה ובפרסום מאמרים רפואיים, כתב חיבור בעברית ובגרמנית על חיסונים "עלים לתרופה"[6], נושא שהיה עמוס בדעות קדומות בקרב עמו.
ולאחר מותו כתבו בהעתון:
ד"ר יעקב רפפורט ז"ל היה הרופא הראשון בגליציה אשר, בהוראת הממשלה, הדפיס בלמברג כתב בעברית "עלים לתרופה", במטרה לעורר את תשומת ליבם של בני עמו לגילוי הבריא של חיסון האבעבועות ולחזק את המלצתו על יישום החיסון בקרב משפחותיהם.
— Wiener Mittheilungen, 1855, גליון 18, עמ' 68
היה מעורב בפעילות קהילתית רחבה לשיפור חיי היהודים בגליציה. היה יהודי גאה ותומך נלהב של שמירת המסורת היהודית והשפה העברית. הוא האמין כי "אין אנו צריכים להתבייש בעמנו בהיותנו בין אנשים ועמים שונים" והתנגד לשינויים בתפילות היהודיות או לקיפוח השפה העברית לטובת גרמנית, כפי שדרשו מתקנים קיצוניים בגרמניה שקראו להתפלל בגרמנית ולשנות את המנהגים המסורתיים. והיה מיוזמי ומייסדי בית הכנסת לנאורים בית הכנסת הטמפל בלבוב (אנ'), וכיהן כיושב ראש, שדגל בשילוב ערכים מסורתיים עם רעיונות נאורים ומתונים, במטרה לשמור על זהות יהודית בתוך עולם מתפתח[7].
על אף השכלתו העמוקה והידע הרחב, הוא פרסם מעט, אך עמד בקשר עם אנשי רפואה בגרמניה, פולין ורוסיה, ופרסם מאמרים רפואיים מועילים, כולל מאמר מקיף על מגפת כולרה ב-1831, בספטמבר ואוקטובר.
אדולף שניצר תיאר את רפפורט כך, קודם שהעתיק המאמר:
אודות הכולרה: חוות דעתו של ד"ר רפפורט מלבוב
נמסר על ידי ד"ר אדולף שניצר, רופא מעשי בברלין
המאמר הבא, שנכתב על ידי אחד מהרופאים המכובדים ביותר בגליציה, ונועד לוועדה הזמנית לבריאות שם, נראה לי כה מעניין שהרגשתי חובה לשתף אותו עם הקהל הרפואי.
במהלך שהותי בלבוב הייתה לי ההזדמנות לצפות בשיטת הטיפול של ד"ר רפפורט ולעבוד בשיתוף עמו, ונשארתי נאמן לשיטותיו בהצלחה רבה לאחר מכן. ביקשתי מד"ר רפפורט לשתף אותי בחוות דעתו שהוכנה עבור הוועדה הזמנית לבריאות, והוא היה אדיב מספיק לשלוח לי אותה לאחר עזיבתי את גליציה, עם רשות להשתמש בה לפי שיקול דעתי.— אדולף שניצר, "Archiv für medizinische Erfahrung", עמ' 808 (1831)
ב-1814 התאחדו בעלות-הברית (בריטניה, רוסיה, פרוסיה ואוסטריה) נגד נפוליאון ופלשו לצרפת. ב-31 במרץ הם הצליחו לכבוש את פריז, והדיחו את נפוליאון. וב-21 ביוני חגגו לכבוד הניצחון הזה. והקיסר פרנץ השני בא ללבוב, אלפי אנשים הגיעו לבית הכנסת, והרב יעקב משולם אורנשטיין נתן להקיסר פורטרט של הקיסר שנדב רפפורט[8].
יוהאן אדוארד זק תיאר את המעמד כך:
אחרי זה, בדיוק בשעה שלוש, הקריאה הגיעה אלינו, והם לקחו את דיוקן הקיסר מרפפורט, וגם את הכתר מבית הכנסת הם נשאו את תמונת הקיסר שלנו, שמונה יהודים על הכתפיים... רפפורט היה כל כך אדיב להעניק לקהילה היהודית את הציור היפה הזה, אשר הציג את הוד מלכותו, המלך הנערץ עלינו ביותר, בגודל טבעי, לטובת החגיגה הזו.
— יוהאן אדוארד זק, "Rebb Schloime Klappzymbels", עמ' 10 (1814)
נפטר בשבת פרשת צו - שבת הגדול י"ב בניסן ה'תרט"ו, 31 במרץ 1855, ונטמן בבית הקברות היהודי הישן בלבוב.
ונקבר ביום ראשון, י"ג בניסן, 1 באפריל.
פרסים ואותות הוקרה
- קיבל אות מקיסר אוסטריה פרנץ יוזף הראשון צלב השירות הזהב עם הכתר (גר').
- חבר כבוד באגודת הרופאים בוינה (אנ').
אליקים כרמולי כתב עליו:
אמנם עיקר גזע רפאפורט בגאליציא עמד בעיר לבוב הבירה. שם יצא לאור עולם, הרופא המפורסם מו"ה יעקבקא רפאפורט, אשר פדה רבים מרדת שחת ועשה חסד לאלפים, החכם החוקר הזה מת ביום ש"ק י"ב לירח ניסן, שנת חמשת אלפים תרט"ו לבריאת העולם.
— העורבים ובני יונה, עמ' 17
לאחר מותו קינה עליו הפייטן מוריץ רפפורט (גר'):
הספד מקהילת ישראל למברג בקבר הרופא האציל, הדוקטור למדיצינה יעקב רפפורט, בעל צלב השירות הזהב עם הכתר וחבר במספר אגודות למדניות.
גם אתה נפלת לקורבן של מכת המוות, לכוחו הקפוא של הקבר הקר, אשר בכוחות חזקים, במכות נצחיות, תמיד התמודד בכל צורה.
חצי מאה לחמת בשדות החיים, גיבור נאצל של אמנות הרפואה, עם נשק הרוח: המחשבות! חזה מלא בשליחות הקדושה!
אבל גם אתה נפלת! כל דבר חייב ליפול שמגיע מהארץ, מהאבק הריק; הכובש עצמו, אחרי אינספור ניצחונות גאים, יהיה בקרוב טרף לקבר, להשמדה.
רק בר מזל הוא מי שיכול לומר בפרידה, כשהנשימה האחרונה נפלטת בדאגה: "אני הדחתי אין ספור סבל, הרגעתי דמעות אין ספור".
שאלו רק, תוכלו לשמוע בקול רם מזקן וצעיר, במעגלים רחבים ורחוקים: הוא היה אדם, מעוטר בכבוד רב, שהכרת התודה של האנושות הקדישה לו. למטרה הגבוהה, שהוא ראה כבר מוקדם,
ניתן היה לראות אותו מקדיש את כל חייו; אם עשיר, אם עני, אם נמוך, אם גבוה, היה זה שווה לו, חשובה הייתה לו רק האנושיות!
ינוח בשלווה בחיק הרך של האדמה, שכאן למטה לא ידע מנוחה מעולם, שהבין את כאבם ומצוקתם של אחרים בכבוד רב כאילו היו אלה צערו שלו. וכל הדמעות הזורמות לך בלי מספר, וכל התלונות שאינן מגיעות אליך, יאריכו ימים סביב קברך השקט, כשנשמתך שוהה מזה זמן רב על כסא האל.
— מוריץ רפפורט Wiener Mittheilungen, 1855, גליון 20, עמ' 78
אנשים ידועים שבאו אליו
- רבי פינחס בן יהודה אלטשול ה"מגיד מפאָלאָצק" נחלה בשנת ה'תקע"ג בעיר ברודי וכל הרופאים שם לא יכלו למצוא רפואה, הלך ללבוב לרפפורט. וכתבו רבני לבוב: "והנה מדי בואו לפנינו אישתקל מלולו ר"ל על ידי הייסורים ונשתדל לרפאותו תחלה על ידי הדאקטור המומחה הגדול הגביר מוהר"ר יעקבקא רפאפורט ובעינינו ראינו גודל החסד שעשה עמו השי"ת ביום השלישי מדי עלותו בית ה' וקרא בתורה ונשתדל בכל מיני השתדלות והוצאות מרובות לשלחו למרחצאות החמים ונשתהה שמה ארבעה חדשים ויותר ות"ל שבא לפנינו אדם בריא"[9].
- רבי צבי הירש מזידיטשוב ריפא עצמו אצלו[10].
- היה רופאו האישי של רבי ישראל מרוז'ין. בשנת התקצ"ה נסע ללבוב, "לבקש עצה מהרופאים"[11], ולאחר שהמשטרה גירשו אותו משם, הראה ר' ישראל תעודות מחלה בחתימת רפפורט, ונשאר לשבועיים נוספים במקום. ורפפורט העיד שר' ישראל העיד על עצמו: "אני הנני חלק הנפש מישראל למרות שאני בעצמי אין וכל מקום שיהודי סובל אני מרגיש זאת בפנימיותי"[12].
- סיפר ר' ישראל זלמן אלכסנדרובסקי משרשוב, שהיה אצל ר' יעקב אריה שפירא מקובלי, וסיפר שכשהוא היה בלבוב שאל שאלה מהרופא המומחה ראפאפארט[13].
- בחורף שנת תקצ"ח שהה יוסף פרל אצל רפפורט כמה חודשים להתרפאות[14].
- רבי שלמה דרימר כתב בשנת ה'ת"ר, בשו"ת "בית שלמה", יורה דעה, סימן ח: "וראיתי עוד לצרף לזה מאמר הרופאים, שאשה זו עשתה כבר שאלת רופאים כמה מומחים ומובהקים וכולם פה אחד ענו ואמרו שבא לה זה מחמת חולי מורידין, ואין בזה שום מיחוש נדות. וגם הייתה אצל דאקטור יהודי ראפפורט הידוע בקהילת לבוב ואמר שהדם זה אין בו מיחוש נדות כלל, והוא רק דם הבא ממורידין טחורים".
- רבי מרדכי זאב איטינגא מלבוב כתב בשנת ה'תר"ח, בשו"ת "מאמר מרדכי", סימן פט ששלח אשה: "הדאקטר המומחה המפורסם רפפורט מפה, והוא גם הוא אמר כי חלילה לה להניק עוד".
- רבי נחמיה יחיאל רבינוביץ, מביחאווה הסמוכה ללובלין בנו של היהודי הקדוש נסע אליו כשנחלה אחרי פטירת רבו, רבי ישראל מרוז'ין, לשאול עצתו[15].
- על שרבי שלום רוקח מבלז שלח אליו, ראו: "פאר וכבוד", מונקאץ' תרע"א, דף לה ע"א; "אהל קדושים", עמ' נ-נא.
- אהרן מרקוס מספר בספרו "החסידות", עמ' 197: רבי מאיר מפרמישלאן "הסביר לפני רבי יעקב אורנשטין רבה של למברג את השיחה שבין אברהם אבינו ומלך סדום על ידי מסיבות שאינן מוזכרות בשום מקום. וכאשר שאלו הרופא ד"ר יעקב רפפורט, שהיה מלומד גדול, רבי: איפה כתוב זה? ענה לו: מי שעיניו טהורות מוצא זאת מפורש בתורה".
משפחתו
- בנו היחיד - חיים. למד רפואה בווינה, מת בטביעה בנהר הדנובה בן 18, בשנת 1824.
- בתו - יורא (1808-1841) נישא ליצחק (איגנאץ) גולדשמידט, רופא בברודי.
- בתו - סופיה נישא להרופא קאשוביץ[16]. ונישא שנית להבנקאי מוריץ קלאר.
- בתו - שרה נישא לעורך דין אוסבלד מנקס מלבוב (נפטרה קודם 1872).
- בתו - נינה (Nanette Nina Mina) נישא לאברהם (או: אשר) (אדם) ברח, שאימץ את שם משפחת חותנו וכותב את שמו כ-ברח-רפפורט (נולדה בערך 1813, נפטרה 27 ביוני 1883).
לקריאה נוספת
- ד"ר נ. מ. גלבר, 'תולדות יהודי לבוב', בתוך: לבוב – אנציקלופדיה של גלויות, ירושלים תשט"ז, עמ' 232.
- ק. ורצבך (אנ'), הערך Rapaport, Jacob בתוך Archiv für medizinische Erfahrung כרך 24, (1872), עמ' 355.
- מרק וישניצר, זכרונות ר' דב מבוליחוב, ברלין תרפב, מבוא עמ' 25, הערה 2.
- מאיר בלבן, לתולדות התנועה הפרנקית, באתר היברובוקס, תל אביב: דביר, תרצ"ד-1934, עמ' 10.
- אברהם יצחק ברומברג, מגדולי התורה והחסידות, טז, עמ' כט-ל.
- שמעון ברנפלד, תולדות שי"ר, ברלין, תרנ"ט, עמ' 4.
- מוריץ רפפורט (גר') Nachruf der Lemberger israelit. Gemeinde am Grabe des edlen tiefbeweinten Arztes Med. Doctor Jacob Rappaport, Besitzer des goldenen Verdienstkreuzes mit der Krone, Mitglied mehrerer gelehrten Gesellschaften (Lemberg 1855, M. F. Poremba) (בגרמנית)
קישורים חיצוניים
- על כולרה/ באתר גוגל ספרים (1831)
- הרישום האוניברסיטאי של יעקב רפופורט
הערות שוליים
- ^ לפי בלבן וגלבר (מצוין ב"לקריאה נוספת") נולד בשנת תקל"ב.
- ^ רבינוביץ מנחם מנדל, מעשה נחמיה, פראמפאל תרע"ג 1913, עמ' פז, באתר היברובוקס; קובץ תפארת ישראל, ירושלים, תש"ס, מב, עמ' 36. וראה עוד להלן.
- ^ כנראה נקרא על שם אבי אמו, ר' יעקב סג"ל מדובנא.
- ^ נולדה בשנת תקמ"ג (1783), נפטרה בת 65 בשנת תר"ח (1848).
- ^ כן דעת אברהם יעקב ברור. אבל בלבן בלתולדות התנועה הפראנקית, טוען שזה לא יתכן. אולם בספריה הלאומית נמצא מכתבו אל חותנו https://www.nli.org.il/en/archives/NNL_ARCHIVE_AL990035654620205171/NLI.
- ^ נדפס בלמברג, תקע"ז. הובא על ידי שמשון בלוך, שבילי עולם, דף ה ע"א. ובאר יצחק, ורשה: דוד בער נאטאנזאהן, תר"ס 1899, עמ' 28 בהערה כתוב שחיבר ספר על "הרכבת הנתקים".
- ^ אברהם קורמן, זרמים וכתות ביהדות, עמ' 307.
- ^ Rebb Schloime Klappzymbels, לבוב, 1814, באתר הספרייה הלאומית.
- ^ הרב יוסף מרדכי דובאוויק, ישורון, לז, ירושלים, תשע"ז, עמ' תתלב-תתלג, הערה 51.
- ^ כן כתב מיכאל ברוור (אביו של אברהם יעקב ברור), בצבי לצדיק, פרק תשיעי, אות ז, עמ' מד: "בדורו של רבנו היה בלבוב רופא מומחה יהודי ושמו ראפפורט, שהרבה צדיקים בגליציא וגם מרוסיא באו לדרוש בעצתו", וראו גם חיים זוסקינד, היכל הבעש"ט-לא, ניו יורק תשע"א, עמ' עו, באתר היברובוקס; ישראל ברגר, עשר קדושות, מערכת ב, אות נח.
- ^ כן כתב ר' ישראל במכתב, ראו: אגרת הרה"ק מרוזין ובניו, א, עמ' ע; ב, עמ' נז. לצילום מהמכתב, ראו: תפארת ישראל, יא, עמ' 33; מסילות, יח, עמ'67; .
- ^ אהרן מרקוס, החסידות, עמ' 218. וראו עוד שם עמ' 223 עדותו על יום הכיפורים האחרון אצל הרבי מרוז'ין.
- ^ הובא על ידי ר' חיים יוסף אריה בן משה אליעזר פרגר, מנחת יוסף, קונטרס אחרון, סימן לט, אות ל.
- ^ מ. נ. גלבר, "תולדות יהודי טרנופול", בתוך: טרנופול, אנציקלופדיה של גלויות, עמ' 82.
- ^ מנחם מנדל רבינוביץ, מעשה נחמיה, פראמפאל תרע"ג 1913, עמ' פז, באתר היברובוקס; קובץ תפארת ישראל, ירושלים, תש"ס, מב, עמ' 36.
- ^ שמו נמצא יחד עם חמיו בפרענומעראנטן על "שבילי עולם", ז'ולקווה, 1822: ר' יעקבקא רפאפארט, דאק' דער מעדיציהן. חתנו ה' קאסאוויטץ, דאקטאר דער מעדיציהן.
