יעקב פרים

יעקב הירש פרים (בהונגרית: Frim Jakab;‏ קרמנד, 1 במאי 1852 – בודפשט, 23 באפריל 1919) היה מורה, מורה לחינוך מיוחד. פרים היה הראשון בהונגריה שחשף את גורלם הקשה של נכי הנפש והקים עבורם מוסד חינוכי (ראקושפלוטה, 1875). לשמו קשור הכנסת המושג "חינוך מיוחד" לספרות הפדגוגית ההונגרית.

ביוגרפיה

יעקב הירש פרים נולד כבנם של פרנץ פרים ושל רוזליה קוֹהְן (כהן). הוא המשיך את לימודיו בתיכון בעיר נג'קניז'ה. כבר מגיל צעיר, מגיל 14, התעניין באנשים עם מוגבלות והחליט שהוא רוצה לעזור להם בעתיד. הוא הפך למורה ולימד בוואראשדין, סנטפטרפה, בעיירת מולדתו קרמנד ובשארוואר. הוא סיים את קורס המורים המשלים בקסג ולאחר מכן פנה למכללה להכשרת מורים לבית ספר תיכון בבודפשט. הוא קיבל שם אכן תעודת הוראה לבית ספר תיכון. בהמלצת ובתמיכת שניים ממוריו, שלח אותו במלגה שר התרבות החינוך והדתות אגושטון טרפורט למסע לימודי אירופי. פרים למד שם את פעילות מוסדות הרפואה ב: צרפת, הולנד, גרמניה ורוסיה כדי ליצור מוסד רפואי דומה בהונגריה. ב-1 בנובמבר 1875, פתח את בית החולים "מונקה" (Munka - שפירושו עבודה) בראקושפלוטה, (כיום חלק מבודפשט, כרובע 15) שהתבסס בחלקו על ניסיונו ומומחיותו. ב-1896, עקב בעיות כלכליות מתמשכות, הוא הציע את בית החולים למדינה שקיבלה אותו לידיה, העבירה אותו לבודה, אך פרים נשאר מנהלו עד מותו. אחיו אנטל פרים (1855–?) היה אף הוא פדגוג מיוחד והפעיל מוסד פרטי לחירשים (1885–1897).

בנוסף לעבודה החינוכית והמעשית, הוא ביצע עבודה מדעית ענפה. פרים תמיד עקב אחר המחקר העדכני ביותר בפסיכולוגיה ובפסיכיאטריה, ובכך הצליח לעצב ולשכלל את המתודולוגיה של החינוך המיוחד.

פרים הובא למנוחות בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה בבודפשט.

משפחתו

אשתו הייתה אנה גולדרייך (1852–1944).

ילדיהם:

• אולגה פרים (1877–?). בעלה, איגנץ נויברגר, היה סוחר עצים.
• ארתור פרים (1878–1905) היה רופא.
• ארנקה קרמנדי-פרים (1879–1951). בעלה היה אישטוואן אשר (1874–1938).
• אדן קורמנדי-פרים (1881–1956)
• מרגיט פרים (1883–1965). בעלה גזה פוגאן (במקור פיליפ פיק) היה רוקח.
• ארווין קרמנדי-פרים (1885–1939) היה צייר.
• ינה קרמנדי-פרים (1886–1959) היה פסל ומדליסט.
• פרנץ פרים (1888–1903)
• איבויקה פרים (1890–?).

עבודותו

פעילות מעשית

כמועמד למורה

עוד כמועמד למורה, הוא הכיר פסיכולוגים אירופאים מפורסמים וראשי כמה מכונים אירופאים. בסיוע הידע שלהם, הוא תיאר את רעיונותיו. הוא כינה את נושא הטיפול, החינוך והתעסוקה של אנשים שננטשו על ידי כולם כשיתוף פעולה אנושי בסיסי וכחובת החברה.

הקמת מוסד חינוכי

פרים היה הראשון שהקים מוסד חינוכי לנכי נפש ב-1875 (מכונה היום מוגבלות שכלית התפתחותית). הוא למד עבודה פדגוגית מיוחדת ברחבי אירופה. לרוע המזל, המכון שלו שנקרא מונקה נאבק בבעיות כלכליות במשך שנים רבות, למרות הגביות והתרומות החברתיות. הוא נתמך רק בעזרת קרנות התרומה והרכוש הפרטי שלו. על אף כל אלה, המכון התפתח, האיכות והרמה הוכרו באמצעות התוצאות שהשיג. משנת 1877 הוא הפך ל"מכון ההונגרי הראשון לטפשים, לחינוך ולטיפול", שם משונה במונחים של היום, אותו הקים על חשבונו. המכון התפתח רבות, אך בשנת 1896, עקב קשיים כלכליים, נאלץ להציעו למדינה.

חשיבות המכון

בפעילותו הניח פרים את היסודות לא רק לחינוך מתקן מוסדי של נכי נפש, אלא גם למוסדות סיעודיים. העיתונות בת זמנו סיקרה את עבודתו של יעקב פרים, מכמה סיבות: חידוש המקרה, כמו גם הביקוש המוגבר לנושא. פרים הכריז על קדימות החינוך, הפקיד את ניהול המכון בידי מורים וראה בחינוך הדתי את הכלי המרפא והחינוכי העיקרי.

פעילות מדעית

בנוסף לעבודה חינוכית מעשית ביצע פרים גם עבודה מדעית ענפה. בנוסף לחינוך ולטיפול בחולים, הוא עקב כל הזמן אחר התוצאות והמחקרים העדכניים ביותר בפסיכיאטריה ובפסיכולוגיה והצליח לעצב בעזרת אלו את מתודולוגיית הפדגוגיה המיוחדת שלו. בשנת 1884 הכניס יעקב פרים את המושג פדגוגיה מיוחדת, כלומר חינוך מיוחד, לספרות הפדגוגית ההונגרית.

• לפי החלוקה שלו, יש שלוש דרגות של קהות ילדותית:
  • אטומים שניתן לאמן אותם
  • רפה נפש המסוגלים להתפתח
  • רפה נפש שיכולים להיות כשירים בחברה

עם זאת, המושגים שבהם השתמש לא הובהרו כראוי. הוא קרא לטיפשות מחלת נפש והצהיר כי אי-שפיות, שהיא גם מחלת נפש, אינה זהה לטיפשות. הוא גם לא הגדיר כראוי את מטרת החינוך המרפא שלו.

שיטותיו וגישתו לחינוך

פרים ראה במוזיקה את אחד הכלים החינוכיים החשובים ביותר, כמו גם את פיתוח הזיכרון על ידי חזרה על סיפורים שוב ושוב. הוא הפנה את תשומת לב המורים ליחס אוהב ולרמה גבוהה של סבלנות:

"יש להתייחס לכל ילד בנפרד, על המורה להתבונן או ללמוד כיצד להתייחס אליו וכיצד להתגבר על החולשות המחזיקות את הגוף והרוח שבויים. לא ניתן לקבוע כללים מדויקים בעניין זה; דבר אחד קבוע: על המורה למשוך אליו את הילדים דרך יחס אוהב, כדי להשיג עליהם השפעה" (פרים, 1884)

בלימודים, לאחר הוראת הכנה, הוא העדיף חינוך בהתבוננות. הוא הבין שחשוב להכיר גם את הנתונים הקודמים ואת אירועי חייו של הילד וכך גילה בעצם את קודמו של מה שנקרא היום גיליון תולדות החולה.

הוא לא הכין תוכנית לימודים או לוח לימודים, הוא רשם את העקרונות והשיטות שלו בקווים כלליים. פרים חקר את המקצועות שבהם יכלו תלמידיו לפעול עצמאית. לדבריו, היה צריך ללמד מקצוע מועיל למוגבלים שכלית, כדי לסייע להם להשתלב בחיים. לדבריו, בסיס החינוך הוא להרגיל לציות, לסדר ולחיי חברה.

"לא מספיק להגן על ילדים עם מוגבלות נפשית ולהקים להם מקלט, אלא צריך לרפא, לחנך ולהכשיר אותם כך שיוכלו להפוך למועילים לחברה לפחות חלקית".

מטרותיו

הוא ועמיתיו תכננו להחזיר את פגועי הנפש לחיים הרגילים, בעזרת החברה כולה, למצוא להם מקום המתאים ליכולותיהם ולהסב את תשומת לב הציבור לגורלם העגום של מטופליהם וליצור את שיתוף הפעולה האפשרי הרחב ביותר.

עבודותיו

• טיפשות ומוסדות טיפשים, תוך התייחסות מיוחדת לטיפשים של הונגריה (בודפשט, 1884)
• חוברת בודפשט של טיפשים וחלשי נפש (בודפשט, 1898)

פרסים והוקרה

• בשנת 1876 העניקה לו אוניברסיטת פילדלפיה את התואר דוקטור למדעי הפסיכולוגיה
• בשנת 1879 הוענקה לו מדליית זהב בפריז. הרבה מאוחר יותר, הוא זכה להכרה גם בהונגריה.

הנצחתו

כמה מוסדות נקראים על שמו בהונגריה, למשל:

• בית הספר היסודי יעקב פרים – בית הספר המקצועי לפיתוח מיומנויות ומכללה ב-Tiszalök
• בית הספר היסודי "יעקב פרים" בסומבטהיי
• ברובע 13 בבודפשט מעון יום יעקב פרים, שהוקם ב-1991
• בית אבות יעקב פרים ב-Vácegres

סיכום

לאורך כל חייו שאף ג'קב פרים לבסס את יסודות הפדגוגיה הרפואית ההונגרית. הוא לא היה מורה בעל הכשרה מקצועית לחינוך מיוחד, אך עבודתו, מפעל חייו ואנושיותו תרמו רבות לשיפור המצב ואיכות מחלות הנפש הביתיות והפדגוגיה המיוחדת.

לקריאה נוספת

• לאיוש שקולטטי – מידע בעל עניין לציבור על טיפשים, רפי נפש ורפי מוח (ספריית החינוך המיוחד מס' 4, בודפשט, 1901)
• Körmendi Figyelő דרגה X, מס' 3
• מגזין Gyógypágógiai Szemle 2002. XXX. שָׁנָה מספר 3 218.
• אנה גורדוסנה סבו: ג'קאב פרים. בתוך: לקסיקון פדגוגי. כרך 1 עורך ראשי. זולטן בתורי, איבן פאלוס. בודפשט, הוצאת ספרים קרבן. 1997. עמ' 542
• בית ספר יסודי יעקב פרים
• האתר של העיירה קרמנד
• לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. עורך פטר אויווארי. גישה מקוונת
• אנה סאבו: סיפור חינוך מיוחד. II. היסטוריה של החינוך המיוחד ההונגרי במאה ה-20. עד לא. בודפשט, 1963. 110–124.;
• ג. הטוש: לזכרו של יעקב פרים. חינוך מיוחד, 4. 1959. 116–119
• אנה סאבו: במלאת חמישים שנה למותו של יעקב פרים (1852–1919). חינוך מיוחד, 3. 1969. 65–71.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יעקב פרים בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35815076יעקב פרים