יעקב ניב

יעקב ניב

תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

יעקב ניב (הלפרין) (נכתב גם הַלְפֶּרְן; 14 באפריל 1905 – 14 בספטמבר 1976) היה מחנך, סופר ומתרגם ישראלי, המפקח הראשי של זרם העובדים ומנהל המרכז לחינוך של ההסתדרות.

ביוגרפיה

ניב נולד בשנת 1905 בסוויסלוץ' שבמחוז וולקוביסק בפולין, בן לדניאל הלפרין. בילדותו למד ב"חדר" ובבית מדרש וכן למד חשבון אצל מורה פרטי. כשהיה בן 13 הוקם בעיירתו בית ספר עברי, והוא התבקש, בגילו הצעיר, ללמד בו חשבון ועברית.

בשנת 1921 עלה לארץ ישראל. תחילה עבד בכפר גלעדי, אולם משאלתו של אביו כי יהיה מורה לעברית עמדה לנגד עיניו, ועל כן פנה ללמוד בבית המדרש למורים בירושלים. במהלך לימודיו נקשר לחברי ועדת התרבות של ההסתדרות, ועם סיום לימודיו נענה לקריאת ההסתדרות והיה למורה בעמק יזרעאל.

בין השנים 1924–1934 היה מורה ומנהל במספר בתי ספר: במשך שש שנים לימד בבלפוריה, ומשנת 1930 בבית הספר בנשר.

בשנת 1934 התמנה כמפקח בזרם העובדים, מ-1937 כיהן כמפקח הראשי של הזרם, ומשנת 1942 פיקח על הזרם מטעם הוועד הלאומי, ושימש בתפקיד זה עד לפירוק החינוך הפועלי בשנת 1953. כמו כן, משנת 1941 ועד 1950 כיהן כמנהל המרכז לחינוך של ההסתדרות.

בין השנים 1953–1960 היה חבר במזכירות הפדגוגית, ומשנת 1960 כיהן כמפקח החינוך במחוז תל אביב של משרד החינוך והתרבות.

ניב כתב מספר רב של ספרים בתחום החינוך והפדגוגיה, ותרגם מאמרים מרוסית, יידיש ואנגלית. כן היה חבר מערכות "אורים" ו"אורים להורים" ופרסם מאמרים בתחום הספרות והפדגוגיה ב"הד החינוך", "דבר", "הפועל הצעיר", "מאזנים" ובכתבי עת נוספים.

חיים אישיים

בתו איֶלת (בתו מאשתו רבקה) נישאה לאִתיאל עמיחי, מפקד גדוד בפלמ"ח, ממלא מקום ראש מחלקת ההדרכה באגף המטה הכללי, מפקד מחוז ירושלים, ראש הג"א והנספח הצבאי באפריקה, בדרגת אלוף-משנה. ב-16 בפברואר 1963 נהרגה בתו בתאונת דרכים עם בעלה ובתם בת החמש.

בהמשך אותה שנה זכה ניב בפרס החינוך של עיריית תל אביב, שחולק אותה שנה לראשונה, עבור מפעל חייו בשדה החינוך בישראל.

ניב נפטר בתל אביב בשנת 1976, בגיל 71. נקבר בבית העלמין קריית שאול. באותה השנה נוסד על שמו בית הספר "יעקב ניב" בחולון.

ספריו

• ילדי שדה, עם איוריה של מקסה נורדאו, תל אביב: מסדה, תרצ"ז 1937.
• ספורים לילדים, תל אביב: מסדה, 194?
• לעבודה: לקראת האחד במאי, יחד עם ברוך ברנשטיין, תל אביב: ארגון עובדי המרכז לחנוך, ת"ש 1940.
• בעקבי הצאן: פרקי קריאה לכתות הבינוניות, יחד עם ברוך ברנשטיין, תל אביב: המרכז לחנוך וארגון עובדי המרכז לחנוך, תש"א 1941.
• קו לקו: פרקים בשאלות חינוך והוראה, תל אביב: אורים – המרכז לחינוך וארגון עובדי המרכז לחינוך, תש"ה 1945.
• מפעלנו החינוכי, תל אביב: [חמו"ל], תש"ו 1945.
• על השעור ומבנהו, תל אביב: אורים: המרכז לחינוך וארגון עובדיו, תש"ז 1947.
• ממועד למועד: ספורים לילדים, ירושלים: קריית ספר, תש"ז 1947.
• ביום חג: ספורים לילדים, ירושלים: קריית ספר, תש"ז 1947.
• בזרם: מאמרים ורשימות בשאלות החינוך של זרם העובדים, תל אביב: אורים, תש"ט 1949.
• כובשים צעירים, ירושלים: קריית ספר, תשי-?
• ילדים בישראל, ירושלים: קריית ספר, 1950.
• ללימוד החשבון בבית הספר, תל אביב: אורים – המרכז לחנוך וארגון עובדיו, תשי"ב–תשי"ג 1952.
• הרצל: ספור לילדים, תל אביב: מועצת המורים והגננות למען הקרן הקיימת בישראל, 1955.
• העבודה העצמית בלימוד, תל אביב: אורים, תשט"ז 1956.
• לנו ולבנינו: בעיות משפחה וחברה בחינוך הילד, תל אביב: עם עובד, תשט"ז 1956.
• הוראת הספרות: בבית-הספר היסודי, תל אביב: הסתדרות המורים העברים בישראל, תשט"ז 1956
• בנינו לחינוך חקלאי: [הארה פדגוגית חברתית], תל אביב: המועצה הצבורית לחינוך חקלאי, תשט"ז 1956.
• ילדים בכפר: ספורים לילדים, ירושלים: קרית-ספר 1957.
• פעילות חנוכית חברתית בבית הספר: (אגרת למורה), תל אביב: מרכז הסתדרות המורים בישראל, תשי"ט 1959.
• למסכת שלום עליכם: (הערות והארות), תל אביב: מועצת המורים למען הקרן הקימת לישראל, תשי"ט 1959.
• ערך הקרן הקימת לישראל אתגר חינוכי, ירושלים: מועצת המורים למען הקרן הקימת לישראל, תשכ-?
• הרצל: מאה שנה להולדתו: ספור לילדים, תל אביב: הוועד הארצי המאוחד – קרן קיימת לישראל–קרן היסוד, תש"ך 1960.
• בני עמי, תל אביב: עמיחי, תש"ך 1960.
• מדריך לחינוך חברתי, יחד עם אליהו בילס, תל אביב: תרבות וחינוך, תשכ"א 1961.
• מדריך למנהל בית הספר היסודי, יחד עם אהרון דובניקוב, תל אביב: תרבות וחינוך – אורים מדור לספרים פדגוגיים, תשכ"ג 1963.
• למורה בישראל, תל אביב: קרני, תשכ"ה 1965.
• לאם ולאב בישראל, תל אביב: המנורה, תשכ"ז, 1967.
• עם ילדינו בלימוד התנ"ך, תל אביב: תרבות וחינוך, תשכ"ט 1969.
• בזרם החינוך, ירושלים: משרד החנוך והתרבות, תשל"ח 1978.

בעריכתו

• יד למורה: ספר עזר למורי הלשון העברית למבוגרים, יחד עם אליהו אפרת, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בישראל - המרכז לתרבות ולחינוך על יד הוצאת מ’ ניומן, תשט"ו 1954.
• משה הרשקו, הוראת החשבון בכיתה א’, תל אביב: אוצר המורה, תשכ"א 1961.
• פרקי תנ"ך לכיתה ו: מלכים א, מלכים ב, פרקים בירמיהו, עזרא ונחמיה, יחד עם יוסף יעקבסון ועמנואל שחראי, תל אביב: ספרית מעריב, 1972.
• ישראל - 25 למדינתנו, תל אביב: קרני, תשל"ג 1973.
• בעת מלחמה, יחד עם אלכס זהבי, ירושלים: הסוכנות היהודית – עליית הנוער, תשל"ה 1974.
• פרקי תנ"ך: חוברת עזר לכיתה ה, יחד עם עמנואל שחראי ויוסף יעקבסון, תל אביב: ספרית מעריב, 1975.

בתרגומו

• יונתן סוויפט, מסעי גוליבר: א. לארץ הגמדים; ב. לארץ הענקים, רמת גן: מסדה, תשכ"א 1961.
• מרדכי אלפערסאן [=אַלפֶּרסון], מן העיר אל הכפר: מחזה מחיי היהודים בארגנטינה, ירושלים: משרד החינוך והתרבות – האגף לתוכניות לימודים – המרכז לטיפוח התודעה היהודית, תשל"ב 1972.

קישורים חיצוניים

• רשימת הפרסומים של יעקב ניב, בקטלוג הספרייה הלאומית
• דוד תדהר (עורך), "יעקב ניב (הלפרין)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טו (1966), עמ' 4765
• פרס החינוך של עיריית ת"א לנ. גבריאלי ולי. ניב, דבר, 2 ביולי 1963
• שלמה שבא, הוא חינך ראשוני ילדי העמק: שעה עם: יעקב ניב, דבר, 5 ביולי 1963 (עם זכייתו בפרס החינוך)

מפרי עטו:

• המצפון הקולקטיבי, דבר, 21 בספטמבר 1969
• משקלו הלאומי של ל"ג בעומר, דבר, 13 במאי 1971
• הדלת הפתוחה, דבר, 7 בדצמבר 1971
• ליד האשנב, דבר, 16 בפברואר 1972
• רות הגיורת, דבר, 18 במאי 1972
• השופר כסמל, דבר, 8 בספטמבר 1972
• מגילת קהלת בחג האסיף, דבר, 22 בספטמבר 1972
• מה הם ילדים טעוני טיפוח, דבר, 18 באוקטובר 1972
• נגד תחרויות בכתיבת חיבורים, דבר, 21 במרץ 1973
• חג השבועות בסמליו, דבר, 26 במאי 1974

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25188121יעקב ניב