יעקב דורון
| עיסוק | התנדבות קהילתית, רכז לשכת העבודה, חבר באיגוד המקצועי ובהסתדרות, רכז תרבות, חבר הוועד הפועל, מזכיר מועצת הפועלים וסגן ראש המועצה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | המערך, העבודה | ||||
| |||||
יעקב דורון (1930–2010) כיהן כראש המועצה המקומית גבעת עדה במשך שלוש קדנציות, משנת 1974 עד שנת 1989 ובתפקידים ציבוריים נוספים.
חייו
יעקב דורון (תירם)[1] הוא בנם של מרים וחיים. יעקב נולד בתימן בשנת 1930 בעיירה אל גדס[2] שבדרום תימן, אשר מרבית תושביה היו יהודים, שעסקו באריגה ובעבודת אדמה. קיבל חינוך יהודי מסורתי אצל מארי. יעקב היה בן יחיד לאמו. בהיותו בגיל 12, נפטרה אמו והוא גדל בחסותם של קרובי משפחה.
בהמשך עברה המשפחה לעיר תעז. בשנת 1943 עשתה המשפחה ניסיון ראשון לעלות לארץ ישראל ובתום מסע מפרך, בתנאים קשים הגיעה המשפחה לעדן, שנשלטה על ידי הבריטים. לאחר המתנה של כשנה גורשו והוחזרו לתימן, לעיר תעז, שם נושא יעקב את רעיה (חממה) לאישה. לאחר כשמונה שנים קשות והתנכלויות מצד האוכלוסייה המוסלמית הגיעה הבשורה המיוחלת למסע המחודש לארץ ישראל והפעם הייתה תחושה של ביטחון במימוש העלייה הנכספת לאחר הקמתה של מדינת ישראל.
ב - 15 בינואר 1950 עלתה המשפחה לישראל במבצע "על כנפי נשרים". התחנה הראשונה הייתה עין שמר שליד פרדס חנה, מתקן צבאי בריטי שהפך למחנה עולים ליוצאי תימן. עשרות אלפי עולים מתימן שוכנו באוהלים, כאשר בכל אוהל כחמש עשרה משפחות וביניהם משפחתו של יעקב. לאחר מספר חודשים נשלחו מספר משפחות מעולי תימן למושבה גבעת עדה וביניהם יעקב ורעייתו ששוכנו באוהלים משותפים במרכז המושבה, בהמתנה לבניית שיכוני העולים החדשים מתימן. התנאים היו לא קלים וכעבור כשנה שוכנו בביתם הקבוע ב"שכונת עמידר".
שירות צבאי
יעקב דורון התגייס לצה"ל בשנת 1951 ושירת תחילה בנח"ל דתי בקיבוץ "חפץ חיים" ולאחר מכן בגדוד 51 בחטיבת גבעתי. לפרנסתו החל יעקב את דרכו בעבודות אדמה אצל וותיקי המושבה ובעבודות בניין מזדמנות באזור . מאז ועד יום מותם גרו יעקב ורעיה דורון באותו הבית ובו גידלו את ששת ילדיהם. לימים גם נולדו, 16 נכדים ו-16 נינים.
פעילות ציבורית
יעקב דורון החל את פעילותו הציבורית במושבה משנת 1953, ראשית בהתנדבות קהילתית במושבה ולאחר מכן היה גם חבר ועד בלשכת העבודה, עבד בהסתדרות, במועצת הפועלים - באיגוד המקצועי ובנוסף כיהן כמזכיר מועצת הפועלים במשך כשמונה שנים. יעקב השתלב בתפקידים ציבוריים אחרים מקומיים וארציים ושימש כסגן ראש המועצה מ – 1955 עד 1973.
בראשית שנות פעילותו הציבורית נלחם על הזכות לעבודה עברית מאורגנת ביישוב. במאי 1955 החל לעבוד בהסתדרות כרכז איגוד מקצועי ואחראי לפעולות התרבות במועצת הפועלים. בבחירות המוניציפליות שהתקיימו בספטמבר 1955 נבחר למליאת המועצה המקומית. בשנים 1959–1973 נבחר כגזבר, כסגנו וכממלא מקומו של ראש הרשות, אהרון גבע[3], וכממלא מקומו. בשנת 1963 נבחר לתפקיד מזכיר מועצת הפועלים במושבה. כמזכיר מועצת הפועלים, קלט את העולים החדשים וסייע להם רבות בתעסוקה במושבה ובסביבה, בצרכי דת ובפעילות תרבות חברתית. כמו כן, בתפקיד זה, ולימים כראש המועצה, נאבק יעקב בכל הכלים שברשותו בכוונת המוסדות לפרק / "למזג" את המושבה גבעת עדה[4] והצליח בכך עד שבשנת 2003 אוחדה המושבה גבעת עדה עם שכנתה בנימינה. בנוסף, מילא תפקידים כמו חבר המרכז החקלאי ומוסדותיו, מזכיר סניף העבודה בגבעת עדה וחבר מרכז המפלגה וועידתה במשך שנים רבות. יעקב דורון הוביל מאבק למימוש הבטחות המדינה להקניית קרקעות חקלאיים לעולי תימן. המאבק נמשך 12 שנים ובסופו, בסיוע מועצת הפועלים, המרכז החקלאי ומשרד החקלאות, קיבלו שטחי קרקע לנטיעת ענבי יין וכך נוסדה "אגודת היין" ב 1968. בראשית 1974 נבחר לראש המועצה המקומית השלישי של גבעת עדה[5] תפקיד בו כיהן חמש עשרה שנים עד לפרישתו 1989 .כראש מועצה פיתח את המושבה ותרם לה רבות, יזם בניית מוסדות, מבנה ציבור, בריכת שחייה ופעל למיזוג גלויות.
פרישה
לאחר פרישתו[6] כתב את הספר "במעגלים- פרקים בתולדות גבעת עדה", בו חקר את ההיסטוריה המקומית[7]. וספר אוטוביוגרפי בשם "נתיבות חיי". בערוב ימיו הקדיש יעקב את זמנו לטיפול באשתו החולה והגביר את מעורבותו בניהול בית הכנסת "תפארת ישראל" אשר הוא היה ממקימיו. בד בבד היה מעורב בכל הקורה ביישוב גבעת עדה שכה אהב[8] וכאב את פירוקו לטובת האיחוד בנימינה גבעת עדה.
יעקב דורון נפטר ב־15 ביולי 2010 ד' באב תש"ע .
לאחר מותו הוענקה ליעקב תעודת הוקרה על ידי נשיא התאחדות האיכרים בישראל, מר דובי אמיתי: "על פועלו ותרומתו למושבה ולהתאחדות האיכרים בישראל ולמדינת ישראל. על היותו סמל ומקור השראה לדבקות במטרה, מופת להיאחזות ולהתערות הראשונים בהווי הארץ ושמירה על אדמות המדינה. על היותו דוגמה לחלוציות ולהגשמה עד ימינו אלה ממש".
הערות שוליים
- ^ תירם- הוא שם משפחתו המקורי תימני של יעקב. יעקב נענה למהלך שיזם בן-גוריון, לעברת את שמות העולים ארצה לשמות בשפה העברית (על פי "חוק השמות, תשט"ז-1956") כחלק ממגמת מזוג הגלויות. ובנוסף, בעבודת מחקר של ההיסטוריון שלמה דב גויטן משנת 1955 באוניברסיטת אינדיאנה, בנושא דיוקן של כפר אורגים תימני (PORTRAIT OF A YEMENITE WEAVERS' VILLAGE) מתאר הסופר בעמוד 8–9 את תולדות שש המשפחות שהרכיבו את תושבי הכפר אל גדס וביניהן משפחת תירם.
- ^ ראו: יעקב דורון, "נתיבות חיי- מאל גדס שבתימן לראשות המועצה בגבעת עדה", בהוצאת מערכת קיבוץ דליה 2009 עמודים 23–43.
- ^ הרחבה אודות אהרון גבע בספר "במעגלים-פרקים בתולדות גבעת עדה" בהוצאת משרד הביטחון 1994,עמודים 283-6
- ^ הצעות בלתי רצויות. דבר 1970[1]
- ^ יעקב דורון נבחר לראשות המועצה.דבר 1974[2]
- ^ יעקב דורון פורש מראשות המועצה. מעריב 1989[3]
- ^ "כל ראש מועצה השאיר בצורה זו או אחרת את חותמו במושבה, אך הגדיל יעקב דורון שכתב ספר מפורט ומרתק זה אודות גבעת עדה. עתה יוכלו רבים להתוודע אל מושבתנו וללמוד על עברה." עמי ארגוב – ראש המועצה המקומית גבעת עדה. תשנ"ה 1994
- ^ יעקב דורון וגבעת עדה סיפור אהבה https://www.youtube.com/watch?v=sRMqfkxaC7Y&t=7s
38140681יעקב דורון