ינה ארנסט (ביוכימאי)

ינה ארנסט (בהונגרית: Ernst Jenő; באיה, 16 באפריל 1895 – פץ', 27. בפברואר 1981) היה ביופיזיקאי יהודי-הונגרי, ביוכימאי, רדיוביולוג, פרופסור באוניברסיטה, חבר מן המניין של האקדמיה ההונגרית למדעים. הוא היה דמות יוצרת של מחקרי הביופיזיקה בהונגריה במאה ה-20. מחקריו המשמעותיים ביותר התמקדו בחקר תהליכים ביופיזיים-ביוכימיים ברקמת השריר. בין היתר, הוא קשור לגילוי תופעת אובדן נפח השרירים במהלך פעילות השריר (אפקט ארנסט) והקשר שלו לתהליכים הביו-אלקטריים בסיבי שריר ולסידור מחדש של חלבוני השריר (תאוריית התגבשות השרירים). בקשר עם תעבורת האנרגיה של רקמות השרירים הוא פיתח את תאוריה של גירויים של המוליכים למחצה ותיאר את התופעות של ויסות החום (thermosmosis) ושל ה-thermofusion, אשר ממלאים תפקיד חשוב במחזור החומר. בשנת 1947 הקים את הקתדרה הראשונה בהונגריה לביופיזיקה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת פץ' והיה ראש הקתדרה הראשון עד 1971.

ביוגרפיה

ינה ארנסט נולד במשפחת סוחרים יהודית ענייה, כילד השמיני במשפחה. הוריו היו לאיוש ארנסט ופאולה קופר. הוא למד בבתי ספר יסודיים ותיכוניים בעיר הולדתו. את לימודיו הגבוהים החל באוניברסיטת בודפשט (כיום אוניברסיטת אטווש לוראנד) בשנת 1913. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב לשרות צבאי ולחם בחזית המזרחית. הוא נפל בשבי רוסי בשנת 1915 ולא הורשה לחזור הביתה להונגריה עד 1920. לאחר שובו המשיך את לימודיו באוניברסיטת ארז'בט למדעים בבודפשט, שעברה לעיר פץ' בשנת 1923. שם קיבל את התואר ברפואה בשנת 1924. כבר בשנת 1923 עבד כמתמחה במכון הרוקחות באוניברסיטה, שם בין השנים 1926–1928 עבד כמרצה ללא תשלום בפיקוחו של הרופא והבקטריולוג היהודי-הונגרי גזה מנספלד. בשנת 1928 מונה כמרצה בכיר בנושא "אלמנטים פיזיים של פונקציות איברים". בנוסף לקתדרת ההוראה שלו, משנת 1928 עבד גם כמרצה במכון לפיזיקה רפואית של האוניברסיטה ומשנת 1932 במחלקה לכימיה רפואית. בין השנים 1929 לבין 1932, ואחר כך מ-1933 עד 1935, היה עמית מחקר במלגה. משנת 1935 ערך את הרצאותיו בביופיזיקה כפרופסור באוניברסיטה, אך קריירת ההוראה שלו הופסקה עם כניסתו לתוקף של החוק היהודי השני בשנת 1939. הוא פוטר כיהודי, ומשנת 1939 עד 1943 עבד במעבדה לביוכימיה של הפרופסור זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בסגד אלברט סנט-גיירגי שהזמין אותו לעבודה במעבדה.

בשנת 1944 נאלץ להיכנס לגטו של העיר פץ' ונלקח בכוח לשרות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) במוהאץ'. באוקטובר 1944, בעת השתלטותה של מפלגת צלב החץ על השלטון נמלט משירות העבודה והצליח לשרוד את השואה. בתום מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945, המשיך בקריירת ההוראה שלו באוניברסיטת ארז'בט של פץ'. בשנת 1947 קיבל מחלקה משלו ומונה כפרופסור מן המניין לפיזיקה רפואית (לימים ביופיזיקה). במסגרת הארגונית של האוניברסיטה לרפואה של פץ', שהפכה עצמאית בשנת 1951, עבד כראש המחלקה עד שנת 1971, במקביל היה גם מנהל המכון לביופיזיקה. לאחר פרישתו המשיך לעבוד כפרופסור על חוזה בין השנים 1971 ל-1980.

בנוסף לקריירה המדעית הוא לקח תפקיד בחיים הציבוריים. הצטרף למפלגת הקומוניסטים של הונגריה בשנת 1945 ושמר על חברותו בארגונים היורשים את המפלגה עד סוף ימיו.

פעילותו

תחום המחקר העיקרי שלו היה ביופיזיקה, חקר החוקים הפיזיקליים של תהליכים פיזיולוגיים ביצורים חיים. עם מחקריו בתחום זה הוא צבר מוניטין בינלאומי, ואחרון חביב - לאחר עידן המחקר הניסויי המוקדם שסימן בין היתר ג'נו ג'נדרסיק וננדור קלוג - הוא גם מכבד את האינדיבידואליות היוצרת בית הספר של הביופיזיקה ההונגרית המודרנית. מחקר.

כבר בתחילת דרכו, בשנותיו בפץ' ובסגד (1926–1943), ביצע מחקר על ביוכימיה של השרירים, שקבע את הכיוון העיקרי של התעניינותו המדעית המאוחרת. בשנות העשרים של המאה העשרים הוא חקר לעומק את היחסים בין תנועת השרירים לבין מבנה הרקמה המיקרוסקופי של השריר, תופעת אובדן הנפח בזמן תפקוד השרירים. הוא מצא כיניתן למדוד ירידת נפח בסדר גודל של 5•10^-5 על ידי כיווץ שרירים. הוא רצה להשתמש באפקט ארנסט כדי לאמת את תאוריית חילוף החומרים של החומצה לקטית על ידי חתן פרס נובל אוטו פריץ מאירהוף, ובמשך שנתיים שני המדענים ניהלו דיון מדעי ער על המנגנונים הביופיזיים העומדים בבסיס כיווץ השרירים בכתב העת Pflügers Archiv. הוויכוח הסתיים ב"ניצחון" של ארנסט, אשר הוכיח בשנת 1933 במחקרו על זרימת האנרגיה של רקמת השריר שתופעת דלדול הנפח קשורה לתהליכים ביו-חשמליים ברקמת השריר (התמרה חושית), לגירויים המתפשטים בסיבי השריר ולזרם הפעולה. הוא זיהה כי כתוצאה מתהליכים אלה, מולקולות חלבוני השריר מתארגנות באופן דומה להיווצרות מבני גבישים (תאוריית התגבשות השרירים). הוא היה הראשון שתיאר את תהליך חילוף היונים על פני קרום סיבי השריר (נתרן), החלפת Na⁺–K⁺, והקינטיקה כימית של מים ואשלגן קשורים כימית בקשר להולכת רקמות השריר. בהתבסס על תובנות אלה, הוא פיתח את תאוריית המוליכים למחצה שלו לגירויים ביו-אלקטריים, שעסקה גם בסוגיות היסודיות של ביו-קיברנטיקה.

בנוסף לספריו ולספרי הלימוד, הוא פרסם כמאתיים פרסומים ומאמרים מדעיים בהונגריה ומחוצה לו (הוא פרסם את פרסומיו בגרמנית ובאנגלית בשם יוג'ין ארנסט). משנת 1966 ערך יחד עם ברונו פרנץ שטראוב (לימים גם נשיא הונגריה) את כתב העת Acta Biochimica et Biophysica, בין השנים 1956–1964 היה חבר במערכת של כתב העת "מדע הונגרי".

חברות והכרות ארגוניות

ביולי 1946 הוא נבחר לחבר נספח באקדמיה ההונגרית למדעים, ובדצמבר אותה שנה הועלה לחברות מלאה. משנת 1967 היה יו"ר קבוצת העבודה בביופיזיקה של האקדמיה ההונגרית למדעים, אך משנת 1949 השתתף בעבודת הוועדה הפיזיולוגית, בין השנים 1955 עד 1962 הקבוצה הביולוגית, ובשנות השבעים עבודת הוועדה האקדמית פץ'. משנת 1961 הוא היה הנשיא המייסד של האגודה הביופיזית ההונגרית.

הישגיו המדעיים הוכרו בשלב מוקדם למדי, בעידן שבו פרסים מדעיים והצטיינות עדיין לא היו אוניברסליים:

• בשנת 1929 היה בין הראשונים שקיבל את פרס פאל היים.
• על הישגיו המדעיים בפיזיקה של תפקוד השרירים הוענק לו פרס קושוט (זהב) בשנת 1948
• פרס קושוט דרגה שנייה בשנת 1956.
• כהוקרה על עבודתו בהוראה, הוא קיבל את מדליית ההנצחה של Semmelweis בשנת 1965
• את תואר הזהב של מדליית ההנצחה Pro Universitate של האוניברסיטה לרפואה של פץ בשנת 1971
• בשנת 1971 הוענק לו מדליית הזהב האקדמית על עבודתו המדעית וההוראה המצטיינת, על ארגון המחקר הביופיזי ההונגרי.
• בשנת 1980 הוא קיבל דוקטור לשם כבוד של האוניברסיטה לרפואה של פץ.

בנוסף הוענק לו:

• מסדר הכבוד דגל האדום של העבודה (1953)
• מסדר הכבוד של העבודה (1955)
• מסדר הכבוד של העבודה דרגת זהב (1970)
• מדליית השחרור ליום השנה (1970)
• מסדר הכבוד של הדגל האדום (1975)

עבודותיו העיקריות

• Thermoosmose und Thermodiffusion. Szeged: Városi ny. 1941.
• Bevezetés a biofizikába. Budapest: Magyar Orvosi. 1947.
• Muskeltätigkeit: Versuch einer Biophysik des quergestreiften Muskels. Budapest: Akadémia. 1958.
• Biophysics of the striated muscles. Budapest: Akadémia. 1963.
• Bevezetés a biofizikába. Budapest: Akadémiai. 1967.
• Biofizika. Budapest: Akadémiai. 1974. (szerzőtársakkal)
• Biology without mysticism: A biophysicist’s reflections. Budapest: Akadémiai. 1976.

לקריאה נוספת

• Tigyi József: Ernst Jenő 1895–1981. Magyar Tudomány, LXXXVIII. évf. 6. sz. (1981) 476–478. o.
• Kossuth-díjasok és Állami Díjasok almanachja 1948–1985. Szerk. Darvas Pálné, Klement Tamás, Terjék József. Budapest: Akadémiai. 1988. 46., 259. o. ISBN 963-05-4420-2
• Magyar életrajzi lexikon IV: 1978–1991 (A–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1994. ISBN 963-05-6422-X
• Magyar tudóslexikon A-tól Zs-ig. Főszerk. Nagy Ferenc. Budapest: Better; MTESZ; OMIKK. 1997. 275–276. o. ISBN 963-85433-5-3
• Magyar nagylexikon VII. (Ed–Fe). Főszerk. Rostás Sándor, Szlávik Tamás. Budapest: Magyar Nagylexikon. 1998. 452–453. o. ISBN 963-85773-5-5
• Magyarország a XX. században IV.: Tudomány – Műszaki és természettudományok. Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd: Babits. 1999. 521–522., 528. o.
• Új magyar életrajzi lexikon II. (D–Gy). Főszerk. Markó László. Budapest: Magyar Könyvklub. 2001. 423–424. o. ISBN 963-547-414-8
• A Magyar Tudományos Akadémia tagjai 1825–2002 I. (A–H). Főszerk. Glatz Ferenc. Budapest: MTA Társadalomkutató Központ. 2003. 310–311. o.

ראו גם

• יוז'ף טידיי –לאיוש קסטהיי: ינה ארנסט. סקירת הפיזיקה, (1981)
• טיבור באנאטי: היכל הדיוקנאות של באיה. באיה: אישטוואן טיר 1996.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31685427ינה ארנסט (ביוכימאי)