תינוק צוחקתינוק מואכל רסק בכפית. בתחילה התינוק אינו יכול להתקיים בכוחות עצמו ולכן זקוק לדמות מטפלת.
יַנְקוּת היא תקופת החיים של האדם בשלבי התפתחותו הראשוניים, ונמשכת לפי הערכה מקובלת מרגע לידתו ועד לגיל שלוש. בעברית המושג נגזר מהשורש י-נ-ק המבטא את המהות הביולוגית והפסיכולוגית של התינוק - היניקה חיונית לשרידת התינוק והיא גם מרכז הוויתו, בעיקר בחודשים הראשונים לחייו.
מגיל שלוש מסתיימת תקופת הינקות ומתחילה תקופת הילדות.
תינוק הוא חסר ישע ואינו יכול להתקיים בכוחות עצמו.
בתחילה התינוקות תלויים בדמות מטפלת כלשהי ברוב ההיבטים של קיומם[1]. על פי רוב האם ממלאת תפקיד זה, אך הוא יכול להתבצע על ידי כל מבוגר אחר שיש לו את הכישורים הדרושים.
על מנת להתמודד עם חוסר ישע זה, ובדרכו לההיפך לפעוט, ובהמשך לאדם בוגר, רוכש התינוק מיומנויות חיים רבות במהלך שנת החיים הראשונה. ההתפתחות חלה במקביל בתחום המוטורי, הקוגניטיבי, הגופני והרגשי.
עד גיל שנתיים הפעוט מגיע להשגים מרשימים בשפה, קוגניציה, תפיסת העצמי ובהתפתחות החברתית, הרגשית והגופנית[2].
לסביבה שבה נמצא הפעוט יש השפעה רבה על ההתפתחות העתידית שלו במישורים רבים[3].
עם זאת, גם למאפיינים האישיים של כל פעוט ישנה השפעה על האופן שבו הוא מגיב לסביבה. אחד הגורמים אשר משפיעים על האופן שבו כל פעוט מגיב להוריו הוא המזג שלו[3].
מבחינה גופנית עוברים על התינוק שינויים גדולים, שהבולט בהם הוא הכפלת משקל הלידה. רפלקסים מולדים נעלמים ומוחלפים בתנועות רצוניות, קצב הלב מתייצב ויורד, מערכת העיכול מתפתחת ובהדרגה השיניים צומחות וכך מתאפשר לתינוק לצרוך מזון מוצק, ועוד.
בתחום המוטורי לומד התינוק לזקוף את ראשו בשכיבה על הבטן, להתהפך מהבטן לגב ולהפך, לזחול, להתיישב, להיעמד ולבסוף ללכת.
ההתפתחות הקוגניטיבית
האינטליגנציה של התינוק באה לידי ביטוי בדרך שבה הוא פועל על סביבתו כדי להכיר אותה[4].
בגיל הינקות פעוטות בדרך כלל מגיבים באופן רפלקסיבי לגירויים חיצוניים ופנימיים. עם זאת ניתן לראות סימנים ראשוניים של שליטה עצמית כבר במהלך חודשי החיים הראשונים[1].
למשל, פעוטות בגילאי 3–6 חודשים כבר מסוגלים ליצור הסחת דעת עצמית מגירויים לא נעימים[5].
הניסיון תורם להתפתחות המוח[6].
במהלך השנתיים הראשונות לחיים המוח של הפעוט מגיע לתשעים אחוזים מגודלו הבוגר[2].
בתקופה זו המערכת הלימבית מתחילה להבין קשרי סיבתיות בין גירוי לתוצאה. התפתחות זו מאפשרת לפעוט לצפות קבלה או אובדן של חיזוק על פי רמזים מהסביבה[5].
תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'ה רואה את ההתפתחות הקוגנטיבת כתהליך המורכב משלבים הנבדלים זה מזה איכותית, ואשר הם אוניברסליים - משותפים לילדי כל התרבויות.
עד גיל שלוש קיבולת זיכרון העבודה מאפשרת לפעוט לעבד כשתי יחידות מידע בו זמנית[4]. קיבולת החשיבה מתפתחת בהדרגה עם הגיל ומגיעה בבגרות לכשבע פריטים[4].
למרות שיש לתינוק יכולת זיכרון אפיזודי, אדם מבוגר לא זוכר אירועים שהתרחשו לפני גיל שנתיים וחצי, תופעה זו מכונה בשם שכחון הינקות.
לכמות הסכמות העומדות לרשותו של האדם יש השפעה על יכולת החשיבה שלו. ככל שמספר הסכמות גדל, כך גדלה היכולת להבחין בפרטים ולקלוט מידע רב ומגוון יותר. ריבוי סכמות ממעט את ההכללות המוטעות ומגדיל הסיכוי לשייך מסרים בהתאמה רבה יותר לסכמה[7].
בגילאי הינקות הסכמות מתפתחות כתוצאה מיישום חוזר ונשנה שלהן במגוון העצמים שהסביבה מספקת. כתוצאה מכך הן מתרחבות ומתבדלות בתהליכים של הכללה והבחנה[4].
התפתחות תקשורתית
היכולת לתקשר מתפתחת בסביבות גיל 10 חודשים[8].
כדי שהתינוק יוכל לתקשר עם הזולת עליו להיות מודע לכך שהוא יכול לפענח את הכוונות שלו, שיכולות להיות לו כוונות משלו ושניתן להיעזר בו להשגת מטרות שונות[8].
בנוסף, עליו לפתח כוונה תקשורתית ויכולת לביסוס תשומת לב משותפת, שהיא תנאי חיוני לקיומה של תקשורת[8].
פעולות התקשורת הראשוניות של תינוקות יתבצעו על ידי תקשורת בלתי-מילולית כמו מחוות גוף ומבט עין[8].
לצורך כך הוא מפתח את היכולתו למקד את המבט לעבר הדמות המטפלת בו, לזהות צלילים, אנשים וחפצים.
ההתפתחות השפתית מאפשרת לצרף למחוות ולמבטים גם מבעים מילוליים[8]. בשלב הראשון תינוקות מתחילים לשחק בצלילי השפה[9].
רכישת השפה, מתבטאת בשימוש הולך-ומשתכלל בהגאים (תחילה תנועות, ובהמשך עיצורים), עד כדי הרכבת מילים בסיסיות - בעיקר שמות עצם מוחשיים, שמהווים את עיקר אוצר-המלים בסוף תקופת הינקות.
הקשרים הראשוניים הללו יוכללו ליחסים בין אישיים לאורך כל חייו של האדם[10].
פעוטות שלא גודלו בקשר אוהב בשנה וחצי הראשונות לחייהם עלולים לפתח פסיכופתיה, אשר תמנע מהם את היכולת לחוש אהבה ואת הצורך בה[11].
תקופות קריטיות בגילאי הינקות
הפלסטיות של מערכת העצבים היא המנגנון המאפשר למידה ושינוי בהתנהגות בעקבות מפגשים עם הסביבה[6]. מכיוון שהיא משתנה לאורך החיים, התגובה שלה לגירויים סביבתיים מסוימים יכולה להשתנות מתקופה לתקופה.
מנגנונים עצביים מסוימים מעוצבים על ידי הניסיון בשנות החיים הראשונות בלבד[12].
כתוצאה מכך הינקות מהווה תקופה קריטית עבור התפתחותן של מספר יכולות ומיומנויות. כלומר, רק במידה שהפעוט יתנסה בגירויים המתאימים בתקופות אלו הוא יוכל לפתח אותן.
רכישה מלאה ושוטפת של שפת אם יכולה להתבצע בשנות הינקות והילדות המוקדמות בלבד[12].
חשיבות השינה
השינה היא הפעילות העיקרית של המוח בתחילת החיים, כך שבמשך רוב הזמן שבו מתפתחות היכולות השונות של הפעוט המוח ישן[2].
בעיות בשינה בגיל הינקות
תינוקות שסובלים מהפרעות שינה נוטים להיות להראות בעיות התנהגותיות רבות יותר בהשוואה לתינוקות ללא קשיי שינה. הם מתוארים על ידי הוריהם כנרגנים, תובעניים, נודניקים, רגישים לגרויים שונים ומתקשים להסתגל למצבים שונים[2].
הצורךלדעת ולהבין בא לידי ביטוי בינקות ובילדות באופן גלוי וחופשי[11].
ילדים נהנים מהתבוננות בטבע ומחשיבה על הסובב אותם[13].
בשנת החיים הראשונה והשנייה של התינוק הוא לומד להכיר את העולם באופן ישיר באמצעות חושיו ומעשיו[9].
כבר בגיל הרך הפעוטות חוקרים את סביבתם הפיזית והאנושית מכוח הסקרנות ומיצר הפעילות הטבועים בהם[14]. התינוק בוחן את עולם העצמים והגירויים שמסביבו. בתהליך זה הוא לומד להכיר את תכונותיהם ומתאים את עצמו אליהם[4]. ככל שההתנהגות הזאת מביאה להם סיפוק רב יותר כך גוברת נכונותם להתנסות בניסיונות נוספים. במובן הזה ההתנהגות החקרנית מחזקת את עצמה[14].
סקרנות עלולה לדעוך בעקבות איסורים החלים עליה או חוסר שימוש בה[11].
אחת ממטרות החינוך בגיל הרך היא לעודד ולפתח את ההתעניינות והסקרנות הטבעית של הילדים[13].
בהתאם לכך, עם הזמן מחליטים המבוגרים שעליהם להתערב ולקבוע במה על הילד לעסוק. בתחילה מדובר בהורים ואחר כך הגננות והמורים[14].
גם כאשר כוונותיהם של המבוגרים טובות, מצב זה עלול לצמצם את הסקרנות הטבעית של הילד במידה ומכריחים אותו ללמוד נושאים שאין הוא חפץ בהם באמצעות ענישה מחמירה[14].
ניצני אוריינות
ניצני אוריינות
תהליך הרכישה של מיומנויות אורייניות נמשך לאורך שנים. הוא מתחיל כבר בגילאי הינקות, שבהם הפעוט נחשף לשפה הדבורה ולסביבה עתירת דפוס, שבה אנשים קוראים וכותבים[15].
מחקר
ניסויים הבוחנים יכולות מוקדמות של תינוקות מבוססים על הביטואציה. ניסויים אלה בנויים משני שלבים. בתחילה מציגים לפני התינוק גירוי באופן חוזר ונשנה, עד שהתינוק מגלה סימנים של דעיכת העניין בגירוי. מכך מניחים כי התרחשה
למידה מהסוג של התרגלות. לאחר מכן מציגים לפני התינוק גירוי שני הדומה לגירוי הראשון אך אינו זהה לו ובוחנים את מידת העניין המחודש שהתינוק מגלה. אם התינוק אכן מגיב באופן המצביע על עניין בגירוי החדש, ניתן להסיק שהוא מבחין בין שני הגירויים[4].
^ 1.01.1Berger, Andrea, (2011). Self-regulation: Brain, cognition, and development. Human brain development series., (pp. 3-17). Washington, DC, US: American Psychological Association
^ 3.03.1Berger, Andrea, (2011). Self-regulation: Brain, cognition, and development. Human brain development series., (pp. 61-90). Washington, DC, US: American Psychological Association
^ 4.04.14.24.34.44.5שרה דרויאן (1999). עקרונות אבולוציוניים בהתפתחות החשיבה. רעננה: רמות.
^ 5.05.1Calkins, Susan D. (Ed); Bell, Martha Ann (Ed), (2010). Child development at the intersection of emotion and cognition. Human brain development. Washington, DC, US: American Psychological Association.
^ 6.06.1Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
^שלמה קניאל, (2006). חינוך לחשיבה: חינוך קוגניטיבי לשליטה על התודעה. רעננה: רמות.
^ 8.08.18.28.38.48.5שושנה בלום-קולקה ומיכל חמו (2010). ילדים מדברים: דפוסי תקשורת בשיח עמיתים. תל אביב: מט"ח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
ערך מורחב – התפתחות גופנית בינקות.jpg){kind=link}
ערך מילוני בוויקימילון: תינוק
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תינוקות
