יחזקאל שטיין
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. יחזקאל שטיין (15 במאי 1926 - 14 באוגוסט 2015) היה פרופסור לרפואה. חתן פרס ישראל לחקר הרפואה לשנת 1996.
ביוגרפיה
נולד בקרקוב שבפולין וגדל בעיר ביאלסקו. החל את לימודיו בתלמוד תורה ולמד גמרא בחברת סבו, בעוד הוא משלים את לימודיו הכלליים בסיוע מורה פרטי. משפחת אביו עסקה בסחר טקסטיל ובדים והייתה פרושה ברחבי פולין ואוסטריה. סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה ביקשו הוריו להתרחק מגבול פולין-גרמניה והתגוררו חודשים ספורים בוורשה ובלבוב. אביו עבר להתגורר בליטא ובעודם ממתינים להצטרף אליו גורשה המשפחה (אמו, אחיו והורי אביו) למחנה עבודה בהרי אורל. שחרורם הסתייע באפריל 1941, בהשפעת אביו, והמשפחה יצאה את גבולות ברית המועצות והתגוררה תקופה בטהרן שבפרס. לקראת פלישת ברית המועצות למדינה יצאו לטורקיה במטרה לעלות לארץ ישראל. באוגוסט 1941 התיישבה המשפחה בתל אביב ושטיין החל לימודיו בבית הספר התיכון "גאולה". כעבור תקופה קצרה החל לעבוד בליטוש יהלומים והצטרף ללח"י, בו שימש מאוחר יותר מדריך טירונים והוכשר בקורס חבלה. בשנת 1943 נפטר אחיו הצעיר של שטיין מסיבוך של שנית (סקרלטינה). בשנת 1946 השתתף בהתקפה על שדה התעופה בכפר סירקין.
באוקטובר 1946 יצא מטעם התנועה לשליחות בשווייץ, ושם החל בלימודי רפואה, וב-1947 נישא לחברתו לשליחות וללימודים, אולגה. במסגרת לח"י הוא עסק בפעולות הסברה וגיוס ויצא בשליחות לאיטליה, צרפת, בלגיה, צ'כיה ופולין. לאחר הקמת מדינת ישראל נשלח לקיים הדרכות נשק לנוער עולה בגרנד-ארנס שבצרפת. באוגוסט 1948 הושב לבקשתו ארצה וגויס לחיל הרפואה. באותה עת היו שטיין ורעייתו בוגרי שתי שנות לימודים בלבד, ויחד עם עולים נוספים הם נכנסו למחזור הראשון של בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1953 הוכשרו כרופאים, בהצטיינות, והיו זוכי פרס דולז'נסקי במשותף עם ברכה רמות.
בתום לימודיו התקבל להתמחות במחלקה הפנימית של בית החולים הדסה, בראשות משה רחמילביץ'. בשנת 1956 יצא לשנת מחקר במסגרת המעבדה לביוכימיה של בנימין שפירא. מחקרו הראשון עסק בדרכי הסינתזה של שומנים נייטרליים ופוספוליפידים. בתום שנה חזר לעבודה בבית החולים, עד יציאתו עם אולגה בשנת 1959 להשתלמות בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל ובמעבדות נוספות בקליפורניה ובניו יורק. בקשתו להמשיך ולעסוק בחקר הפרדת חומצות שומניות נענה בחיוב ונמשך בישראל בין השנים 1961–1991. לאחר שובו לארץ הקים שטיין בשנת 1963 מעבדה לחקר ליפידים. שיתוף הפעולה שקיים במחקריו עם אולגה, שהתמחתה בפתולוגיה, הפיק מחקרים ראשוניים ורחבי היקף בנושא מבנים תוך-תאיים. בשנות השמונים נמנה שטיין בין אלף החוקרים המצוטטים ביותר במדעי הטבע[דרוש מקור].
במקביל לעיסוקו במחקר, שטיין מונה כמחליפו של פרופסור רחמילביץ' ועמד בראש מחלקה פנימית ב' של בית החולים הדסה במשך 23 שנים. מינויו הותנה בשילוב הרפואה המעשית במחקר, ובמעבדות שהוקמו בשנות כהונתו בתפקיד התקיימו גם מחקרים בתמיכת המכונים הלאומיים לבריאות של ארצות הברית ובהם חקר גורמי הסיכון להתפתחות מחלת לב טרשתית בקרב אוכלוסיית ירושלים. כמו כן היה שטיין נשיא האגודה האירופית לחקר טרשת עורקים (1989 - 1992).
שטיין זכה בפרס ישראל לחקר הרפואה בשנת 1996. הוא היה חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 1980.
קישורים חיצוניים
- קורות חייו באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
