יוסף לרון

יוסף לרון (לרנר) (17 בדצמבר 1899 – 22 בנובמבר 1972) היה איש ציבור, אספן אמנות יהודית ודוקטור למשפטים.

לרון היה ממנהיגי הציונות ברומניה שעלה לארץ ישראל לאחר עליית הנאצים, ערב מלחמת העולם השנייה, ומילא תפקידים ציבוריים שונים, החל בשליחות הסוכנות היהודית וקרן היסוד לאמריקה הדרומית, עבור להיותו הציר הראשון של מדינת ישראל בוורשה והממונה על הביטוח במשרד האוצר. היה מייסד ויו"ר אגודת ידידי בצלאל, אספן ייחודי ונלהב של אמנות יהודית, אשר במסירותו ותמיכתו באמנים היהודים הצליח להרכיב אוסף אמנותי בעל משמעות תרבותית.

תמונתו של יוסף לרון

ביוגרפיה

לרון נולד בשנת 1899 בעיירה טארוטינו שבבסרביה, אזור אקאר-מאן, באותו זמן חלק מרוסיה. במקור שם משפחתו היה לרנר ולימים עוברת השם ללרון כשמונה בשנת 1950 על ידי מדינת ישראל לייצג אותה כחלק משירות החוץ.

הוריו, מאיר ושרה לרנר, היו תעשייני בדים ושמן והבית היה מסורתי וציוני והוא למד בבית ספר יסודי רוסי. במקביל מילדות למד עברית עם מורים פרטיים. בנעוריו נשלח לאודסה ללמוד בגימנסיה יהודית פרטית בה סיים את לימודיו התיכוניים.

אהבתו לאמנות החלה כבר בילדותו. הוא קרא בעיתון לילדים "בן שחר", שהיה תוספת לשבועון לנעורים השחר ושם נתוודע לראשונה להעתקים מיצירות של טובי האמנים היהודיים באותה התקופה, אשר השאירו עליו רושם בל ימחה וברבות הימים אסף מיצירותיהם.

בקיץ 1917, עם תם לימודיו בתיכון, עבר לסנקט פטרבורג (לנינגראד), שם החל ללמוד בבית הספר הגבוה להנדסת רכבות ודרכים, אך בשל הסיכון לחייו עקב המהפכה נאלץ לעזוב את פטרבורג ולשוב לטארוטינו.

עם סיפוח בסרביה לרומניה עבר ליאשי ושם נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטה. באותם ימים הוקמה רשת ענפה של בתי ספר עבריים בבסרביה והוא קיבל על עצמו להורות מתמטיקה ועברית בבית ספר תיכון בעיירה טאלאנאשטי ואחר כך לימד גם בטארוטינו. ב-1923 נישא לרוזה מאירסון, אז סטודנטית לרפואה ולימים רופאת נשים. את לימודי המשפטים ביאשי נאלץ לעזוב בשל ההסתה הפרועה של קוזא, אנטישמי נודע לשמצה שהיה מורה למשפטים, ולפיכך השלים את לימודי המשפטים מאוחר יותר בבוקרשט וקיבל שם תואר ד"ר למשפטים.

בקישינב הצטרף למערכת העיתון היהודי היומי " אונזער צייט" שנוסד מטעם מפלגת "צעירי ציון", בה היה חבר ופעיל החל מ-1917.

ב-1924 עברו בני הזוג לבוקרשט, שם יסד את מפלגת צעירי ציון ונתמנה למזכיר ראשי של הקרן הקיימת לישראל. במהלך לימודי המשפטים הקדיש את רוב זמנו לענייני ציבור. הוא סיים את לימודיו ב-1927 והחל לעבוד כעורך דין בבוקרשט. לאחר מכן נתמנה בבוקרשט למנהל חברת הביטוח "פניקס", עסק בעסקי ביטוח בהיקף רחב ועשה בהם חיל. הוא גם היה כתב של סט"א ושל "מארגען ז'ורנאל" בניו יורק. היה ציר בשבעה קונגרסים ציוניים ואף מועמד לציר הפרלמנט הרומני.

עם עליית הנאצים לשלטון ובהיותו ציוני נלהב החליט לעלות לארץ ועלה עם בני משפחתו ב-1938. לאחר עלייתם לארץ התגוררה המשפחה בירושלים וד"ר יוסף ניהל את הסניפים של חברות הביטוח "ציון" ו"יהודה". באותו זמן החל להתעניין באופן רציני באמנות ורכש תמונות ככל שהשיגה ידו. בתם מלחמת העולם השנייה נשלח לאמריקה הלטינית לגייס הון להשקעות במפעלים כלכליים בארץ.

עם פרוץ מלחמת השחרור חזר לארץ והחל לעבוד בסוכנות היהודית במחלקה הכלכלית. לאחר מכן עבר לעבוד בממשלה, תחילה כמפקח על ההספקה בירושלים ולאחר מכן נתמנה להיות הציר הראשון של מדינת ישראל בוורשה שבפולין. בשובו לארץ עבד במשרד האוצר והיה המפקח על הביטוח בין השנים 1955–1964.

ביתם של ד"ר רוזה ויוסף לרון שימש בית ועד לאמנים, הבאים מרחוק ומקרוב ונודע בהכנסת אורחים חמה ולבבית, בידידות, מסירות ובתמיכה שהציע לאמנים. בנוסף נודעה גם ספריית האמנות שבנה במשך שנים רבות בלהט ובאהבת האמנות. אף כי מדובר במפעל אישי, ניסה לרון דרך אוסף האמנות שלו ליצור תמונה כוללת של היצירה הלאומית היהודית, בהקמת אוסף של אמנות יהודית שעליה נמנים אמנים יהודים מחוץ לישראל ואמנים ישראליים שעיקר פועלם בישראל.

האוסף

באוסף של ד"ר לרון תפסו מקום של כבוד שתי חטיבות של אמנים, זו של אסכולת פריז וזו של ישראל. אמנים אלו עיצבו את המראה הכולל של היצירה היהודית בעיקר בתקופה שבין שתי מלחמות העולם וגם בתקופה שלמן קום המדינה ועד לאחר מלחמת ששת הימים.

על אף הרבגוניות בתפיסות ובזרמים, בביטויים אישיים וקולקטיביים, ביטא האוסף יצירה אמנותית גדולה, שיצרו אותה אמנים יהודים, ובכח יצירתם זו שיוו פנים חדשות לתרבות הלאומית. כשנפטר בשנת 1972 האוסף שהיה ברשותו נתרם ברובו למוזיאונים בארץ ובחלקו נמכר לאספנים פרטיים.

משפחתו

לד"ר יוסף ורעייתו ד"ר רוזה לרון, רופאת נשים, נולד בשנת 1931 בבוקרשט בן, אפרים עלי לרון. אפרים לרון גדל בירושלים, סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בהצטיינות והיה שופט ונשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע עד לפרישתו בשנת 2000 מכס השיפוט.

לקריאה נוספת

• גבריאל טלפיר, 85 אמנים יהודים באוסף של ד"ר יוסף לרון בירושלים (1865-1965), גזית – ירחון לאומנות ולספרות, תשכ"ה 1965
• יוסף לרון, באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו
• יוסף לרון, רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31815618יוסף לרון