יוליאנה קפקה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. יוליאנה מרגרט ביאטה קפקה (גרמנית: Juliane Margaret Beate Koepcke; נולדה ב-10 באוקטובר 1954; ידועה גם בשמה לאחר הנישואים: יוליאנה דילר) היא גרמנייה שהתפרסמה בגיל 17 כניצולה היחידה של התרסקות מטוס מעל פרו בשנת 1971. היא שרדה לבדה במשך 11 ימים ביער האמזונאס[1].
ביוגרפיה
קפקה נולדה בלימה בירת פרו לביולוג הנס וילהלם קפקה ולאורניתולוגית מריה קפקה. שני הוריה היו ילידי גרמניה, שהיגרו לפרו לצורך מחקר של בעלי החיים באזור הנאוטרופי. את רוב ילדותה העבירה במירהפלורס, רובע מרכזי ושוקק בלימה.
התרסקות המטוס
קפקה הייתה תלמידת תיכון ששאפה להפוך לזואולוגית כמו הוריה. ב-24 בדצמבר 1971 היא עלתה לטיסה עם אמהּ, כדי לפגוש את אביה ששהה בעיר פוקלפה.
טיסה מספר 508 של חברת התעופה הפרואנית לאנסה (Líneas Aéreas Nacionales S.A, או בקיצור, LANSA) מלימה לאיקיטוס הייתה בדרכה לחניית ביניים בפוקלפה במטוס לוקהיד L-188A אלקטרה. המטוס נקלע לסערת ברקים, והתפרק בגובה של כ-3.2 קילומטרים מעל פני הים (כ-10,000 רגל). 91 נוסעים ואנשי צוות נהרגו באסון.
קפקה, שהייתה בת 17 בעת התאונה, צללה לקרקע בעודה חגורה למושב, ושרדה את ההתרסקות עם עצם בריח שבורה, חתך עמוק בזרוע ועין ימנית נפוחה. לאחר התאונה אמרה: "ללא ספק הייתי קשורה לכיסא כשנפלתי, הוא ריכך את ההתרסקות, אחרת לא הייתי שורדת"[2].
הרצון הראשון שלה לאחר שקמה מן ההריסות, היה לאתר את אמה, שישבה במטוס בכיסא שלצידה, אך היא לא הצליחה למצוא אותה. לימים נודע לה שגם האם שרדה את ההתרסקות, אך היא מתה מפצעיה לאחר מספר ימים.
קפקה הצליחה למצוא ממתקים ששימשו לה כמקור מזון. היא עקבה אחרי מים זורמים כשהיא מסתמכת על עיקרון הישרדות שלמדה מאביה: לצד נחלים ונהרות גדולים תמיד תהיה אוכלוסייה. הנחל סיפק לה מים נקיים, ומסלול טבעי לחצות דרכו את צמחיית היער השופעת.
בלילות קפקה לא יכלה לישון עקב עקיצות רבות של יתושים שנהיו נגועות ומוגלתיות. לאחר תשעה ימים היא מצאה סירה לצד בקתה, בה נמצאו מנוע הסירה ומיכל דלק. שוב, בהסתמך על עיקרון הישרדות שלמדה מהאב היא שפכה דלק על ידה הפצועה, הדלק גרם ל-35 רימות בידה למות והיא חיכתה לחילוץ. לימים סיפרה על המאורע: "זכרתי שראיתי את אבא שלי מרפא כלב מתולעים בג'ונגל בעזרת דלק. לקחתי מעט דלק ושפכתי על עצמי. ספרתי את הרימות כשהם התחילו לצאת מזרועי, היו 35 רימות. נשארתי שם אך רציתי לעזוב. לא רציתי להניע את הסירה, כי לא רציתי לגנוב אותה"[3].
שעות לאחר מכן, חוטבי עצים, שהשתמשו בבקתה לצורך מחסה לילי, איתרו אותה וטיפלו בפצעיה ובעקיצות היתושים. בבוקר שלמחרת היא הועלתה לקאנו במסע שנמשך שבע שעות. הודות לעזרתו של טייס מקומי היא הוטסה לבית חולים בפוקלפה, שם חיכה לה אביה.
אחרית דבר
"היו לי סיוטים במשך זמן רב, במשך שנים, וכן האבל על מות אימי ועל הנוסעים האחרים חזר שוב ושוב. המחשבה למה הייתי הניצולה היחידה רודפת אותי. היא תמיד תרדוף."
— יוליאנה קפקה, 2010
סיפור ההישרדות של קפקה היה מקור לספקולציות רבות. ידוע שבעת ההתרסקות היא הייתה חגורה והכיסא הגן עליה וריכך את הנפילה במידת מה, אך גם הועלתה תאוריה ששני המושבים מצדדיה תפקדו כמצנח והאטו את הנפילה. ייתכן שגם עוצמת החבטה ירדה עקב משב רוח מן הסופה ומן הצמחייה העבה שבאתר ההתרסקות.
לאחר האסון היא עברה לגרמניה ושם החלימה לחלוטין מפצעיה. כמו הוריה, היא למדה באוניברסיטת קיל וסיימה בשנת 1980. היא קיבלה תואר דוקטור מאוניברסיטת מינכן וחזרה לפרו כדי לערוך מחקר אקדמי בתחום הממלוגיה שהתמקד בעטלפים. את תזת המחקר שלה פרסה בשנת 1987 "מחקר אקולוגי של מושבת עטלפים ביערות הגשם של פרו". ספרה האוטוביגרפי Als ich vom Himmel fiel ("כשנפלתי מהשמיים") ראה אור ב-10 במרץ 2011 וזיכה אותה בפרס לאומי לספרות בגרמניה.
קישורים חיצוניים
פרנץ לידז, ניו יורק טיימס, המטוס התרסק, היא נפלה מגובה שלושה ק"מ. איך היא שרדה?, באתר הארץ, 30 ביוני 2021
הערות שוליים
31721813יוליאנה קפקה