יוחנן פאולוס הראשון

יוחנן פאולוס הראשון
Ioannes Paulus I

יוחנן פאולוס הראשון
לידה	17 באוקטובר 1912 קנלה ד'אגורדו, ממלכת איטליה
פטירה	28 בספטמבר 1978 (בגיל 65) ארמון האפיפיור, קריית הוותיקן
מדינה
האפיפיור ה־263 26 באוגוסט 1978 – 28 בספטמבר 1978 (4 שבועות ו־6 ימים) → פאולוס השישי יוחנן פאולוס השני ←

יוחנן פאולוס הראשון (בלטינית: Ioannes Paulus I; נולד כאלבינו לוצ'אני; 17 באוקטובר 1912 - 28 בספטמבר 1978) כיהן כאפיפיור במשך 33 ימים בלבד, בין ה-26 באוגוסט 1978 ליום מותו. הייתה זו הכהונה הקצרה ביותר של אפיפיור מזה 373 שנים (מאז לאו האחד עשר) ובעקבותיה הייתה שנת 1978 "שנת שלושת האפיפיורים" האחרונה עד כה.

כהונתו הקצרה מנעה ממנו מלהשאיר חותם של ממש, אך הוא זכור בעיקר כאיש ידידותי, חביב התקשורת ועניו. הוא היה האפיפיור הראשון שבחר שם כפול, שנועד להכיר תודה לשני קודמיו בתפקיד: יוחנן העשרים ושלושה ופאולוס השישי (הראשון מינהו לבישוף; השני לחשמן). הוא אף היה הראשון באפיפיורים שהוסיף את הסיפא היתרה "הראשון" לשמו. את אותו השם לקח עליו יורשו, יוחנן פאולוס השני, אשר בניגוד אליו נהנה מאחת מתקופות הכהונה הארוכות בהיסטוריה.

ביוגרפיה

נעוריו ותחילת דרכו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

בחירתו

לוצ'אני לא היה קרדינל ותיק או ידוע במיוחד, אך סומן בפומבי על ידי פאולוס השישי, כאשר זה האחרון הסיר את רדידו והלבישו על כתפי הקרדינל הנבוך. הקונקלווה שהתכנסה לאחר מותו של פאולוס השישי בחרה בלוצ'אני, הזוטר יחסית, בהצבעה השלישית וברוב של 101 קרדינלים. ככל הנראה הוא היה מועמד פשרה מתקבל על דעתם של הפלגים השמרנים והליברלים. מה שעוד סייע לבחירתו היה הרצון של הקרדינלים האיטלקים למנוע בכל מחיר את בחירתו, לראשונה זה מאות שנים, של אפיפיור לא איטלקי. הצלחה זו הייתה זמנית בלבד: עם מותו נבחר לתפקיד קרול וויטילה הפולני. יוחנן פאולוס עצמו ניבא ש"הזר" יהיה יורשו.

כהונתו

שלט האצולה של יוחנן פאולוס הראשון

בתקופת כהונתו הקצרה הספיק יוחנן פאולוס להסתבך בכמות נכבדת של מחלוקות, על אף אופיו הנוח. הממסד הכנסייתי התנשא מעליו, זלזל בנאומיו העממיים (באחד מהם הוזכר פינוקיו) וברקע שלו, כמי שלא נשא משרה בכירה בממסד הכנסייתי.

הנושא הטעון ביותר שלתוכו נראה היה כמי שעומד להיכנס, היה פיקוח ילודה. הוא נפגש עם נציגי האו"ם לדון בבעיית פיצוץ האוכלוסין של העולם השלישי. בעצם קיום הדיון הוא נתפס כמי שנסוג מעמדתו הבלתי מתפשרת של פאולוס השישי, שב-1968 קבע בצו ("הומנאה ויטאה") את התנגדותה של הכנסייה הקתולית לכל מניעה או הגבלה של ילודה. הנושא היה כה רגיש שחלק מבעלי תאוריות הקשר מאמינים שהוא נרצח כדי למנוע כל שינוי מנוסח ההומנאה ויטאה.

מותו

בשעות הבוקר המוקדמות של ה-28 בספטמבר 1978 נמצא יוחנן פאולוס הראשון בחדרו בלא רוח חיים, על ידי נזירה שנהגה להביא לו קפה של בוקר. סיבת המוות הרשמית שסיפקה הכנסייה הייתה התקף לב. האפיפיור נחנט בו ביום ונקבר בחופזה, בלא שתבוצע בו נתיחה שלאחר המוות.

הכנסייה טיפלה במשבר באורח כושל ומעורר חשד. דוברי הכנסייה שיקרו לגבי זהות מוצאת הגופה, לגבי הספר שאותו קרא כשמת (שבכלל היה בוונציה באותה עת) ולגבי זמן מותו. הם הפיצו סיפורים שונים ומשונים על בריאותו ורמזו שהוא היה מעשן כבד, בעוד שהוא מעולם לא עישן. כשמוסיפים לאלה את החניטה המהירה ואת הסירוב לנתיחה - בטענה שחוקי הכנסייה אוסרים אותה, אף שב-1830 נותח אפיפיור מת - מתקבלת תמונה מעוררת תהיות.

כדרכן של תעלומות כגון זו, נעטף גרעין האמת והעובדות בענן של שמועות לא מבוססות, למשל, שמבקר בוותיקן מת ימים אחדים קודם לכן משתיית משקה מורעל שיועד לאפיפיור.

תאוריות הקשר

קיימות שתי גרסאות עיקריות מלבד זו הרשמית לפרשת מותו של יוחנן פאולוס:

• הגרסה הקיצונית, שמנסחה העיקרי הוא דייוויד יאלופ בספרו In God's Name, גורסת שהוא הורעל על ידי קואליציה של מתנקשים: אנשי בנק הוותיקן, שרצו למנוע את חשיפת השחיתות במוסד זה, חברו למאפיה ולמתנגדיו האידאולוגיים על רקע ההומנאה ויטאה, כדי לרצחו. הראיות הקלושות כוללות, לבד מהתנהלותה התמוהה של הכנסייה, את העובדה שראש הבנק, פול מרקינקוס, נצפה בקרבת מגורי האפיפיור באותו הבוקר. עלילת הסרט "הסנדק חלק שלישי" עוסקת בקשר כגון זה לרצח האפיפיור.
• על פי הגרסה המתונה יותר, האפיפיור מת מתסחיף ריאתי כתוצאה מלחץ דם נמוך ממנו ידוע שהוא סבל. הכנסייה נאלצה לנהוג כפי שנהגה כדי להסתיר את מחדליה, כלומר, את הטיפול הרפואי הלקוי לו זכה. ההיסטוריון והעיתונאי הבריטי ג'ון קורנוול הציע גרסה זו בספר A Thief in The Night, בו הוא גם קרא תיגר על התאוריה של יאלופ.

מורשתו

לא ניתן לדעת אם אכן היה ממש בכוונות שיוחסו לו, לשנות את גישתה של הכנסייה לנושא הפיקוח על הילודה. אם הייתה כוונה כזו, הרי שהיא מתה איתו, משום שיורשו, יוחנן פאולוס השני, נצמד לדוקטרינת ההומנאה ויטאה באדיקות.

עיקר המורשת של כהונתו הקצרה טמונה בתדמיתו החמה ובפשטות והעממיות שהוא הביא עמו לתפקיד. טקס ההכתרה המפואר, שהיה נהוג לפניו, הוחלף על ידו בטקס צנוע ותכליתי יותר הנוהג מאז.

גם בקרב מי שלא האמינו בתאוריות הקשר, עוררה פרשיית מותו ספקנות וחשדנות מסוימת כלפי בכירי הוותיקן.

ההתנגדות הפנימית למינוי אפיפיור לא-איטלקי התמוטטה לאחר מותו. שלושת האפיפיורים שמונו מאז היו האחד פולני השני גרמני והשלישי ארגנטינאי.

תוצאה אחת שאולי ניתן לראות בה הפקת לקחים מצד הוותיקן, היא שלרשותו של יוחנן פאולוס השני עמד טיפול רפואי מהשורה הראשונה והוא אף ניצל בעזרתו מניסיון התנקשות.

קישורים חיצוניים

• יוחנן פאולוס הראשון באתר הוותיקן
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הקודם: פאולוס השישי

אפיפיור (רשימת האפיפיורים)

הבא: יוחנן פאולוס השני

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31384926יוחנן פאולוס הראשון