יוזף יוסטוס סקליגר
יוזף יוסטוס סקליגר (בצרפתית: Joseph Justus Scaliger; 5 באוגוסט 1540 – 21 בינואר 1609) היה מלומד ומנהיג דתי צרפתי ממוצא איטלקי, אפיגרף ומגדולי הפילולוגים בכל הזמנים. נודע כמי שהרחיב את תחום ההיסטוריה הקלאסית כך שתכלול גם את תולדות היהודים, הפרסים, הבבלים והמצרים, בנוסף ליוונים ולרומאים. כתב היד השלם היחיד של התלמוד הירושלמי המצוי בידינו הגיע מעזבונו וקרוי על שמו.
חייו
סקליגר נולד באז'ן שבדרום-מערב צרפת, ילדו העשירי ובנו השלישי של הרופא והמלומד יוליוס קיסר סקליגר, ומינקות חונך על ברכי הלשון והספרות הלטינית. בגיל 12 נשלח עם שני אחים צעירים ללמוד בקולז' דה גִיֶין בבורדו, אך שב הביתה בגלל מגפת דבר בשנת 1555 והיה לעמית ולבלר של אביו. בגיל 18 נתייתם מאביו, ונסע ללמוד בסורבון. הוא החל ללמוד יוונית מאדריאנוס טורנבוס, אך מהר מאוד החליט שיהיה יותר יעיל ללמוד לבד, ובמהירות עצומה למד את השפה על בוריה והקיף את הספרות היוונית הקלאסית. לאחר ארבע שנים בסורבון יצא למסע באיטליה ואחר כך באנגליה וסקוטלנד, כמלווהו של בן האצולה לואי דה שסטנייה.
בשנת 1570 הוזמן על ידי ז'אק קִיָיא (Jacques Cujas) ללמוד פילוסופיה של המשפט בוולנס שמדרום לליון. סקליגר שהה בוולנס שלוש שנים וזכה לא רק ללמוד מקִיָיא אלא גם להשתמש בספרייתו הגדולה. בעקבות טבח ליל ברתולומאוס ה"קדוש" ברח לז'נבה, שם נתמנה לפרופסור. הוא הרצה שם על "אורגנון", מכלול כתבי הלוגיקה של אריסטו, ועל "דה פיניבוס" ("על תכליות הטוב והרע") של קיקרו, אולם לא נהנה ממתן הרצאות ולכן שב לצרפת בשנת 1574. במשך 20 השנים הבאות שהה בצרפת כאורחו של לואי דה שסטנייה, ובהן הניח את היסודות לפילולוגיה המודרנית. בשנת 1583 המציא שיטה לספירת ימים רציפה, כדי להתגבר על הקושי בחישוב תאריכים שנוצר מהלוח הגרגוריאני. השיטה נקראת 'יום יוליאני'. בשנת 1593 נענה להפצרות מצד חבר הנאמנים של אוניברסיטת ליידן שבהולנד לשהות באוניברסיטה, לאחר שהובטח לו שלא יצטרך ללמד ויוכל לחקור כאוות נפשו.
סקליגר למד עברית וערבית וקרא את המקרא בעברית, כמקובל באותה תקופה. אך בניגוד למקובל הוא ביקש ללמוד גם את הספרות התלמודית, שבה ראה המשך ישיר למקרא. סקליגר פגש בליידן משומד בשם פיליפ פרדיננד, שלימדוֹ תלמוד ומקורות יהודיים אחרים, ובתמורה סידר סקליגר לפרדיננד משרת עוזר הוראה.
לקריאה נוספת
- יוסף גייגר, תלמוד והיסטוריה עתיקה - מקצוע אחד או שניים?, היסטוריה 11, אדר א' תשס"ג, עמ' 10–12.
קישורים חיצוניים
