יוז'ף פסטור
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. יוז'ף פסטור (במקור פולק, בהונגרית: Pásztor József; סגד, 4 ביוני 1884 – בודפשט, 31 בינואר 1962)[1] [2] היה עיתונאי יהודי-הונגרי, עורך עיתון, בעל עיתון. פאסטור היה אולי הדמות החשובה ביותר בתולדות העיתונאות, העריכה וההוצאה לאור של עיתונים בדרום הונגריה ובמיוחד בעיר סגד הגדולה והחשובה.
ביוגרפיה
לימודים ותחילת קריירה
יוז'ף פולק נולד במשפחה יהודית מתבוללת בעיר סגד. אביו היה יונה (יונאש) פולק, אמו הייתה רגינה קוֹהְן (כהן). הילד היה רשום במרשם האוכלוסין בשם יוז'ף פולק ורק מאוחר יותר, כמבוגר, שינה את השמו לפסטור. הוא השלים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה הפיאריסטית בסגד, אחד מחבריו הבולטים ללימודים היה המשורר לימים דיולה יוהאס. הוא התחיל בלימודים באוניברסיטה, אבל כבר משנת 1904 נמשך לעיתונות, פסטור כתב כמעט בכל העיתונים של סגד, למעט "העיתון הטרי של סגד" (Szegedi Friss Újság). הוא כתב בעיקר עבור היומונים "יומן סגד" (Szegedi Napló), ואחר כך משנת 1908, עבור היומון "סגד והסביבה" (Szeged és Vidéke). בשנת 1908, יחד עם דז'ה קוסקו, ערך את ספר חג המולד של "סגד והסביבה", שכלל שירים מאת מיהאי באביץ', דיולה יוהאס, פרנץ מורה, וסיפורים קצרים מאת הסופרים מיהאי צ'רזי ואישטוואן טמרקן. הוא כתב בעיתונים על כל מה שנדרש; הוא סימן את ביקורות התיאטרון שלו ואת מאמריו בנושאי תרבות בסימן .k.s (בעקבות Simon Kézai שהיה הכרוניקן המפורסם ביותר של הונגריה של המאה ה-13).
עורך ואיש עסקים
יוז'ף פסטור הפך גם לעובד של העיתון היומי "דרום הונגריה" (Délmagyarország) בסגד, שהושק במאי 1910. ב-2 בספטמבר 1910 הוא גם פתח עיתון תיאטרון בשם "עיתון הבמה של היום" (Mai Szinlap). לאחר עזיבתו של לאיוש רונה, העורך הראשי הראשון של "דרום הונגריה", ב-30 בנובמבר 1910, הפך יוז'ף פסטור לעורך הראשי של דרום הונגריה. הוא הפך לשותף בהוצאה לאור ינה ליגטי ושות', שהפיקה את "דרום הונגריה". בסתיו 1911, הוא ערך את "ספר העיתונאים של ערי השדה" יחד עם יוז'ף בלשה.
הוא התחתן בדצמבר 1911, ובאמצעות אשתו רודולפינה רוזנפלד הגיע למשפחה בעלת קשרים עסקיים טובים. בשנת 1912 הפכה חברת וארנאי למוציאה לאור ולחברת הדפוס של "דרום הונגריה". פסטור נשאר עורך העיתון והפך במהרה למתחרה איכותי של "יומן סגד" לקראת אמצע העשור השני של המאה ה-20, גם מדיניות כוח האדם המצוינת שלו שיחקה בכך חלק, ב-1918 פסטור קלט לעיתונו את המשורר דיולה יוהאס ואת העיתונאי יוז'ף פרנק בעל הניסיון הרב בעריכה כעורך הראשי של סגד והסביבה.
בנובמבר 1918 הפך פסטור לבעלים משותף של "דרום הונגריה" עם חברת וארנאי ולאחר מכן בינואר 1919 הוא קנה גם את חלקה של חברת וארנאי, ככל הנראה יחד עם בית הדפוס של העיתון. "דרום הונגריה" נע חזק שמאלה במהלך הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, בעיקר דרך דיולה יוהאס. לאחר נפילת הרפובליקה, היגר (למעשה ברח) פסטור לווינה לתקופה של 1–2 שנים. הוא שלט בעיתון מהרקע, ממרחק, שלמעשה נערך בתקופה זו על ידי יוז'ף פרנק (מאפריל 1920). העיתון נאסר גם כך ב-30 במאי 1920. הוא הופעל מחדש בשם "סגד", אך בשנים הראשונות לא היה לפסטור כל תפקיד בו. הוא חי מההכנסות של בית הדפוס שלו. ואז ב-1923, עם הקמתה של "חברת המניות דרום הונגריה" (Rt.Délmagyarország), הוא הפך לבעל המניות הראשי ולמנהל העסקים. הוא הותיר את עריכת יומון סגד בידי יוז'ף פרנק, שעשה זאת יחד עם דיולה יוהאס, פרנץ מורה, לאסלו מדיאר ואחרים. הוא עיצב את הכיוון הליברלי והאופוזיציוני של העיתון. העיתון נאסר שוב להדפסה באפריל 1925, אך הושק מחדש במאי תחת השם "דרום הונגריה", והפך לאחד מהעיתונים היומיים האיכותיים של הונגריה מחוץ לבודפשט ולאחד הקובעים בחיים הציבוריים בעיר סגד.
מלחמה וגירוש
יוז'ף פרנק חלה במחלה קשה באפריל 1926 ומת במרץ 1929 לאחר מחלה ממושכת. ממאי 1926 עד 8 בדצמבר 1938, יצא העיתון לאור בעריכתו של יוז'ף פסטור. פסטור מילא תפקיד בחיי התרבות של העיר סגד בנוסף לעריכת עיתונים, בחיזוק חיי האמנות החזותית והוצאת ספרים והיה מיוזמי ומולידי של משחקי הבמה הפתוחה של סגד. הקריירה של יוז'ף פסטור נקטעה על ידי החוק היהודי הראשון בשנת 1938, וכיהודי נאלץ פסטור להיפרד מנכסי הוצאת העיתונים שלו וגם מבית הדפוס שלו, ולא יכול היה לשמור על תפקידו כעורך ראשי. הוא גורש ב-1944 לאחד ממחנות הריכוז בגלל מוצאו, אך הצליח לשרוד.
בעשור וחצי האחרונים לחייו כתיבתו הוגבלה לפרסומים מזדמנים, זיכרונות ופרסום מסמכים.
מאמרים קשורים
ראו גם
לקריאה נוספת
- אנדראש לנדייל :יוז'ף פסטור. מגזין סגד, 1989/5.ראה גם ב-אנדראש לנדייל: "חיילים פשוטים של העט" : שרטוטים לתולדות העיתונות של סגד. סגד : Bába és Társai Kft. 1999.
הערות שוליים
- ^ PIM adattárában a halál éve 1968, téves, L.A. forrásokban i.m. kötetére hivatkozik, s abban 1962 szerepel
- ^ Az 1962-es dátum a biztos, Péter László Pásztor Józsefről írt nekrológja a Délmagyarország 1962. február 2-i számában jelent meg.
