יוג'ין פארקר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תבנית מדען ריקה יוג'ין ניומן פארקר (באנגלית: Eugene Newman Parker;‏ 10 ביוני 1927 – 15 במרץ 2022) היה פיזיקאי אמריקאי שהתמחה בפיזיקה סולארית ופלזמה. בשנות ה-50, הוא הציע את קיומה של רוח השמש וכי השדה המגנטי במערכת השמש החיצונית הוא בצורת ספירלת פארקר, תחזיות שאושרו מאוחר יותר על ידי מדידות חללית. בשנת 1987, פארקר הציע את קיומן של ננו-התלקחויות (אנ'), שמהוות פתרון אפשרי לבעיית החימום הקורונלית (אנ').

פארקר קיבל את הדוקטורט שלו מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה ובילה ארבע שנים כחוקר פוסט-דוקטורט באוניברסיטת יוטה. ב-1955, הצטרף לאוניברסיטת שיקגו ובילה שם את שארית הקריירה שלו, כשהוא מחזיק בתפקידים במחלקה לפיזיקה, במחלקה לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה ובמכון אנריקו פרמי. ב-1967, נבחר פארקר לאקדמיה הלאומית למדעים. בשנת 2017, נאס"א העניקה לגשושית Parker Solar Probe את שמה לכבודו, זו החללית הראשונה של נאס"א שנקראה על שם אדם חי.

ביוגרפיה

פארקר נולד בהוטון, מישיגן לגלן והלן (מקנייר) פארקר ב-10 ביוני 1927.[1] ב-1948, סיים את לימודי התואר הראשון שלו בפיזיקה באוניברסיטת המדינה של מישיגן. ב-1951, קיבל דוקטור לפילוסופיה מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה.[2] לאחר קבלת תואר הדוקטורט, בילה 4 שנים כחוקר פוסט-דוקטורט באוניברסיטת יוטה, לפני שהצטרף לאוניברסיטת שיקגו ב-1955, שם בילה את שארית הקריירה שלו.[2] שם הוא החזיק בתפקידים במחלקה לפיזיקה, במחלקה לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה ובמכון אנריקו פרמי.[3] ב-1967, פארקר נבחר לאקדמיה הלאומית למדעים.[3]

השערות

באמצע שנות ה-50, פארקר הגה את התיאוריה של רוח השמש העל-קולית וחזה את צורת הספירלה של פארקר של השדה המגנטי הסולארי במערכת השמש החיצונית. המודל התאורטי שלו לא התקבל מיד על ידי הקהילה האסטרונומית: כשהגיש את התוצאות ל-The Astrophysical Journal, שני סוקרים המליצו על דחייתו. עורך כתב העת, סוברהמניאן צ'נדראסקאר, דחה את הסוקרים ופרסם את העיתון בכל מקרה.[4] התחזיות התאורטיות של פארקר אושרו על ידי תצפיות לווייניות כמה שנים מאוחר יותר, במיוחד בעקבות משימת מארינר 2 בשנת 1962.[5]

עבודתו של פארקר הגבירה את ההבנה של קורונה כוכבית (אנ'), רוח השמש, השדות המגנטיים של כדור הארץ ושל השמש, והאינטראקציות האלקטרומגנטיות המורכבות ביניהן. הוא פרסם מספר ספרי לימוד, כולל: "שדות מגנטיים קוסמיים" ב-1979, וספר נוסף על שדות מגנטיים באסטרונומיה של קרני רנטגן ב-1994. בשאיפה לטפל בבעיית החימום הקורונלית, הציע פארקר בשנת 1987 כי הקורונה הכוכבית עשויה להתחמם על ידי אינספור "ננו-התלקחויות" זעירות, הדומות להתפרצויות סולאריות מיניאטוריות שמתרחשות על גביי כל פני השמש. התיאוריה של פארקר הפכה למועמדת המובילה להסבר התופעה.[3]

חיים אישיים

פארקר היה נשוי במשך 67 שנים לאשתו, נייז'ה, איתה נולדו להם שני ילדים. הוא מת בשיקגו ב-15 במרץ 2022, בגיל 94.[1][2]

פרסים והוכרה

ספרים

  • יוג'ין ניומן פארקר, Cosmical magnetic fields: their origin and their activity, Oxford: Clarendon Press, 2019, Oxford classic texts in the physical sciences, מסת"ב 978-0-19-851290-5
  • יוג'ין ניומן פארקר, Spontaneous current sheets in magnetic fields: with applications to stellar x-rays, New York: Oxford Univ. Press, 1994, International series on astronomy and astrophysics, מסת"ב 978-0-19-507371-3
  • יוג'ין ניומן פארקר, Conversations on electric and magnetic fields in the cosmos, Princeton, N.J.: Princeton Univ. Press, 2007, Princeton series in astrophysics, מסת"ב 978-0-691-12841-2

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוג'ין פארקר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Chang, Kenneth (2022-03-17). "Eugene N. Parker, 94, Dies; Predicted the Existence of Solar Wind". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-09-28.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Eugene Parker, ‘legendary figure’ in solar science and namesake of Parker Solar Probe, 1927-2022 | University of Chicago News, news.uchicago.edu, ‏2022-03-16 (באנגלית)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Eugene N. Parker (1912– ), web.archive.org, ‏2013-12-12
  4. ↑ E. N. Parker, The martial art of scientific publication, Eos, Transactions American Geophysical Union 78, 1997-09-16, עמ' 391–395 doi: 10.1029/97EO00251
  5. ↑ Chang, Kenneth (2018-08-10). "NASA's Parker Solar Probe Is Named for Him. 60 Years Ago, No One Believed His Ideas About the Sun". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-09-28.
  6. ↑ "Arctowski Medal". nasonline. האקדמיה הלאומית למדעים. אורכב מ-המקור ב-29 בדצמבר 2010. נבדק ב-13 בפברואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ↑ "Henry Norris Russell Lectureship". aas.org (באנגלית). האגודה האמריקאית לאסטרונומיה. נבדק ב-16 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ↑ "George Ellery Hale Prize – Previous Winners". spd.aas.org. AAS Solar Physics Division. נבדק ב-16 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ↑ "Chapman Medal winners" (PDF). Awards, medals and prizes. Royal Astronomical Society. נבדק ב-9 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ↑ The President's National Medal of Science: Recipient Details | NSF - National Science Foundation, www.nsf.gov
  11. ↑ "The Gold Medal" (PDF). Royal Astronomical Society. 2021. נבדק ב-20 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ↑ "Citation: Eugene Newman Parker". Kyoto Prize. Inamori Foundation. אורכב מ-המקור ב-11 בדצמבר 2013. נבדק ב-7 בדצמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ↑ Roach, John (27 באוגוסט 2003). "Astrophysicist Recognized for Discovery of Solar Wind". National Geographic News. נבדק ב-7 בדצמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ↑ Prize Recipient, www.aps.org (באנגלית)
  15. ↑ Artikkel: Gruppe 2: Astronomi, fysikk og geofysikk, web.archive.org, ‏2011-09-27
  16. ↑ N. Davis (31 במאי 2017). "Nasa's hotly anticipated solar mission renamed to honour astrophysicist Eugene Parker". The Guardian. נבדק ב-31 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ↑ "NASA Renames Solar Probe Mission to Honor Pioneering Physicist Eugene Parker". NASA. 31 במאי 2017. נבדק ב-31 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ↑ "Award honors Prof. Eugene Parker's lifetime of physics research". UChicago News (באנגלית). 31 בינואר 2018. נבדק ב-1 בפברואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ↑ "The Crafoord Prizes in Mathematics and Astronomy 2020". 30 בינואר 2020. נבדק ב-17 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

יוג'ין פארקר40688923Q503360

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יוג%27ין_פארקר&oldid=2938559"