מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה
מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה היא הפרס הגבוה ביותר של החברה המלכותית לאסטרונומיה. במקור הוענק הפרס עבור הישגים יוצאי דופן בתחום האסטרונומיה, קוסמולוגיה וענפים נוספים בתחום כגון פיזיקה של השמש, מדעי כוכבי הלכת ועוד. ב-1964 הורחב הפרס והוא כולל גם גאופיזיקה.
הפרס נוסד ב-1824 והראשונים שזכו בו היו צ'ארלס בבג' ויוהאן פרנץ אנקה. בשנים הראשונות הוענקה יותר ממדליית זהב אחת לשנה, אך ב-1833 הוחלט להעניק רק מדליה אחת כל שנה. ב-1846 נתגלה כוכב הלכת השמיני נפטון מה שיצר בעיה למי להעניק את הפרס. רבים חשו שיש להעניק את הפרס במשותף לג'ון קוץ' אדמס שחישב את מסלולו של נפטון וקבע היכן יש לחפש אותו ואורביין לה ורייר שגילה אותו תצפיתית. בשל המחלוקת, לא חולק הפרס ב-1847.
ב-1848 חולקו כפיצוי 12 "פרסי עדות" לאנשים שונים, כולל אדמס וורייר ולא הוענקה מדליית הזהב. ב-1849 חודשה הענקת הפרס עם מגבלת זוכה יחיד לשנה. אדמס קיבל את המדליה לבסוף ב-1866. ורייר קיבל אותה ב-1868, והמעניק היה ג'ון אדמס, שהיה נשיא החברה המלכותית לאסטרונומיה באותה עת.
הנוהג להעניק מדליה אחת נמשך עד 1963 כאשר רק ב-1867 ו-1886 הוענקו שתי מדליות. בכמה שנים לא הוענקו מדליות כלל. החל מ-1964 אין הגבלה, וברוב השנים מוענקות שתי מדליות, אחת עבור הישגים באסטרונומיה והשנייה עבור הישגים בגאופיזיקה.
האישה הראשונה לקבל את המדליה הייתה קרוליין הרשל בשנת 1828. לאחריה לא ניתנה מדליה לאישה עד לשנת 1996, שבה הוענקה המדליה לאסטרונומית ורה רובין.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ רשימת זוכי מדליית הזהב של החברה המלכותית אתר החברה המלכותית לאסטרונומיה
