יהונתן דחוח-הלוי
| לידה | 1965 (גיל: 59 בערך) |
|---|---|
יהונתן דחוח-הלוי (נולד ב-1965) הוא מזרחן,[1] עיתונאי וסגן-אלוף (מיל.) באגף המודיעין, לשעבר יועץ במשרד החוץ וראש אגף המידע בדובר צה"ל. דחוח-הלוי הוא עמית[2] וחוקר בכיר[3] במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מנהל המחקר ב-Orient Research Group, מומחה בתחום אתרי אינטרנט בעולם הערבי והמוסלמי.[4] מחקריו עוסקים בסכסוך הישראלי-פלסטיני, טרור אסלאמי ופלסטיני, תנועות קיצוניות במזרח התיכון ובצפון אפריקה וכן ביחסם של התקשורת, ארגוני זכויות אדם וארגונים לא-ממשלתיים אחרים לסכסוך הישראלי-פלסטיני. משנת 2005 הוא מתגורר בטורונטו, קנדה, ומשמש עורך העיתון "שלום טורונטו", הפונה לציבור הישראלי-יהודי שם. כמו כן, הוא בעל טור קבוע באתר חדשות מחלקה ראשונה.
פעילותו כקצין מודיעין
על פי הכתוב בספר "המלחמה השביעית",[5] הוביל דחוח-הלוי, בהיותו קצין מודיעין, גישה ייחודית בנוגע לרשות הפלסטינית וליאסר ערפאת. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה התפתח באמ"ן ובשב"כ ויכוח האם ערפאת תכנן את האינתיפאדה מאז הקיפאון המדיני בקמפ דייוויד, או שזו פרצה מעצמה וערפאת רק ניסה למנף אותה לתועלתו. דחוח-הלוי החזיק, עוד לפני פרוץ האינתיפאדה, בתפישה ייחודית, שלפיה האלימות הפלסטינית והאינתיפאדה אינן תולדה של נסיבות פוליטיות משתנות, אלא מעשה שתוכנן מראש, לפני שנים רבות. לדעתו האינתיפאדה היא שלב בתוכנית השלבים המסודרת שבה דגל אש"ף ותכליתה חיסולה של ישראל. על פי דחוח-הלוי ההנהגה הפלסטינית תכננה מראש להשיג ויתורים מקסימליים במשא ומתן ואחר כך לחדש את מצב העימות. בעוד בשנות התשעים התפישה הזו הייתה נחלתם של חוגים צרים בקהילת המודיעין, לקראת סוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים, תפישה זו מבית מדרשו של הלוי התפשטה וחדרה גם להערכות אמ"ן שהוצגו לממשלה.
פועלו של הלוי כקצין מודיעין זיכה אותו בפרס הרמטכ"ל לכתיבה בענייני צבא וביטחון מידי הרמטכ"ל שאול מופז.[6]
פעילותו כעיתונאי
דחוח-הלוי מפרסם מאמרים ומאמרי דעות בעיתונות ובאתרי חדשות. הוא כותב ב"חדשות מחלקה ראשונה", ynet והבלוג של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.
חלק ממחקריו ורבים ממאמריו עוסקים בארגון "בצלם", שאותו מאשים דחוח-הלוי בדיווחים מסולפים ולא מדויקים, בעיקר בסיווג שיטתי של מחבלים ופעילי טרור כ"אזרחים שלא נטלו חלק בלחימה",[6][7][8] וכן בנקיטת עמדה פוליטית אנטי-ישראלית. בנוסף למחקרים פרסם דחוח-הלוי דוגמאות רבות באתר "חדשות מחלקה ראשונה" בהן, לטענתו, בצלם סיווג מחבלים כ"אזרחים שלא נטלו חלק בלחימה". כך, למשל, ב-2009 פרסם כי בשנת 2004 ארגון "בצלם" פרסם ש-14 הרוגים בתקיפה של חיל האוויר הישראלי לא היו חמושים או מעורבים בלחימה, אלא השתתפו בפעילות דתית ולא-מלחמתית במרכז קהילתי של חמאס, אך כעבור יותר מארבע שנים חזר בו הארגון וקבע שהתקיפה אכן הייתה של מחנה אימונים של חמאס וההרוגים היו פעילי טרור שהיו מעורבים בלחימה. דחוח-הלוי ביקר את בצלם על כך שלא פרסם הודעה על תיקון מאגר הנתונים ולא התנצל בפני צה"ל על ההאשמה השגויה.[9] כמו כן פרסם מאמר שטען שתחת הנהגתה של ענת בילצקי (יו"ר "בצלם" בשנים 2001–2006) קיבלה הנהלת "בצלם" החלטה לעסוק בבעיית הפליטים הפלסטינים, שלטענת דחוח-הלוי היא שם "מכובס" לדרישת זכות השיבה לתוך ישראל.[10] ב-26 במאי 2010 במכתב לעיתון הארץ כתבה מנכ"ל "בצלם" ג'סיקה מונטל שלארגון אין כלל עמדה לגבי זכות השיבה ושהארגון לא עוסק בכך.[11] ב-17 באפריל 2010 פרסם דחוח-הלוי כי בבלוג של ליזי שגיא, בכירה ב"בצלם", מופיעות התבטאויות אנטי-ישראליות קיצוניות וחריפות במיוחד, הכוללות את השוואת ישראל לנאצים וכינוי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל "קרקס מכוער". בעקבות הסערה שנוצרה עקב הפרסום גינתה מנכ"ל "בצלם", ג'סיקה מונטל, את דבריה של שגיא, ושגיא התנצלה והתפטרה מ"בצלם" על מנת שלא להכתים את הארגון.[12]
ב-29 בנובמבר 2008, בעקבות מספר כתבות שפרסם עיתונאי "הארץ" אורי בלאו, פרסם דחוח-הלוי הערכה בבלוג הפורום האסטרטגי של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, ובה נאמר שהכתבות מתבססות על דוחות שהודלפו ממפקדת פיקוד המרכז על ידי אחד או אחת מאנשי לשכת המפקד. הוא כתב: "המכנה המשותף של המסמכים שחשף אורי בלאו הוא פיקוד המרכז. שניים מהם נכתבו במפקדת פיקוד המרכז ואחד נשלח למפקד פיקוד המרכז. לשכת מפקד פיקוד המרכז היא הגורם היחיד שקיבל את כל שלושת המסמכים". הוא הוסיף הערכה לגבי מניעי ההדלפה: "סביר להניח כי 'הגרון העמוק' מעוניין באמצעות המסמכים לקדם אג'נדה פוליטית ולעורר ביקורת ציבורית נרחבת בישראל ובעולם נגד מדיניות הסיכול הממוקד של צה"ל נגד פעילי טרור". בכך היה מהראשונים לכתוב על מה שהתגלגל לפרשת ענת קם.[13]
ב-19 ביוני 2010 הצליח לראיין את פעילת השמאל הרדיקלי טלי פחימה אחרי שהתאסלמה, למרות סירובה להתראיין ל"כלי תקשורת ציוניים".[14]
במהלך השנים 2008 – 2011 פרסם דחוח-הלוי סדרת כתבות תחקיר על פרשת הירי בנעלין, בהן חשף קטעים שלא שודרו מתוך קלטת הווידאו שתיעדה את אירוע הירי וכן את תמלול השיחה שהתנהלה בין הנערה הצלמת לאחיה. סדרת מאמרים זו[15] חשפה את העובדה, שאושרה בסופו של דבר בבית המשפט, שהעצור הפלסטיני לא נפגע מהכדור שנורה בידי החייל ניקולה קוראה וכי המג"ד לא הורה לחייל לירות בעצור, אלא הופתע מהירי ואף גער וחבט בו.
ב-21 באוגוסט 2011 התריע דחוח-הלוי מפני האפשרות המוחשית של כיבוש שגרירות ישראל בקהיר בידי המפגינים המצרים, בדומה להשתלטות ההמון על השגרירות האמריקנית בטהראן ב-1979. הוא המליץ למשרד החוץ הישראלי לפנות את הדיפלומטים הישראלים מחשש לביטחונם האישי כל עוד לא שבה השליטה האפקטיבית במצרים לידי השלטון הצבאי. התרעה זו התממשה ב-9 בספטמבר, כאשר ההמון המצרי פרץ לשגרירות.
ב-9 בינואר 2013 פרסם תרגום לנאום שנשא אבו מאזן, יו"ר הרשות הפלסטינית, ובו תמך בזכות השיבה ושיבח את המופתי הנאצי חאג' אמין אל-חוסייני והמחבל עז א-דין אל-קסאם.[16]
באוקטובר 2013 פרסם דחוח-הלוי תרגום לנאום שנשא איסמעיל הנייה, ראש ממשלת חמאס ברצועת עזה, בו הוא מודה לארגוני השמאל וארגוני זכויות האדם בעולם על תמיכתם במאבק הפלסטיני ופעולותיהם נגד מדינת ישראל, והתווה שימוש בארגוני זכויות האדם למאבק דיפלומטי ומשפטי לצד מאבק מזוין במערכה להשמדת ישראל.[17]
באפריל 2014 חשף ותרגם דחוח-הלוי מסמכים פלסטיניים שחיבר בחודש מרץ סאיב עריקאת, הממונה על המשא ומתן מטעם הרשות הפלסטינית, ובהם נכתב שהפלסטינים מתכוונים להפר את התחייבויותיהם ולפנות לאו"ם ולמוסדות בינלאומיים אחרים למרות המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים (2013–2014).[18]
הערכות על פעילותו
עמוס הראל, הכתב הצבאי של עיתון "הארץ", כתב על דחוח-הלוי:
- "אין לטעות בזיהוי האידאולוגי של דחוח-הלוי. אף שאינו חבר במפלגה כלשהי, הוא כותב בקביעות באתרים המזוהים עם הימין. ב-2001, בעודו באמ"ן, חיבר מסמך שבו האשים את ערפאת ובכירי הרשות שיזמו במכוון את האינתיפאדה השנייה ומעולם לא התכוונו להגיע לפשרה אמיתית עם הציונות. שאול מופז העניק לו את "פרס הרמטכ"ל לכתיבה בענייני צבא וביטחון". באחרונה, לצד חקר האסלאם הקיצוני, עסק באינטנסיוויות בניתוח מהומות הגדר בבילעין ונעלין. ועם זאת, דחוח-הלוי הוא חוקר שיטתי ויסודי של הצד הפלסטיני וראוי לשים לב לטענותיו באשר לטיב המידע שמספק "בצלם"."[6]
הפובליציסט בן-דרור ימיני כתב על דחוח-הלוי במאמר תגובה לשרית מיכאלי, דוברת "בצלם":
- "... ובכן, כבר שנים חושף יוני הלוי (יונתן דחוח-הלוי), חוקר במרכז הירושלמי, קצין מודיעין לשעבר, טעויות והטעיות שלכם. אגב, הוא לא איש ימין. הוא איש מחקר. אתם מסרבים לענות לו."[19]
קישורים חיצוניים
- בלוג של יהונתן דחוח-הלוי, באתר TheMarker Café
- מאמריו של דחוח-הלוי באתר חדשות מחלקה ראשונה
- טוריו של דחוח-הלוי באתר ynet
- כל מאמריו של דחוח-הלוי באתר e-mago
הערות שוליים
- ^ המכון לחקר האינטרנט, השיח הישראלי פלסטיני באינטרנט – האם ניצני דו-קיום? , 2005
- ^ עמיתים, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
- ^ חוקרים, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
- ^ בעלי תפקידים במרכז, אתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.
- ^ המלחמה השביעית, עמוס הראל אבי ישככרוף, הוצאות משכל, 2004, פרקים 1-3.
- ^ 6.0 6.1 6.2 עמוס הראל, מחקר: "בצלם" מפרסם מידע שגוי ומשמיט פרטים חיוניים, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2008
- ^ יהונתן דחוח-הלוי, המאבק על הנרטיב של ישראל באמצעות נתוני ההרוגים הפלסטינים בפעולות צה"ל, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 26 באוקטובר 2008
- ^ יהונתן דחוח-הלוי, הרוגי מנגנוני הביטחון הפלסטינים – מיתוס מול מציאות, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 24 במאי 2009
- ^ יהונתן דחוח-הלוי, חשיפה: ארגון בצלם חוזר בו מטענות בדבר טבח שביצע כביכול צה"ל, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 19 ביולי 2009
- ^ יהונתן דחוח-הלוי, חשיפה: בצלם תומך בשיבת הפליטים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 8 במאי 2010
- ^ ג'סיקה מונטל, למען הצדק וזכויות האדם, באתר הארץ, 26 במאי 2010
- ^ בעקבות הסערה: בכירה ב'בצלם' מתנצלת, חדשות 2, 19.4.2010.
- ^ חנוך מרמרי, מקורות זה לא רק מים, העין השביעית, 10.1.2010.
- ^ יהונתן דחוח-הלוי, טלי פחימה מסבירה: "מתאבד שינה את חיי", באתר News1 מחלקה ראשונה, 19 ביוני 2010
- ^ יהונתן דחוח-הלוי, המידע המביך שבצלם מסתיר מהציבור, באתר News1 מחלקה ראשונה, 5 בפברואר 2011
- ^ יהונתן דחוח-הלוי, אבו מאזן מדבר על "שיבה" ולא על "פשרה", המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 9 בינואר 2012
- ^ יהונתן דחוח-הלוי, הניה מציג: כך נשיג יעדי חמאס בסיוע ארגוני שמאל וזכויות אדם, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 22 באוקטובר 2013
- ^ בן-דרור ימיני, מסמכים חושפים: למה הפלסטינים פנו לאו"ם?, nrg מעריב, 17 באפריל 2014.
- ^ בן-דרור ימיני, הפייגלינים מסמול - תגובה לדוברת "בצלם", בלוג nrg, 4.5.2010.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] יהונתן דחוח-הלוי26870819