יהודה שפירא
ערך זה עוסק במהנדס. אם התכוונתם לרב, ראו 
יהודה שפירא (יום הכיפורים תרנ"ד ספטמבר 1893 – 1992) היה מראשוני המהנדסים של היישוב היהודי בארץ ישראל. תרומתו הגדולה ביותר הייתה לעיר ירושלים, שבה התגורר מ-1930.
יהודה שפירא נולד בעיירה שפטובקה שבדרום-מערב רוסיה (אוקראינה). לאחר שסיים בהצלחה את לימודי ההנדסה באוניברסיטת קייב, עלה לארץ ישראל בשנת 1920 יחד עם אנשי גדוד העבודה שהתיישבו בטבריה. שם נשא לאישה את חיה רוזנגרג, אחת מרופאות השיניים הראשונות ביישוב היהודי בגליל והעמקים.
במסגרת עבודתו בפיק"א, היה שפירא שותף בבניית תחנת הכוח ההידרו-חשמלית בנהריים ובפרויקטים נוספים עד שמוּנה לסגן המהנדס הראשי במחוז-הצפון. בין עבודותיו: הגשר על הירמוך, גשר בנות יעקב, מגדל הפיקוח בנמל התעופה בן-גוריון (אז "לוד") והשטח המיובש של הנמל בחיפה.
בשנת 1930 הועבר לירושלים, במסגרת עבודתו במחלקה לעבודות ציבוריות. הוא עמד מאחורי בניית ארמון הנציב, מוזיאון רוקפלר, בית המדפיס הממשלתי, בית הדואר המרכזי, קריית הממשלה בגבעת רם. כמו כן, השתתף בבניית שכונות "מעונות עובדים א'", שנכללת היום בשכונת רחביה, ובה התגורר. הוא היה חבר בולט בוועד השכונה ואִרגן פעילויות חברתיות למבוגרים, נוער וילדים עד פטירתו.
היה אב לשתי בנות: רות שפירא, אשת "קול ישראל" (ואשתו של הדיפלומט שמעיה סמילן), וצפורה שר, מורה. נישא בנישואים שניים ליפה לויצקי.
על שמו נקרא רחוב מעלות יהודה בירושלים[1].
קישורים חיצוניים
- טלילה בן-זכאי, מפגשים מהסוג האישי | יהודה שפירא: שכונה שהיא בית, מעריב, 20 במאי 1983
הערות שוליים
- ^ רחוב מעלות יהודה, באתר עיריית ירושלים
