יהדות התורה והמדינה
 | |
| מהדורה ראשונה, תשי"ט | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אוריאל צימר |
| שפת המקור | עברית |
| סוגה | ספר עיון |
| נושא | התנגדות החרדים לציונות ולמדינת ישראל |
| הסכמות | רבי חיים קניבסקי |
| הוצאה | |
| תאריך הופעה ראשונה | תשי"ט |
| מהדורות נוספות | |
| תאריך מהדורות נוספות | תשע"ב |
| קישורים חיצוניים | |
| היברובוקס | 64965 |
יהדות התורה והמדינה הוא חיבור שכתב אוריאל צימר, בהוראתו של רבי מנחם מנדל שניאורסון[1], בו מתבארת שאלת גישתה של היהדות החרדית אל הציונות ומדינת ישראל מבחינה השקפתית.
החוברת יצאה לאור בשנת ה'תשי"ט תחת שם העט "א. גיטלין".
מבנה החוברת
החוברת מחולקת ל19 פרקים:
כפתיח, מבהיר הכותב בפרק הראשון את מהות החיבור שנועד לנסח השקפת עולם קיימת של הציבור החרדי ולא לפולמוס.
הפרק הבא מגדיר את מהותה של מדינה בהגדרה המקובלת בעולם, והיותה של מדינת ישראל 'נכס' של המפעל הציוני וליתר דיוק - ה'רעיון הציוני' ולא דבר נבדל ממנה.
בפרק השלישי מוכיח הכותב כי מטרתה של הציונות אינה מדינה בארץ ישראל כי אם לשנות את מהותו של כלל ישראל.
הפרק הבא מבהיר כי עם ישראל אינו 'עוד אומה' בין האומות, אלא מהווה יחידה נפרדת אשר אינה משוייכת לסוג כל שהוא. התורה היא המהווה את העם והיא נשמתו ומהותו - ובמילא ללא תורה אין מושג של עם ישראל.
בדומה להיותו של עם ישראל נבדל במהותו משאר העמים, מוסיף הכותב בפרק הבא כי גם ארץ ישאל ולשון הקודש נבדלות במהותן משאר הארצות והשפות.
בפרק השישי מתחיל 'א. גיטלין' לנתח את מהותו של הרעיון הציוני, ומסביר כי בהתאם לרוח התקופה בה התעוררו עמים רבים ברגשות לאומיים, הומצא הרעיון הציוני המנסה להגדיר מחדש את מהותו של עם ישראל כ'אומה' בין האומות אשר לה מאפיינים, חבל ארץ ושפה אשר אינם תלויים בתורה. ובמילים אחרות 'חידושה' של הציונות היא כי מעתה הגדרת היהדות אינה תורה כי אם - להבדיל - השתייכות לאומית.
בפרק ז מוסבר כי יחד עם שינוי המהות, גם ב'לאום הציוני' תיתכן שמירת מצוות ה'דת' היהודית, אך זהו רק פרט שאינו מחייב בהשתייכות ל'לאום היהודי'.
המושגים גלות וגאולה המתקשרים בציונות, רוקנו גם הם מתוכנם הרוחני, ומוצגים כתהליכים מדיניים טבעיים כמוסבר בפרק הבא.
בפרק הבא מנתח הכותב (שראוי להעיר כי היה בעל ידע רב בתחום ושלט ב17 שפות) את 'תחיית השפה העברית' ומבהיר כי ה'עברית' החדשה רוקנה את לשון הקודש מ'נשמתה' והפכה אותה ל"שפה אירופית עם הסוואה עברית שקופה".
את הצלחתה של הציונות לכבוש רבים מעם ישראל, תולה הכותב בפרק הבא, בשימוש במושגים כ'ארץ ישראל' שהילכה כקסם על ההמון, ובכך שאפשרה לפורקי עול 'להישאר יהודים' ולהמשיך יחד עם זאת להינות מכל מנעמי העולם.
בהתאם לאמור לעיל מסכם הכותב בפרק י"א, כי לו הקשיבו לגדולי ישראל לא יכלה הציונות לקום מעולם.
הפרק הבא מתעכב על הצהרת בלפור, ועל כך שהפכה את הדיון ברעיון הציוני מתיאורטי למעשי, ועל כך שאף שההשקפה נשארה על קנה, החלו מכאן ואילך גישות שונות ביהדות החרדית כלפי הצעדים המעשיים הנכונים בהתאם למצב.
בפרק הבא מתאר הכותב בקצרה את ניצול אסון השואה ככלי בידי הראשי הציונות להשגת מדינה.
בפרק יד מחדד הכותב את האתגר הגדול שנוצר עם הקמת המדינה בפועל, ומדגיש שוב כי הגישות השונות כיצד להתמודד עם מציאות המדינה, אינו משנה את עצם היחס השלילי אליה.
כהמשך לפרק הקודם בא פרק המראה כי המציאות במדינה משקפת את אותה השקפת עולם הרואה ביהדות לאומיות ובתורה דת בלבד, ומחדד כי הבעיה אינה בכך שחוקי המדינה סותרים לדת, כי בעצם כך שיש באפשרות 'להחליט' אם לחוקק בעד או נגד הנכתב בתורה.
הפרק הבא ממשיך כי המדינה היא ביטוי מעשי של הרעיון הציוני, ובדרך טבעית תוצאותיו הן תופעות של רדיפת דת וכדומה, שנובעות מהרעיון שעם ישראל הוא עם ככל העמים.
פרק יז מסכם כי בהתאם לכל הנ"ל, ישנן שתי גישות מעשיות ביחס למדינה: האחת היא התנזרות מוחלטת מכל הקשור למדינה, והשנייה היא לנסות להשפיע על כך שהמדינה תהיה כמה שפחות מזיקה לקיום התורה והמצוות. הכותב מדגיש כי ה'הכרה במדינה' הנובעת מן הגישה השנייה אינה הסכמה לכתחילה להקמת המדינה, כי אם התנהלות שבדיעבד מול מציאות קיימת.
בפרק שלפני האחרון, מתייחס הרב צימר לחוגי היהדות ה"דתית לאומית" ותוקף בחריפות את השקפת עולם זו, בכותבו בין השאר:
הציונות הדתית היא סתירה מיניה וביה. ציונות ומדינה - מנוגדים להשקפת התורה.
— עמ' 47 בחוברת
את החיבור מסיים א. גיטלין בפרק העוסק בפתרון, וטוען כי אין פתרון רדיקלי, ומה שאפשר להשיג הוא אך הסדר חיים שיפחית את החיכוך, אך בהמשך הפרק מציין הרב צימר כי הפתרון השלם הוא תשובה ומסיים בציפיה לביאת משיח צדקנו.
תגובות בעולם התורני לחוברת
כאמור, החוברת נכתבה בהוראתו של הרבי מליובאוויטש, שאף עבר על החוברת לפני הדפסתה[2], אף שלא נכתבה בשם חב"ד ולא הוזכרה בה זהותו החסידית של כותבה.
למרות החריפות הרבה בה השתמש הרב צימר בחוברת, מסופר כי הרבי שאל אותו מדוע לא כתב בחריפות רבה עוד יותר[3].
בשנת ה'תשע"ב כאשר יצאה החוברת מחדש צורפה לחוברת הסכמתו של הרב חיים קניבסקי, אשר כותב ”יפה עשו הרבנים הגאונים שליט"א שמדפיסים מחדש את הקונטרס יהדות התורה והמדינה כי זה צורך השעה ויה"ר שיהיה לתועלת”.
מהדורה מחודשת
בשנת תשע"ב הודפסה החוברת ב'מהדורה מחודשת' בירושלים. כאשר בדף השער הוסיפו המדפיסים כי "כוחה של חוברת השקפתית זו יפה ותקף יותר, דווקא (-במקור) בגלל המרחק מהזמן בו נכתבה".
קישורים חיצוניים
- יהדות התורה והמדינה, ירושלים: מהדורה ראשונה, תשי"ט, באתר אוצר החכמה
- יהדות התורה והמדינה, ירושלים: תשע"ב, באתר היברובוקס
- יהדות התורה והמדינה, פורמט טקסט, באתר דעת: חלק א' • חלק ב'
הערות שוליים
- ^ אגרות חסיד, מהדורה ראשונה, עמ' 20; כפר חב"ד, גיליון 169, כסלו תשמ"ה; הרב שלום דובער וולפא, בין אור לחושך, עמ' 13-14.
- ^ מכתב אוריאל צימר לרב טוביה בלוי, כ"ג באב תש"כ; צוטט אצל האחרון, לקט ופרט, ג, תשע"ח, עמ' פג.
- ^ מאמר של הרב דוד מאיר דרוקמן באתר חב"ד אינפו.
