יבחושים אדומים
_-_(larva),_Elst_(Gld),_the_Netherlands.jpg) | |
| זחל הימשוש - זיהוי היבחוש לפי מנחם דור | |
| משנה | משנה, מסכת מקואות, פרק ו' |
|---|---|
| ברייתא | תוספתא ידיים ב' |
| תלמוד בבלי | מסכת זבחים, דף כ"ב , מסכת חולין, דף ס"ז , מסכת נדה, דף כ"א |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קפ"ח, סעיף ה' |
יבחוש אדום הוא בעל חי אדמדם, שהוזכר בהלכה כמין חרק החי במקווי מים. בתלמוד מובא כי תחילת בריאת היבחוש היא מן המים[1], ולכן הוא מוגדר בהגדרות הלכתיות מסוימות כמים כמעט לכל דבר וענין.
זיהויו
מנחם דור[2] מזהה את היבחוש עם זחל הימשוש (שם מדעי: Chironomus). הזחלים מתפתחים בסביבה מימית כמו שלוליות ואגמים, והם קיימים גם בארץ ישראל, מקום כתיבת המשנה. הזחלים אדומים ומכונים Chironomus plumosus, הזיהוי מתאים לדברי רש"י על שהיבחושים הם כמין יתושים חסרי כנף. מקור הצבע האדום הוא מההמוגלובין המומס בדמם.
זיהוי נוסף ניתן על ידי יהודה פליקס[3] ולפיו היבחוש הוא התסיסנית (או "זבוב הפירות"; שם מדעי - Drosophila). לדעתו תיאור צבעם האדום של היבחושים מתייחס לעיניה האדומות של התסיסנית.
טבילה ונטילת ידיים
במסכת זבחים[4] מובא כי ניתן ליצור מקווה שלם שיהיה מורכב רק מגופם של היבחושים, ולטבול בו כפי שטובלים במים.
יש מפרשים שהכוונה היא באופן שריסקם עד שנעשו מים[5], ויש מתירין לטבול במקווה כזה אפילו בלא ריסוק[6]. בשולחן ערוך הרב[7] פוסק כי בשעת הדחק יש לסמוך להקל ולטבול גם אם לא ריסקם, במקרה שחיוב הטבילה הוא מדרבנן. לעומת זאת החזון איש[8] מכריע בהחלט כפי הדיעה הראשונה שלא ניתן לייחס ליבחושים אדומים דין מקווה אם לא נתרסקו, בנמקו שהתורה קוראת ל"טבילה" בשם רחיצה, ורחיצה היא בחומר נוזלי בלבד.
לעומת זאת לענין נטילת ידיים קיימת הסכמה בין המפרשים, כי רק אם ריסק את היבחושין עד שנהפכו לחומר נוזלי כעין מים, ניתן לצאת בהם ידי חובת נטילת ידיים[9].
כשרותם
אף לענין איסור אכילת שרצים קובעת הגמרא[10] כי אם היבחושים מעורבים במים שבהם נוצרו ועדיין לא פירשו מהמים, הם מותרים לשתייה כיון שהם מוגדרים כמים. יבחושים אלו לא מכונים בלשון הגמרא "יבחושים אדומים" ולא ברור אם מדובר באותם יבחושים[11].
בהלכות טומאה וטהרה
אף שלעניין טבילה ונטילת ידיים היבחושים נחשבים כמים, לענין הכשר לקבל טומאה קובע רבי יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק[12] שאין להם דין משקה, משום ששבעת המשקים נחשבים כמשקה רק כאשר הם במצב נוזל[13] ולא כאשר הם קרושים.
באופן דומה[דרושה הבהרה] נחלקו רבי שמעון בן גמליאל וחכמים במסכת מקוואות[14] אודות חור שמחבר בין שני מקוואות שעל פי ההלכה עליו להיות לפחות בגודל של שפופרת הנוד, וקיימים יבחושים אדומים באותם חור. רשב"ג סובר כי גופם של היבחושים אינו ממעט מגודל החור מכיון שדינם כמים, וחכמים סוברים שגם היבחושים חוצצים בין מקווה למקווה, אם עומדים בחור שבין שניהם. בעלי התוספות מסבירים, כי אין די בהיותם של היבחושים חלק מגוף המים, שכן כל דבר שהוא גוש, גם אם הוא מים סותר את המעבר והחיבור של שני המקוואות זה לזה, באותו גודל של שפופרת הנוד[15].
כך גם מסביר רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק[12] את מחלוקת רבן שמעון בן גמליאל וחכמים לענין חציצה בנטילת ידיים, אודות קביעתו של רשב"ג "כל שהוא מבריית המים טהור"[16]. לדבריו, שיטת הר"ש בפירוש דברי המשנה היא, כי למרות שהיבחושים נחשבים כמים לכל דבר, אין בעובדה זאת להאפיל על המציאות שהם חוצצים בין ידו של האדם לבין המים. הוא מסביר שגם מים היו נחשבים כחציצה אם היו גושיים, וממילא אין בהיות דין היבחושים כמים כדי למנוע את היותם חציצה. לעומת זאת לפי פירוש הרמב"ם המחלוקת בין רשב"ג לחכמים היא שאלה כללית לגבי דין נטילת ידיים - אם ניתן ליטול ידיים ביבחושים אלו[17]. לעומת זאת החזון איש[18] מסביר את דעת הרמב"ם בכך שגם אם דין היבחושים כמים, אין זה אלא לענין שלא יהיו חציצה, אבל בוודאי שגם לפי דעת הרמב"ם אי אפשר ליטול את הידיים ביבחושים אם לא ריסקם.
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ב עמוד א'
- ^ החי בימי המקרא המשנה והתלמוד, עמ' 203.
- ^ הצומח החי וכלי החקלאות במשנה, עמ' 237.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ב עמוד א'
- ^ ש"ך ביו"ד סי' רא ס"ק עא. לפירוש המ"א שם (משא"כ לפירוש האליה רבה ס"ק כב. - הערת הרבי מליובאוויטש המובאת במהדורת קה"ת)
- ^ מגן אברהם סימן קס"ב ס"ק י"ז
- ^ סימן קס סעיף יד
- ^ על הרמב"ם במקוואות פ"ח ה"ה
- ^ שו"ע הרב שם
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ס"ז עמוד א'
- ^ אם היבחוש הוא הימשוש, יתכן שהתואר אדומים מוענק ליבחושים רק במצב שהם זחלים, שהם עדיין אדומים
- ^ 12.0 12.1 חדושי הגרי"ז על זבחים כב א
- ^ ראו משנה ברורה, סימן קנ"ח, סעיף קטן י"ד.
- ^ משנה, מסכת מקואות, פרק ו'
- ^ כמוסבר בחידושי הגרי"ז שם
- ^ תוספתא מסכת ידים פרק ב: רשב"ג אומר נטל את הראשונים ואח"כ נמצא על ידיו יבחוש וכל שברייתו מן המים ידיו טהורות
- ^ והוא נשאר בצריך עיון מדוע פוסק הרמב"ם כתנא קמא שהיבחושים אינם כמים, בניגוד לכלל המוסכם בכל הש"ס, כמו במסכת זבחים כב א, שדין היבחושין כמים
- ^ שם חזוא