טנשין שודן קאטורי שינטו ריו
| ארץ מקור | יפן |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 1447 |
| מייסד | איזאסה צ'ואיסאי איאנאו |
| סגנון | קוריו |
| ספורט אולימפי | לא |
טנשין שודן קאטורי שינטו ריו (天真正伝香取神道流)[1] היא אמנות לחימה יפנית עתיקה (קוריו). השיטה נוסדה בידי אייזאסה איאנאנו, שחי ליד מקדש קטורי (הממוקם בעיר סווארה במחוז צ' יבה, יפן). לטענת בית הספר, שנת היווסדו היא 1477, אבל כמה חוקרים טוענים ששנת 1480 מדויקת יותר מבחינה היסטורית.[2][3]
היסטוריה
התגבשות
אייזאסה איאנאנו (飯篠 長威斎 家直 c.1387 – c.1488) היה מומחה בקנג'וטסו ובסוג'וטסו, אמנויות השימוש בחרב ובחנית.
אייזאסה נולד בכפר אייזאסה במחוז שימושה. בצעירותו, עבר אייזאסה להתגורר בקרבת "מקדש" קטורי, "מקדש" שינטו מוכר הממוקם מזרחית לטוקיו, במה שמוגדר כיום כמחוז צ'יבה. מקדש קטורי נודע כמוקד אמנויות לחימה יפני. קאמי המקדש, פוטסונושי (פוטסונושי נו קאמי 経津主神), נחשב כאליל החרב במיתולוגיה היפנית.
לאחר שהתמחה בחרב, עבר אייזאסה לקיוטו, שם, על פי רוב המקורות, הועסק בידי השוגון השמיני מורומאצ'י אשיקאגה יושימאסה (1436-1490), שנחשב כחסיד של אמנויות לחימה. אייזאסה נודע בהמשך תחת השם יאשימרו נו קאמי (מושל מחוז יאשימרו). בהמשך חייו, אייזאסה הפך לנזיר בודהיסטי והיה ידוע בתור צ'ואי-סאי (סאי היא סיומת שאנשי חרב רבים בחרו לעצמם בתקופה).
כאשר צ'ואי-סאי חזר הביתה, הוא הציע את מונה לשני מקדשים - קטורי וקשימה, השני הממוקם במחוז איבארקה, ומושך עד היום מתאמני קנדו מרחבי העולם. צ'ואי-סאי התמחה במוסו ג'יקידן ריו יאוואראגי[4] והיה ראש בית הספר השביעי בהיסטוריה.[דרוש מקור]
האגדה מספרת שבגיל 60 נגלה אליו בחלום במקדש קאטורי קאמי המקדש, פוטסונושי (経津), והעניק לו את סודות הלחימה תחת מגילה הנקראת מוקורוקו הייהו נו שינשו. בהשראת הקאמי, צ'ואי-סאי קרא לשיטתו "טנשין שודן קטורי שינטו ריו" או "בית הספר של דרך גן העדן של אל הקטורי, המועברת בדיוק".
אגדה זו טיפוסית לבתי ספר לאמנויות לחימה עתיקות. המייסדים לעיתים קרובות נוטים לייחס את הידע שלהם להורשה אלילית קסומה של אלילי שינטו, אלילים בודהיסטים, דמויות היסטוריות אגדיות כמו מינאמוטו נו יושיצונה, או יצורים על-טבעיים כגון טנגו, גובלינים יפנים שבדרך כלל מתוארים עם אף אדום ארוך.
ראשי השיטה
- אייזאסה יאמאשירו-נו-קאמי (לאחר מכן איגה-נו-קאמי) איאנו צ'ואי-סאי, מת ב-15 באפריל 1488
- אייזאסה וואקאסה-נו-קאמי מוריצ'יקה
- אייזאסה וואקאסה-נו-קאמי מורינובו
- אייזאסה יאמאשירו-נו-קאמי מוריטסונה
- אייזאסה סאימון-נו-ג'ו מוריהידה
- אייזאסה אואי-נו-קאמי מורישיגה
- אייזאסה שורי-נו-סוקה מורינובו
- אייזאסה שורי-נו-סוקה מורינאגה
- אייזאסה שורי-נו-סוגה מוריהיסה
- אייזאסה שורי-נו-סוקה מוריסאדה
- אייזאסה שורי-נו-סוקה מורישיגה
- אייזאסה שורי-נו-סוקה מוריטסוגו
- אייזאסה שורי-נו-סוקה מוריקי יו
- אייזאסה שורי-נו-סוקה נאגאטרו
- אייזאסה שורי-נו-סוקה מוריטרו
- אייזאסה שורי נו סוקה מורישיגה (קאן-ריקוסאי), מת ב-11 ביולי 1853, בגיל 78
- אייזאסה שורי-נו-סוקה מוריפוסה, מת ב-4 בינואר 1854 בגיל 51
- אייזאסה שורי-נו-סוקה מוריסדה, השתתף במרד מיטו נגד השוגון, מת ב-2 ביוני 1896 בגיל 56
- אייזאסה שורי-נו-סוקה קינג'ירו, מת ב-1943
- אייזאסה שורי-נו-סוקה יאסוסאדה (נוכחי)
ב-1896, הסוקה ה-18 נפטר בלי יורש זכר. שיהאן יאמאגוצ'י איקאן ניהל את בית הספר עד מותו במרץ 14, 1917. עד שאייזאסה קינג'ירו התחתן והצטרף לבית, השיהאן הבאים ניהלו את בית הספר:
- טאמאי קיסאבורו
- שינה איצ'יזו
- איטו טאנקיצ'י
- קובוקי סאזאמון
- איסובה קוהאי
- מוטומיה (הונגו) טוראנוסוקה
- האיאשי יאזאמון (1882-1964)
- קאמאגאטה מינוסוקה
בית הספר בעת החדשה
טנשין שודן קטורי שינטו ריו הוא אב לאמנויות לחימה יפניות רבות.
בשל כך ב-1960, הוא היה לבית הספר הראשון לאמנויות לחימה שהוקר כאתר מורשת בידי רשויות יפן.[5] בית הספר טוען שמעולם לא תמך במחוז או פלג בהיסטוריה של יפן. עובדה זו אפשרה לבית הספר לשמור על עצמאותו ויושרתו.
השיטה התפרסמה במערב אודות המחקר הנרחב של דון פ. דרגר (1922–1982) שהיה גם למערבי הראשון שהתקבל לשיטה.
ראש השיטה הנוכחי הוא יאסוסאדה אייזאסה (飯篠 修理亮 快貞 Iizasa Shūri-no-suke Yasusada). מסיבות בריאותיות הוא אינו מלמד את השיטה של משפחתו, ובמקומו מונה לתפקיד הנציג ריסוקה אוטאקה שבבעלותו דוג'ו פרטי בקרבה (העיר נאריטה, צ' יבה).
אייזאסה פיתח שיטה ייחודית כדי להבטיח שלוחמים יוכלו לתרגל ללא פגיעה רצינית ועדיין לשמור על 'ריאאי' (riai, שלמות של עיקרון), ומציאות לחימתית. אימוני הנשק נעשים בצורה של קאטה (תרגילים מוכתבים מראש) של שני יריבים, אחד מבצע את תפקיד התוקף (אוקה) והשני את תפקיד הנתקף (קירי קומי). ההתקפות בקאטה לרוב מסומנות על החרב ונראות לצופה חיצוני כחסימות. בכך, ניתן לתרגל בעצימות מלאה בלי לפגוע במתרגל.
ייחודו של קטורי שינטו ריו ניכר עד היום באחיזת הנשק, העמידה, תנועת הרגליים ותנועות הגוף אשר נובעים מהעובדה שלוחמי התקופה בה השיטה נוצרה עטו יורואי (שריון) במשקל של כ-35 ק"ג, ונהגו להילחם בשטח מחוספס. גורמים אלה נוטים לקרקע את רגליי התוקף ולהאט אותו במידה ניכרת. השיטה מנצלת ומפנה את מתקפותיה לרוב אל ה'סוקי' (פתחים) של השריון של התקופה. בעיקר באזורים כמו: תחת הזרועות; בירכיים; השטח בין הקאבוטו (קסדה) והדו (החזה מגן) ואזור הצוואר.
תוכנית הלימודים
קטורי שינטו ריו היא שיטה רחבה מאוד המכילה שימוש בכלים רבים, בניגוד לשיטות מודרניות כגון קנדו או איאיידו, אשר מתרכזות בתחום מסוים של עבודה. השיטה מיועדת לשימוש בשדה קרב ולכן מתפרסת על צורות עבודה מרובות.
הדגש העיקרי של בית הספר הוא קן ג'וטצו (טכניקות חרב). מגוון רחב של כלי נשק אחרים נלמדים במסגרת תוכנית הלימודים, אך החרב נשארת מרכז הלימודים.
עיקר תוכנית הלימודים כוללת:[6]
| אמנויות | צורות | |
|---|---|---|
| אומנות החרב (tachijutsu) |
טכניקות לחימה בחרב (קן ג'וטצו)
|
4 קאטות: בסיס החרב (אומוטה-נו-טאצ'י 表之太刀) |
| 5 קאטות: חמש תורות החרב (גוגיו-נו-טאצ'י 五教之太刀) | ||
| 3 קאטות: שבעה מאמרים חיוניים להתמחות בחרב (גוקוי שיג'יצ'ו נו טאצ'י 極意七条之太刀) | ||
| טכניקות שליפה (באטו ג'וטצו) | 6 קאטות: בסיס שליפת החרב (אומוטה-נו-איטאי 表之居合) | |
| 5 קאטות: קליפת חרב בעמידה (טצ'יאי באטוג'וצו 立合抜刀術) | ||
| 5 קאטות: החיוני לשליפת החרב (גוקוי נו איטאי 極意之居合) | ||
| שתי חרבות (両刀術 ryōtōjutsu) |
4 קאטות: שתי חרבות (ריוטו 両刀) | |
| חרב קצרה (kodachi) | 3 קאטות: החיוני לחרב הקצרה (גוקוי נו קודאצ'י 極意之小太刀) | |
| אומנות המקל הארוך (bōjutsu) | 6 קאטות: בסיס המקל הארוך (אומוטה-נו-בו 表之棒) | |
| 6 קאטות: חמש תורות המקל הארוך (גוגיו-נו-בו 五教之棒) | ||
| אומנות הנאגינאטה (naginatajutsu) | 4 קאטות: בסיס הנאגינאטה (אומוטה-נו-נאגינאטה 表之長刀) | |
| 3 קאטות: שבעה מאמרים חיוניים להתמחות בנאגינטה (גוקוי שיג'יצ'ו נו נאגינאטה 極意七条之太刀) | ||
| אמנות החנית (sōjutsu) | 6 קאטות: בסיס עבודת החנית (אומוטה-נו-יארי 表之槍) | |
| 2 קאטות: הצורות הסודיות (הידן נו יארי) | ||
| אומנות השוריקן (shurikenjutsu) | 7 קאטות: בסיס השוריקן (אומוטה-נו-שוריקן 表之手裏剣) | |
| 8 קאטות: חמש תורות השוריקן (גוגיו-נו-שוריקן 五教之手裏剣) | ||
| 9 קאטות: החיוני לשוריקן (גוקוי-נו-שוריקן 極意之手裏剣) | ||
| ג'ו ג'וטצו | 36 קאטות: החיוני לג'ו ג'וטצו (גוקוי-נו-ג'וג'וטצו 極意之柔術) | |
הגוגיו והגוקוי נלמדים רק אחרי שנים רבות של תרגול.
תחומים אחרים, יותר מתקדמים של לימוד בבית הספר כוללים:
- שינובי (איסוף מודיעין וניתוח)
- צ'יקוג'וג'וטצו (תורת מיגון מבצר)
- גונבאי-הייהו (אסטרטגיה וטקטיקה)
- טנמון צ'יריגאקו (אסטרולוגיה סינית וניבוי עתידות)
- אין-יו קיגאקו (פילוסופיות ומיסטיקה הנגזרים ממיקיו, ספציפית השינגון בודהיזם)
קפאן
מבחינה היסטורית, לפני תחילת האימון בשיטה, כל תלמיד פוטנציאלי היה מחויב לחתום אמונים לבית הספר. נהוג היה לבצע קפאן (שבועת דם) תחת הקישו או הקישומון (ההתחייבות או החוזה). החבר היה צריך לחתום את שמו על המסמך בדם. החותם היה חותך את האצבע או לפעמים את החלק הפנימי של הזרוע, וחותם על ההתחייבות הבאה:[7]
בהצטרפותי כחבר לטנשין שודן קטורי שינטו ריו, אשר הועברה על ידי האלוהות הגדולה של מקדש קטורי, אני בזאת מאשר את ההתחייבות הזאת:
- אני לא אדון או אדגים את הפרטים של בית הספר למי שאינו חבר או אף עם חברים, אפילו אם הם קרובי משפחה;
- אני לא אזום קרבות, או אנצל לרעה את האומנות נגד אחרים;
- אני לעולם לא לעסוק בכל סוג של משחק הימורים ולא אפנה לעיסוקים לא מכובדים.
- אני לא אצליב חרבות עם תלמידים של אמנויות לחימה אחרות ללא אישור.
בזאת אני מתחייב לדבוק בחוזקה בכל אחד מהסעיפים לעיל. במידה ואפר אחד הסעיפים, אקבל את העונש של אלוהות גדולה של קטורי והישות הגדולה מארישיטן. הריני נשבע ומצמיד את חותם הדם שלי לשבועה זו לאלוהויות גדולות אלו.
מארישיטן הוא הברהמן המקורי של דמותה של קרישנה. בכתבים מיתיים בודהיסטים עתיקים מסין, היא הפכה למלכה האלילית שחיה באחד הכוכבים בדובה הגדולה.
רוב הזרמים של טנשין שודן קטורי שינטו ריו, מלבד זה של ריסוקה אוטאקה, לא מחייבים קפאן. עם זאת, ריסוקה אוטאקה מקפיד על ביצוע השבועה עבור כל המועמדים המבקשים כניסה לתוך בית הספר שלו על מנת לשמר את הסודיות ואת היושרה של תורתו. אף על פי כן, תלמידים מהזרם של אוטאקה בסניפים מחו"ל לרוב מקבלים הדרכה מקומית עד בוא הזמן בו הם מסוגלים לנסוע ליפן ולבצע את הקפאן או כאשר הזדמנויות נוספות מתעוררות כאשר מדריך בכיר עם סמכות לביצוע קפאן מבקר בדוג'ו. מצב כזה קרה ב-2007, ושוב ב-2009 כאשר קיושו שיגטושי, בנו הצעיר של ריסוקה אוטאקה, ערך סמינר פתוח באירופה ותלמידים ברמות מגוונות הוזמנו לבצע קפאן.
ענפים
הזרם המרכזי של קטורי שינטו ריו מיוצג בידי משפחת אוטאקה בשינבוקאן דוג'ו שבנריטה. הם שומרים על יחסים הדוקים עם הסוקה, אייזאסה יסוסאדה. ענפים נוספים קיימים לצידו, חלקם התפצלו מהמרכזי, עם קשרים משתנים עם השינבוקאן ומשפחת איאזאסה.
- סוגינו דוג'ו - סוגינו יושיאו, ג'ודוקא שהחל אימוניו בקאטורי שינטו ריו כשג'יגורו קאנו הזמין ארבעה שיהאן להדגים עבודת חרב בקודוקאן דוג'ו. הוא המשיך להתאמן תחת שיאינה איצ'יזו. רבים מתלמידיו של סוגינו לימדו קאטורי מחוץ ליפן. בנו, סוגינו יוקיהירו, המשיך ללמד וזכה להוקרה מאייזאסה יאסוסאדה, כמייצג רשמי של השיטה (אביו לא זכה להוקרה זו).
- האטאקיאמא גורו - תלמיד בכיר של סוגינו שפתח מספר מועדונים. אלו החלו לפעול עצמאית לאחר מותו.
- סוגאוורה בודו - סוגאוורה טטסוטאקה ערך ופרסם את הספר The Deity and The Sword דרך ההוצאה לאור שלו. הוא זכה למנקיו קיושי (תעודת הוראה) ב-1986, ולאחר מכן התפצל מהזרם המרכזי. כיום הוא מלמד קטורי שינטו ריו כחלק מהסילבוס של שיטה רחבה אותה הוא מלמד.
- נודה הא - נודה שינזן (1848-1917) החל להתאמן בקאטורי שינטו ריו בשנת 1853 תחת יאמאדה נאומונה, נציג של שבט הדאטה. חברים רבים של שבט הדאטה התאמנו בקאטורי שינטו ריו ופיתחו סגנון ייחודי להם. לאחר המוות של נאומונה ב-1912, שינזן רשם את הנכד שלו, סייזן תחת יאמאגוצ'י קומאג'ירו, השיהאן הבכיר ביותר באי הגדול של יפן בתקופה. בעקבות המוות של יאמאגוצ'י וסבו, נודה סייזן המשיך להתאמן תחת מוטומיאה טוראנוסוקה. לאחר מות מוטומיאה, נודה למד עם האיאשי יאזמון, שהחל רפורמה וסטנדרטיזציה של הסילבוס של האי המרכזי. נודה, שחש כי השיטה של יאזמון לא תואמת את זו של מורו המקורי, החל בשקט ללמד באופן פרטי וקרא לענף שלו נודה הא קטורי שינטו ריו. נודה-הא שימר חלק מהקאטות שנאבדו ביבשת המרכזית.[8]
- איצ'יגידו - שיאיגי מונינורי החל להתאמן בקטרי שינטו ריו תחת אביו, שהתאמן עם מוטומייה טוראנוסוקה, לפני שהתאמן רשמית בדוג'ו של אוטאקה ריסוקה במשך שלושים שנה. הוא משלב קטורי שינטו ריו כחלק מהסילבוס של ארגון איצ'יגידו ושומר על קשר חזק עם משפחת איאזאסה.
- יוסייקאן בודו - מוצ'יזוקי מינורו, ג'ודוקא מהקודוקאן שהתאמן לצידו של סוגינו יושיאו, שילב קטורי שינטו ריו בסילבוס של יוסייקן בודו. בנו, מוצ'יזוקי הירו, מנהל היום את יוסייקן.
דרגות ועמדות ניהול
הענפים השונים מכירים בדרגות ועמדות שונות. הדרגות המסורתיות הן גרסה של שיטת המנקיו -[9] סגנונות קובודו עתיקים, קדם רסטורציית מייג'י (הנקראים קוריו), לא עבדו עם שיטת הדן והקיו, שפותחה בסוף המאה ה-19 בידי ג'יגורו קאנו. כנראה לקראת תקופת האדו (אזור 1600), החלו להטמיע בשיטות קוריו את שיטת הדירוג של מנקיו.[10]
אוטאקה
דרגות
- קיריגאמי (切紙, "מסופח נייר", מתייחס לכך שהתלמיד הושבע לשיטה)
- מוקורוקו (目録, "רשימה/קטלוג", מציין שהתלמיד מכיר את כל רשימת הטכניקות בשיטה)
- מנקיו (免許, "הסמכה, רישיון", התלמיד מוסמך להציג את השיטה)
- גוקואי קיידן (極意皆伝, "לימוד מעמיק")
מינויים
- שידושה (指導者, "מאמן"; תעודת הוראה מחוץ לשינבוקן דוג'ו)
- שיהאן (師範, 'מורה'; מורה ראשי)
סוגינו והאטאקיאמה
סוגינו והאטאקיאמה משלבים את שיטת הדן עם השיטה המסורתית.[11]
- דן ראשון - קיריקאמי שודן
- דן שני - קיריקאמי צ'ודן
- דן שלישי - מוקורוקו שודן
- דן רביעי - מוקורוקו צ'ודן
- דן חמישי - מנקיו מוקורוקו
- דן שישי - מנקיו צ'ודן
- דן שביעי - מנקיו אוקודן
- דן שמיני - מנקיו קיידן
סוגווארה בודו
סוגווארה מעניק דרגות מוקורו ומנקיו. דוברי אנגלית קוראים למנקיו 'הסמכת קיושי' או 'מנקיו קיושי'
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של טנשין שודן קאטורי שינטו ריו- מבוא לטנשין שודן קטורי שינטו ריו
הערות שוליים
- ^ נכתב: 天眞正傳香取神道流 לפני 1946 ואימוץ הvקנג'י לפי שיטת טוקיו.
- ^ Watatani, Kiyoshi (1967). Zusetsu Kobudōshi, Tokyo
- ^ 1387 is given as Iizasa's birth year in Deity and the Sword, Vol 1 p. 16-17. Watatani (1967) speculates 1417-1420 is more historically correct.
- ^ יאווארה או יאוואראגי הוא שם עתיק לג'ו ג'יטסו עבודת קרב טווח קצר הכוללת גם לחימה לא מזוינת. בניגוד לג'ו ג'וטצו מודרני, יאווארה עסק בעיקר בהיאבקות בשריון.
- ^ (הקישור אינו פעיל, 31.03.2018)http://www.city.narita.chiba.jp/DAT/p16_5.pdf
- ^ Otake, Risuke (2007). Katori Shinto-ryu: Warrior Tradition. Koryu Books. p 61. מסת"ב 978-1-890536-21-3
- ^ Ōtake, Risuke (2007). Katori Shinto-ryu: Warrior Tradition, Koryu Books. מסת"ב 978-1-890536-20-6 (A total revamp of The Deity and the Sword, combining all 3 volumes into one re-translated and edited book with additional material. However, with far fewer photographs per kata as compared to the original 3 volumes. Similarly, all the original English explanatory notes and guidelines relating to each of the kata have been removed.)
- ^ Amdur, Ellis (2002). Old School: Essays on Japanese Martial Traditions, Edgework
- ^ http://judoinfo.com/ranks/
- ^ About the Katori Shinto ryu grading system | Katsujinken, www.katsujinken.nl (באנגלית)
- ^ http://www.katsujinken.nl/2012/04/02/het-gradensysteem/
