טירת אלינגטון
 | |
| טירת אלינגטון | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| שימוש | בית פרטי, פתוח לחתונות אך סגור לקהל |
| מיקום | אלינגטון |
| בעלים | פרטי |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה |
המאה ה-12 שיקום: המאה ה-20 – המאה ה-15 |
| חומרי בנייה | אבן |
| סגנון אדריכלי | ימי ביניים |
טירת אלינגטון (באנגלית: Allington Castle) היא טירת אבן מוקפת חפיר באלינגטון קנט, שבדרום אנגליה, מעט מצפון למיידסטון.
הטירה הראשונה במקום נבנתה בתחילת המאה ה-12 באופן לא חוקי (כלומר לא על ידי הכתר) בתקופת האנרכיה, ונהרסה בעשרים השנים הבאות, כשהשלטון חזר להתייצב בממלכה. במקומה נבנתה אחוזה, שבוצרה באישור המלך במהלך המאה ה-13. שינויים והרחבות נעשו במהלך המאות הבאות על ידי השליטים באותם תקופות. המבנה התפתח עד שנהפך למתחם מבוצר בעל שישה צריחים, חומה היקפית ומבני משק בתוכה, כולל אחד מההיכלים (Long gallery) הגדולים ביותר שנבנו באנגליה. בשנת 1554 השתלט הכתר על הטירה, לאחר שהמרד של שליטה סר תומאס וייאט הצעיר נגד בלאדי מרי נכשל.
מאז המאה ה-16 ועד תחילת המאה ה-20 המבנה הוזנח וסבל מנזקי שריפות, ונדליזם וחוסר טיפול, כך שנותר רובו כחורבה בשנת 1900, אז החלו פעולות שיחזור ושיקום על ידי סר מרטין קונוואי (Sir Martin Conway) ואשתו במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20. בשנת 1999, לאחר כמעט 50 שנה שהיה בשליטת המסדר הכרמליתי, חזר המתחם לידיים פרטיות וכיום הוא ביתו של סר רוברט ווסטר. הטירה היא בניין רשום בדרגה I ובמקום נערכות חתונות, אך היא לא פתוחה לציבור לביקור.
היסטוריה
מהמאה ה-12 למאה ה-15
הטירה הראשונה נבנתה על ידי וויליאם דה וורן (William de Warenne), בנו של אחד מעמיתיו של ויליאם הכובש וארל (Earl) בפני עצמו, בזמן שלטונו של המלך סטיבן במחצית הראשונה של המאה ה-12. כמו טירות אחרות בנות זמנן, כמו טירת וינצ'סטר, גם טירה זו נבנתה כטירת "מוטי ובייל", כלומר נבנתה על גבעה שלטת ושמרה על דרך ווטלינג סטריט (אנ') על גדת נהר מדוואי וכ-1.6 קילומטר מצפון למיידסטון. אומנם הביצורים של הטירה שודרגו בהמשך, אך מאחר שהן בוצעו באופן בלתי חוקי בזמן האנרכיה באנגליה של המאה ה-12, המלך הנרי השני הורה להשמידה בשנת 1174, והיא הוחלפה בבניין משק לא מבוצר.
הטירה הנוכחית נבנתה מעט יותר ממאה שנים לאחר מכן. בין 1279 ל-1299 הקים אותה סטיבן דה פנסטר, לורד חמשת הנמלים, הפעם באופן חוקי תחת שלטונו של אדוארד הראשון. לאחר מותו של דה פנסטר, בתו ירשה את הטירה ובעקבות נישואיה למשפחת קובהם, ששלטה בטירה עד 1492. לאורך תקופה זו המשיכו פעולות הבנייה והביצור, ובניין המשק הישן נהפך לטירה חדשה.
תקופת משפחת וייאט
בשנת 1492 נרכשה טירת אלינגטון על ידי סר הנרי וייאט, שהיה אביר ואציל אנגלי ומקורב למלך הנרי השביעי ואביו של המשורר הנודע סר תומאס וייאט. וייאט האב ביצע שינויים רבים בטירה, חילק את החצר לשני חלקים לא שווים על ידי בניית בניין דו קומותי שהכיל, כלל הנראה, את הגלריה הגדולה (אנ') הראשונה באנגליה. הוא גם הוסיף צריפי עץ בסמוך לחומות החיצוניים של המתחם, ששימשו כמטבחים והאורוות של הטירה. המלך הנרי השביעי ביקר בטירה בזמן שווייאט האב שלט בה. הוא ביקר בה שוב שלוש פעמים נוספות (1527, 1530 ו-1536), כפי שעשה גם ב-1537 החשמן תומאס וולזי, הלורד צ'נסלור בתקופת המלך הנרי השמיני ונודע בעיקר בניסיונו לבטל את נישואיו הראשונים של הנרי, דבר שהוביל לבסוף לניתוקה של אנגליה מרומא וייסוד הנצרות הפרוטסטנטית, וכן ב-1544 קתרין פאר, אשתו השישית של הנרי ומלכת אנגליה.
בנו של הנרי וייאט, המשורר סר תומאס וייאט נולד בטירת אלינגטון ב-1503. הנכד, תומאס וייאט הצעיר הוביל את המרד נגד בלאדי מרי, בתו של הנרי השמיני ואשתו הראשונה קתרין מאראגון. המפגש הראשון של הקושרים נערך בטירה, זמן קצר לפני שיצאו ללונדון. לאחר שהמרד דוכא ורבים מהמורדים נכלאו, הוצא להורג וייאט הצעיר במצודת לונדון ב-11 באפריל 1554. כתוצאה מכך ולפי החוק באותה תקופה באנגליה, כל רכושו של וייאט הצעיר הוחרמו על ידי הכתר וקרובי משפחתו היגרו ליבשת אמריקה.
שנות השפל של הטירה
14 שנים לאחר המרד, בשנת 1568, ניתנה הטירה והמשק הצמוד לה לג'ון אסטלי, מי ששימש כאוצר תכשיטי המלכה אליזבת הראשונה, בתו השנייה של הנרי עם אן בולין ואחותה הצעירה של מרי, אך אסטלי לא גר שם מעולם. בסביבות שנת 1600 החלו להבנות שני בתי חווה בשטח חצר הטירה, והיא עצמה הלכה ונהרסה עקב חוסר טיפול והזנחה. כך, רוב האולם הגדול והאגף הצפון-מזרחי נהרסו בשריפה במחצית השנייה של המאה ה-16. בתחילת המאה ה-17 נהרסו שינות הטירה על ידי אדם בשם ג'ון בסט (Best), ששכר את הטירה, וחלקים שנשרפו ברחבי הטירה הוחלפו על ידו בגגות עץ פשוטים. בנוסף, משפחת בסט היו קתולים ולכן הפכו את המגדל המזרחי לקפלה הפרטית שלהם. בגלל הפיכתה של אנגליה למדינה פרוטסטנטים וחקיקת חוקים נגד פולחן קתולי, הם בנו דבר הנקרא "חור הכומר" (priest hole), מן פתח נסתר בקיר בו שמרו את כתבי הקודש שלהם, והחור הזה עודנו קיים בקיר הצריח המזרחי של הטירה.
טירת אלינגטון נרכשה בשנת 1720 על ידי סר רוברט מרשהם (Marsham), אציל וצאצא של הוייאטים (בני משפחת וייאט), אך גם הוא לא התגורר בה והיא המשיכה להישאר בעזבונה, נהרסת עם הזמן. המראה החיצוני העלוב והמפורר של הטירה באותה תקופה תועד על ידי הצייר ויליאם טרנר בסקיצות וציורי מים שצייר ב-1798[1].
הגלריה הגדולה נהרסה גם היא בשריפה נוספת שפרצה בתחילת המאה ה-19, והטירה נהפכה לחורבה וכמעט נהרסה לחלוטין בעשורים הבאים תחת אחריותו של צ'ארלס מרשהם. הוא איבד את אחיזתו במה שנשאר מהטירה במרד מקומי בהנהגת הרקטור של כנסייה סמוכה, אך אז הייתה כבר הטירה הרוסה לגמרי ונותרה כפיל לבן מכוסה אזוב. הטירה ננטשה ואבניה שימשו בשימוש חוזר לבניית מבנים באזור, בעוד קומת הקרקע הוסבה לזוג בתי חווה פשוטים.
שיקום
בשנת 1895 שכר את הטירה עורך דין פנציונר בשם דאדלי כ. פאלקה (Dudley C. Falke) מלורד רומני (Lord Romney) ששלט בשטח, והחל את מלאכת השיקום הארוכה, אך עד מהרה הבין כי הפרויקט יקר מדי בשבילו. וכך, בשנת 1905 פנה לסר (לימים לורד) ויליאם מרטין קונווי (William Martin Conway) שהיה מטפס הרים וקרטוגרף ידוע שפרסם בעיתון הטיימס שהוא מעוניין לרכוש טירה עתיקה, "מהמאה ה-16 או עתיקה יותר". הטירה עשתה רושם רב על קונווי ואשתו האמריקאית קתרין כשצפו בה לראשונה:
"איש מאיתנו לעולם לא ישכח את אותו בוקר אביבי ביוני, כאשר הגענו לבקר את הטירה הקסומה הזו, בדרכנו לברייטון. ... אף רמז ושום סימן להמצאות טירה לא נראה (אפילו שהיינו קרובים, כמובן, למדוואי) עד שפנינו בפנייה, ולפתע הופיעה ממש מולנו. חומותיה וחמשת הצריחים הנראים לעין היו מכוסים בצמחים מטפסים. מרבית החפיר שלה מולא, אך השתקפות המים השרו תחושת שלווה על השרידים. היופי שלה היה פשוט יוצא מהכלל. נשמתנו נעתקה, ולרגעים אחדים היינו חסרי מילים. אז שנינו מלמלנו זאת: כמובן שאנו נרכוש את הטירה הזאת
קונווי החליט לרכוש את הזכויות על הטירה מלורד רומני במחיר של 4,800 פאונד (כ-2.64 מיליון שקלים ב-2019), ובילה את 30 השנים הבאות בשחזור ושיקום המבנה בסיוע של האדריכלים ויליאם דאגלס קארו ופיליפ טילדן, כמו גם אנשים נוספים.
מרבית השיקום הסתיים עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בית השער והחומה ההיקפית שוקמו לחלוטין, וכן גם מגדל העוז. הגלריה הגדולה נבנתה מחדש והמבנה מתקופת בית טיודור שבין חומות הטירה חובר אליה גם כן. השובך העתיק שוקם ושימש כחדר עבודה לבתם של הזוג קונווי, הסופרת וההיסטוריונית אגנס קונווי. לאחר המלחמה פנה לורד קונווי לטפל בחלקה החיצוני של הטירה, ופירק מבנים כפריים רעועים שהצטברו לאורך החומה לאורך מאות שנות-השפל של הטירה. הם הוחלפו בעצי צפצפה וגנים בתכנונו של טילדן. האולם הגדול נבנה מחדש ב-1927 ושיקום המגדל הצפון-מזרחי הסתיים ב-1932.
לורד קונווי נפטר ב-1937, ובתו ההיסטוריונית אגנס ירשה את הטירה. בשלב זה כבר נגמר התקציב לשיקום הטירה, והיא הושכרה בין 1936 ל-1946 לפוליטיקאי והארכיטקט אלפרד בוסון (Alfred Bossom). ב-1946 חזרה אגנס קונווי לטירה ביחד עם בעלה, ג'ורג' הורספילד (Horsfield). לאחר שאגנס נפטרה ב-1950 הטירה נמכרה על ידי בעלה למסדר הכרמליתי מהמנזר הסמוך, תמורת 15,000 פאונד (כ-233 אלף שקלים ב-2019), והטירה נהפכה לביתם של נזירים מהמסדר החל ממרץ 1951.
הטירה נוהלה בין 1951 ל-1958 על ידי מסדר הנזירים שהתחייב להמשיך בשיקום ושיחזור הטירה. הטירה נהפכה לבניין רשום מדרגה I ב-1951, והחל מ-1999 היא ביתו של סר רוברט ווסטר (Worcester) וסגורה לביקור הציבור, אך ניתן לקיים בה חתונות.
בתרבות
בשנת 1975 צולם סרט הילדים "רובין הוד הצעיר" בכיכובו של קית צ'נגווין (Keith Chegwin) כרובין הצעיר, כשטירת אלינגטון הוצגה כטירת לוקסלי (שלפי האגדה, הייתה בחזקת משפחתו של רובין הוד). הטירה גם שימשה כ"טירת דית'" ("Castle De'ath") בסדרה "הנוקמים" בגרסת שנות ה-60 שלה[2].
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של טירת אלינגטון- מידע נוסף על הטירה (באנגלית)
- עוד מידע על הטירה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ ציוריו של ויליאם טרנר, טירת אלינגטון בשקיעתה, 1798
- ^ דף הסרט באתר IMDb
29663302טירת אלינגטון