טינייץ

טינייץ

טינייץ (פולנית: Tyniec) הוא כפר היסטורי בפולין, על נהר הוויסלה. מאז 1973 הוא חלק מהעיר קרקוב (כיום ברובע דמבניקי). נודע בזכות המנזר הבנדיקטיני שנוסד על ידי המלך קזימיר המשקם בשנת 1044.

אטימולוגיה

מקור שמו של הכפר במילה בשפה קלטית "tyn", שפירושה חומה או גדר, ומכאן שההיסטוריה של טינייץ כיישוב מבוצר מתוארכת לתקופות טרום-סלאביות.

גאוגרפיה

מבט על נהר ויסלה מטינייץ בשעות הבוקר המוקדמות

טינייץ נמצא 12 קילומטרים דרומית-מערבית למרכז קרקוב, על הגדה הימנית של הוויסלה, בין גבעות גיר מתקופת היורה, הנקראות גבעות טינייץ. הגבעה הגבוהה ביותר היא ויילוגורה (נקראת גם גומינק) בגובה 293 מטרים מעל פני הים. ליד טינייץ נמצאים קניון ויסלה (הנקרא שער טינייץ), שמורת הטבע סקולצ'נקה (Skolczanka, הוכרזה בשנת 1957) והמעיין ז'רודלו שווינטויאנסקיה (פול'), היחיד מסוגו בעיר קרקוב. בעבר היה הכפר ממוקם לאורך נתיב סחר של סוחרים מקרקוב, דרך אושוויינצ'ים, למוראביה ולבוהמיה.

היסטוריה

היסטוריית ההתיישבות האנושית באזור הכפר מתוארכת לתקופה הפלאוליתית. על ראש גבעת גורה קלשטורנה נמצאו שרידים של יישוב נאוליתי שכלל עבודת קרמיקה ומטבעה, שייצרה מטבעות קלטיים מכסף.

טינייץ יושב כנראה בתחילת המאה ה-10 על ידי הוויסטלנים, אשר בסביבות שנת 1000 הפכו לחלק מממלכת פולין המוקדמת. הכפר היה רכוש מלכותי, והחלטתו של המלך קז'ימייז' הראשון להקים מנזר בנדיקטיני (בערך 1040) נחשבת לאחד האירועים החשובים ביותר בתולדות היישוב. בשנת 1259 נהרס הכפר במהלך הפלישה המונגולית לאירופה, על ידי כוחות שפנו מקרקוב לכיוון שלזיה. הכפר נהרס שוב לחלוטין בפלישה השוודית לפולין. בשנת 1772 בתקופת קונפדרציית באר הגנו על הכפר מורדים פולנים שנלחמו ברוסים. לאחר חלוקת פולין סופח טינייץ, יחד עם המנזר, על ידי האימפריה ההבסבורגית, והם נשארו במחוז גליציה מ-1772 עד סוף 1918. בשנת 1816 סגרו השלטונות האוסטריים את המנזר, והמתחם נחרב בהדרגה.

במאה ה-19 טינייץ היה כפר גדול אך עני. בתיו התרכזו בשני אזורים - מסביב למנזר, ולאורך דרך קרקוב-אושווייצ'ים העתיקה. תושביה התפרנסו מהשטת אנשים וסחורות דרך הוויסלה בסירותיהם ובמעבורות הקטנות שלהם. ב-1973 סופח טינייץ לעיר קרקוב.

מנזר קירילו-מתודי

מבחינה היסטורית, ולפני בואם של הקתולים הרומאים, הנזירים בטינייץ היו חלק מהמסורת הנוצרית הקיריל-מתודית. הנזירים הקיריליים-מתודיים הוחלפו על ידי הבנדיקטינים. המסורת הקיריל-מתודית החלה במורביה בשנת 862. האחים קיריל ומתודיוס היו מיסיונרים שייסדו את הנצרות בלשון העם עבור הסלאבים המורביים. נוהג זה התפשט במהירות ברחבי האזור. נזירי טינייץ ערכו את הליטורגיה וקראו את המזמורים והבשורות בלשון הפרוטו-סלבית שמקורה בתקופה זו. בשנת 1096 גורשו הנזירים מטינייץ והמיסה הקתולית בטקס הסלבי דוכאה. גירוש זה עלה בקנה אחד עם שלטונו של הדוכס הפולני ולדיסלב הראשון הרמן, אשר ייחס את לידת בנו הראשון לעזרתם של הבנדיקטינים של סנט ז'יל בדרום צרפת בעקבות בקשתו אליהם להשתדלות להולדת ילד בריא, שלוותה במתן כספים רבים. הגירוש נעשה במקביל לגירוש הנזירים הקיריל-מתודיים, בעיקר ממנזר סזאבה, שגם בו גם הייתה המיסה הסלבית בשימוש כמו בטינייץ. הם הוחלפו בנזירים מהפולחן הלטיני. הגירוש מסזאבה התרחש בתקופת שלטונו של דוכס בוהמיה, ברטיסלאוס השני.

מנזר בנדיקטיני

לא ידוע מתי בדיוק נוסד המנזר הבנדיקטיני. משערים שהמלך קזימיר המשקם הקים מחדש את המנזר בשנת 1040 במהלך כינונה מחדש של ממלכת פולין, לאחר מרד פגאני והפשיטה של הדוכס ברטיסלאוס הראשון (1039).

על הבנדיקטינים, שהוזמנו לטינייץ על ידי המלך קזימיר המשקם, הוטלה משימה להשיב את הסדר על כנו ולבסס את עמדת המדינה והכנסייה. אב המנזר הראשון של טינייץ היה אהרון, שהפך לבישוף של קרקוב. מכיוון שאין ראיות חותכות שתאריך היסוד הוא אכן שנת 1040, יש היסטוריונים הטוענים שהמנזר הנוכחי נוסד על ידי בנו של קזימיר המשקם, המלך בולסלב השני הנדיב.

במחצית השנייה של המאה ה-11 הושלם קומפלקס של מבנים רומנסקיים המורכב מבזיליקה ומהמנזר. במאה ה-14 הוא נהרס בפשיטות טטריות וצ'כיות, ובמאה ה-15 הוא נבנה מחדש בסגנון גותי. שחזור נוסף התרחש במאות ה-17 וה-18, תחילה בסגנון בארוק ולאחר מכן בסגנון רוקוקו. המנזר נהרס בחלקו בפלישה השוודית לפולין, וזמן קצר לאחר מכן נבנה מחדש, עם ספרייה חדשה. הרס נוסף התרחש במהלך תקופת קונפדרציית באר, כאשר המורדים הפולנים הפכו את המנזר למבצרם.

בשנת 1816 סגרו השלטונות האוסטריים את המנזר, ובשנים 1821–1826 הוא היה מקום מושבו של הבישוף של טינייץ, גרגוריוס תומאס זיגלר, הנזיר לשעבר מטינייץ, אולם הנזירים חזרו למנזר רק ב-1939, ובשנת 1947 החל שיפוץ המתחם המוזנח. בשנת 1968, כנסיית פטרוס ופול הפכה שוב למושב אב המנזר. הכנסייה עצמה מורכבת מכנסייה גותית ומספינה ראשית בארוקית. מספר מזבחות נוצרו על ידי הפסל האיטלקי בן מהמאה ה-18 פרנצ'סקו פלסידי. בכנסייה יש גם דוכן בארוק מאוחר מאת פרנסיזק יוזף מנגולדט.

במשך יותר ממאה שנה, המנזר נותר שומם. רק בימים האחרונים של יולי 1939, חודש לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, עברו אליו אחד עשר נזירים בלגים.

גלריה

• 
• 

ראו גם

• ויסלה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טינייץ בוויקישיתוף

• המנזר הבנדיקטיני בטינייץ

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36579903טינייץ