טיינגונג 2
 | |
| הדמיה המציגה התקרבות של חללית שנג'ואו (משמאל) לתחנת החלל טיאנגונג 1, הדומה בצורתה לטיאנגונג 2 | |
| NSSDC | [1] |
|---|---|
| שיגור | 15 בספטמבר 2016, 14:04 UTC |
| כן שיגור | ג'יוקואן LA-4 |
| מסה | 8,600 ק"ג |
| אורך | 10.4 מטרים |
| רוחב | 3.35 (מקסימום - 4.2) מטרים |
| פריגיאה | כ־380 ק"מ |
| ימים במסלול | 2,993 (נכון ל־25 בנובמבר 2024) |
| ימים מאוישים | 30 יום (שנג'ואו 11) |
טיאנגונג 2 (בסינית: 天宫二号, בפין־יין: Tiāngōng èrhào, מילולית "ארמון שמימי מספר 2") היא תחנת חלל סינית ששוגרה ב־15 בספטמבר 2016 על גבי משגר לונג מארץ' 2F מנמל החלל ג'יוקואן שבמדבר גובי. משך המשימה המתוכנן של התחנה הוא כשנתיים, ומטרתה לבחון טכנולוגיות הנחוצות כדי להגשים את היעד של תוכנית החלל הסינית להכנסתה לשירות של תחנת חלל מבצעית ומודולרית בסביבות שנת 2022.[1] היעדים המרכזיים שייבחנו במהלך משימת התחנה הם יכולת שהייה למשך זמן בינוני בחלל והעברת אספקה לתחנה ותדלוקה בחלל על ידי חללית מטען, כדי לאפשר שהייה ארוכת טווח בחלל.
מסלול התחנה
התחנה שוגרה על ידי משגר צ'אנג ז'נג (לונג מארץ') 2F שהביא את התחנה למסלול לווייני נמוך ראשוני בעל פריגיאה של כ־200 ק"מ. לאחר הכניסה למסלול זה התחנה השתמשה במנועים הרקטיים שלה כדי להעלות עצמה למסלול מבצעי בגובה של כ־384 ק"מ. בזמן עגינה עם חלליות מאוישות מסוג שנג'ואו התחנה תעלה עצמה לגובה של כ־393 ק"מ.[2]
משימות אל התחנה
אל התחנה שוגר באוקטובר 2016 צוות מאויש של שני טייקונאוטים במשימת שנג'ואו 11, אשר שהה בתחנה במשך 30 יום במטרה להוכיח יכולת שהייה בחלל לתקופת זמן בינונית. הצוות ביצע מספר ניסויים באמצעות חבילות הניסויים שעל גבי התחנה. כמו כן במהלך השהות הם שיגרו לווין מלווה, אשר צילם מקרוב את התחנה.[3]. שנג'ואו 11 נפרדת מהתחנה ב־17 בנובמבר 2016, והצוות נחת בחזרה ב13:59 זמן ביג'ינג.[3]
ב־22 באפריל 2017 שוגרה בהצלחה חללית המטען הראשונה של סין, טיאנג'ו 1, במשימה שבחנה את יכולת תדלוק תחנה בחלל ולהעביר אליה אספקה שנחוצה כדי לאפשר שהייה ארוכת טווח בחלל.[2] תדלוק נוסף בוצע בתאריכים 15 ביוני 2017, ו־12 בספטמבר 2017. התדלוק השלישי, נמשך 6.5 שעות במקום יומיים, דבר שכונה "עגינה מהירה".[4]
התחנה שוגרה ביחד עם לוויין זעיר בשם Banxing-2 שינוע בסמוך אליה, ובאמצעות מצלמת 25 מגה־פיקסל יוכל לצלם אותה מרחוק.[5]
מבנה
החומרה של טיאנגונג 2 נבנתה במקור כגיבוי לתחנת החלל הראשונה של סין, טיאנגונג 1, והיא זהה לה בצורתה ובממדיה. אורכה עומד על 10.4 מטר, רוחבה הוא 3.35 מטר עם קוטר מקסימלי של 4.2 מטר, ומשקלה בזמן השיגור עמד על 8.6 טון.
התחנה בנויה משלושה רכיבים:
- מודול מאויש שבו החלל המדוחס שהטייקונאוטים יכולים לשהות ולעבוד בו. בין היתר נמצאים במודול שני תאי שינה, מנגנון הבקרה והשליטה של התחנה ומכשירי הניסויים אותם יתפעלו הטייקונאוטים. המודול מכיל גם את מנגנון העגינה היחיד של התחנה שמאפשר לה לעגון עם רכבי חלל אחרים.
- מודול השירות הלא־מאויש, המבוסס על תא השירות של חללית השנג'ואו. המודול מכיל בין היתר את המנועים הרקטיים של התחנה, מכלי הדלק שלה ואת הסוללות החשמליות שלה. הסוללות נטענות באמצעות שני לוחות סולאריים המחוברים אל מודול השירות. כל אחד מהלוחות עשוי מ־4 מקטעים ואורכם מקצה לקצה עומד על 18.4 מטר.
- בין שני המודולים מחבר קטע קונוסי שבו מאוחסנים מיכלי החמצן והחנקן שמשמשים את אטמוספירת התחנה וכן מיכלי מים. הקטע מגשר את ההבדל שבין הקוטר של המודול המאויש (כ־3.3 מטר) ובין הקוטר של מודול השירות (כ־2.2 מטר).[6]
התחנה עברה מספר שיפורים ושינויים, שנועדו להקל ולהאריך את משך השהייה של האסטרונאוטים בחלל. בין היתר היא כוללת שטח אכסון רב יותר מקודמתה ומסוגלת להכיל אספקה לשהייה של שלושה טייסי חלל למשך 20 יום. מכיוון שמשימת שנג'ואו 11 תכלול רק שני טייקונאוטים, הם יוכלו לשהות בתחנה במשך 30 יום, במשימה שתהייה הארוכה ביותר של סין מאז תחילת תוכנית החלל המאוישת שלה.[5]
לתחנה הוספה זרוע רובוטית (Chinese Space Station Manipulator system) באורך של כ־10 מטר שתסייע בתחזוקת התחנה ובפעילות חוץ-רכבית ("הליכת חלל"), בדומה לקנדארם2, הזרוע הרובוטית של תחנת החלל הבינלאומית. הזרוע תשמש כאב־טיפוס לזרוע הרובוטית שסין מתכננת לכלול בתחנת החלל העתידית והקבועה שלה, שתכלול גם זרוע רובוטית נוספת קצרה יותר.[5]
מחקר מדעי על גבי התחנה
התחנה צוידה ב־14 חבילות ניסוי מדעי שונות ובהן:[2]
- גלאי התפרצויות גמא בשם POLAR שנבנה על ידי מדענים מסין, שווייץ ופולין.[7]
- ניסוי בתקשורת הצפנה קוונטית בשיטת החלפת מפתחות קוונטית.
- השעון האטומי הקר הראשון ששוגר לחלל.[5]
- ניסוי בגידול צמחים בחלל.
על גבי התחנה מורכב גם ציוד חישה מרחוק, שמאפשר תצפיות על כדור הארץ גם כאשר התחנה אינה מאוישת.[2]
סוף המשימה
ביוני 2018, בוצעו תמרונים להורדת המסלול של טיאנגונג 2, ככל הנראה כמהלך לדעיכה מבוקרת של המסלול של התחנה לקראת סוף תפעולה, למסלול בגובה של 292X297 ק"מ[8], אולם לאחר 10 ימים התחנה חזרה למסלולה המקורי ללא הסבר נוסף, בתמרון שככל הנראה צרך 144 ק"ג דלק עבור שינוי מהירות של 56 מטר/שנייה.[9]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- טיאנגונג 2, באתר spaceflight101 (באנגלית)
- טיאנגונג 2, באתר China Space Report (באנגלית)
- אליסף קוסמן, סין שיגרה בהצלחה את תחנת החלל טיאנגונג 2, באתר "הידען", 15 בספטמבר 2016
- Tiangong-2 takes China one step closer to space station, סוכנות הידיעות שינחואה, 16 בספטמבר 2016 (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Tiangong-2 takes China one step closer to space station, סוכנות הידיעות שינחואה, 16 בספטמבר 2016
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Stephen Clark, China’s Tiangong 2 space lab successfully blasts off, Spaceflight Now, September 15, 2016
- ^ 3.0 3.1 "SCIO briefing on China's Tiangong 2 and Shenzhou 11 manned space mission". China.org.cn. 19 בנובמבר 2016. נבדק ב-24 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "China's Tianzhou-1 cargo craft and Tiangong-2 space lab perform final orbital docking". GBTimes. 12 בספטמבר 2017. נבדק ב-15 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 טיאנגונג 2, באתר spaceflight101 (באנגלית)
- ^ טיאנגונג 2, באתר China Space Report (באנגלית)
- ^ אתר משימת POLAR לגילוי התפרצויות גמא שמותקן על גבי התחנה
- ^ סין מתכוננת להוצאה מהמסלול של תחנת החלל טיאנגונג 2, אנגרו ג'ונס, SpaceNews, מתאריך 20 ביוני 2018
- ^ China's Space Station Got Weirdly Close to Earth For a Few Days And The Government Isn't Talking מישל סאטר, אתר sciencealert, מתאריך 25 ביוני 2018
23509725טיינגונג 2