פודגוריצה
מראה כללי של העיר | |
מדינה | מונטנגרו |
---|---|
מחוז | מחוז פודגוריצה |
ראש העיר | ד"ר מיאומיר מוּגוֹסה |
תאריך ייסוד | לפני המאה ה-11 |
שטח | 1,441 קמ"ר |
גובה | 44 מטרים |
אוכלוסייה | |
‑ צפיפות | 142.17 נפש לקמ"ר (2011) |
קואורדינטות | 42°28′12″N 19°16′48″E / 42.47000°N 19.28000°E |
אזור זמן | UTC +1 |
http://www.podgorica.me/en | |
פודגוריצה (במונטנגרית: Подгорица ,Podgorica) היא עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר במדינת מונטנגרו שקיבלה עצמאות בשנת 2006. נכון לשנת 2011 מנתה העיר 204,877 תושבים.
העיר נוסדה בימי הביניים, ומאז השתנה שמה כמה פעמים. העיר שוכנת בדרום-מזרח מונטנגרו, במחוז פודגוריצה, ומשמשת גם כבירת המחוז. היא שימשה כקריית הממשלה המשנית של סרביה ומונטנגרו, כאשר הבירה הרשמית הייתה בלגרד.
השם
פירושו של השם "פוֹדְגוֹרִיצה" הוא "מתחת לְגוריצה", הגבעה המשקיפה למרכז העיר. פירוש השם "גוריצה" בסרבית הוא "הר קטן". שמה של פודגוריצה השתנה פעמים אחדות במשך שנותיה הרבות. בשנותיה הראשונות, לפני המאה ה-11, נקראה העיר בירזימיניאום. בימי הביניים, הייתה ידועה העיר בשם ריבניצה, על שם הנהר ריבניצה העובר דרך העיר. שם זה שימש את פודגוריצה עד 1326, אז קיבלה את השם פודגוריצה.
ב-1946 החליף נשיא יוגוסלביה יוסיפ ברוז טיטו את שמה של העיר, וקרא לה על שמו - טיטוגרד. השם הוחזר לפודגוריצה ב-1992 וממשיך לשמשה עד היום.
היסטוריה
בפודגוריצה נמצאו שרידים המעידים על התיישבות מתקופת האבן המאוחרת.
העיר היא מקום הולדתו של הנסיך הסרבי סטפן נמניה (שנת 1132). ב-1136 נתנו לה את השם "פודגוריצה" והיא נהפכה לחלק מסרביה וונציה. מ-1466 עד 1878 היא הייתה חלק מהאימפריה העות'מאנית. בשנת 1874 הרגו הטורקים 22 מונטנגרים בעיר, דבר שכמעט הביא לפרוץ מלחמה בין מונטנגרו לעות'מאנים[1]. אחר כך, בעקבות קונגרס ברלין נכללה במונטנגרו.
עם התחממות המתיחות בין האימפריה העותמאנית ומדינות הבלקן, דווח על גיוס המיליציה של פודדוצירה ביולי 1911[2], ידיעה שהוכחשה על ידי מונטנגרו[3]. באוגוסט 1911 דווח שהמיליציות עוזבות את העיר[4]. במלחמת הבלקן הראשונה התקיימו קרבות קשים בסביבות העיר ובית החולים בעיר טיפל בפצועים רביםמהמלחמה[5].
ב-1918 האספה הלאומית הסרבית הגדולה שהתאספה בפודגוריצה החליטה כי מונטנגרו תהווה חלק מסרביה. אולם המתנגדים להחלטה קראו לאספה "כוזבת" והתנגדו לשלטון הסרבי[6]. בתחילת 1920 התקיימו קרבות בסביבות העיר בין כוחות סרביים לבין מורדים מונטנגרים[7]. באוגוסט 1920 כבשו האלבנים את העיר[8]. בדרישות של אלבניה מחבר הלאומים שהוגשו ביוני 1921 נכללה גם פודגוריצה[9].
בשנת 1941 פלשו אליה הפשיסטים וב-1943 הנאצים וגרמו להרס רב בתוכה. בדצמבר 1944 נכבשה העיר על ידי כוחותיו של טיטו[10]. במהלך המלחמה נהרס 90% מהעיר[11] ונותרו בה רק כ-3000-4000 תושבים[12]. לאחר המלחמה השקיעו שלטונות יוגוסלביה סכומים גדולים בשיקום העיר. מבני הציבור נבנו מחדש, הוקמו בה שיכונים רבים וכן גשר רחב נבנה על הנהר מוראקה העובר בעיר[11].
הקומוניסטים שינו את שמה לטיטוגרד-ע"ש הנשיא טיטו והפכו אותה לעיר הבירה של מונטנגרו.
בשנת 1958 היא תוארה בעל המשמר[13]:
- "טיטוגראד הנה עיר חדישה ובעיקר מפתיע מרכז העיר בבנייניו הגדולים והיפים. הרחובות הרחבים מוקפים גנים. אמנם נשארו עוד שכונות ישנות, המזכירות את העוני, ששרר כאן לפני המלחמה, אך החדש מתפתח, מתרחב ומחסל במהירות את זכר העבר. אתה נתקל כאן בקונטראסט בין העבר והחדש בכל מקום: הנך רואה עוד, בשוק, את הצ'רנוגורצים בלבושם הלאומי הססגוני, אך תושבי העיר לובשים כבר לרוב חליפות ושמלות מודרניות."
בשנת 2006 הוכרזה העיר כבירת המדינה החדשה מונטנגרו. באוקטובר 2015 נערכו הפגנות רחבות היקף של אנשי אופוזיציה סמוך לבניין הפרלמנט בדרישה להתפטרות ראש-הממשלה מילו ג'וקאנוביץ' עקב האשמתו בשחיתות, האשמות אותן דחה בתוקף.
פני העיר
פודגוריצה שוכנת במרכז מחוז פודגוריצה, בדרום-מזרח מונטנגרו. היא ממוקמת בין מישור זטה לעמק הנהר ביילופבליצ'י.
את פודגוריצה מאפיין עירוב של סגנונות אדריכליים מתקופות שונות. כחלק מהאימפריה העות'מאנית עד שנת 1878, יש בעיר דוגמאות רבות של ארכיטקטורה טורקית. בעיר העתיקה (Stara Varos), למשל, יש שני מסגדים, מגדל שעון גבוה ורחובות צרים ומתפתלים.
כאשר העיר הפכה לחלק ממונטנגרו, בסוף המאה ה-19, המרכז העירוני עבר לגדה השנייה של נהר ריבינצה, והוא היה בעל אופי אירופאי יותר עם רחובות רחבים יותר הבנויים בקווים ישרים. חלק זה של העיר משמש היום כמרכז העיר, והוא נקרא "העיר החדשה" (Nova Varos).
באזור פודגוריצה מצויים מקורות מים רבים. דרך פודגוריצה עוברים הנהרות מורכה וריבניצה, ובסביבתה של העיר נמצאים הנהרות זייט, סיג'בנה, סינטיכה ומרזה. כמו כן 15 ק"מ מהעיר נמצאת ימת שקודרה, שחציה האחד נמצא במונטנגרו וחציה השני באלבניה.
אתרים בעיר
- גשר המיליניום - אורכו 140 מטרים. נבנה בשנת 2005. הפך במהרה לאחד מסמלי העיר ונראה למרחוק.
- הקתדרלה של פודגוריצה - נחנכה בשנת 2014 לאחר 11 שנות בנייה. שייכת לכנסייה הסרבית האורתודוקסית.
- מגדל השעון - נבנה בסוף המאה ה-17 בסגנון עות'מאני. נמצא בעיר העתיקה. השעון חודש בשנת 2012.
- כיכר הרפובליקה - כיכר מרכזית בעיר הבירה. לידה נמצאת הספרייה העירונית וגלריית אמנות.
- הפרלמנט של מונטנגרו - בית המחוקקים של המדינה החדשה. נמצא ליד פארק ירוק וגדול.
תחבורה
כיאה לעיר בירה והעיר הגדולה ביותר במדינה משמשת פודגוריצה כמרכז התחבורתי העיקרי של המדינה. לידה נמצא נמל התעופה פודגוריצה כ-15 קילומטר ממרכז העיר, ופועלים בה קווי רכבת לערים הבאות:
ערים תאומות
לפודגוריצה חמש ערים תאומות:
- בלגרד, סרביה (מ־2006)
- ירוואן, ארמניה (מ־2006)
- זאגרב, קרואטיה (מ־2006)
- טירנה, אלבניה
- מוסקבה, רוסיה (מ־2007)
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פודגוריצה |
- המדריך המלא לעיר הבירה פודגוריצה במונטנגרו (עברית)
- מדריך למטייל בעיר
- מבט למעלה על העיר פודוגוריצה
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Henry Clifford Darby, Short History of Yugoslavia, CUP Archive, 1968, page 82
- ^ תלגרמי הסוכנות העותומנית הכללית, הצבי, 9 ביולי 1911
- ^ תלגרמי הסוכנות העותומנית הכללית, הצבי, 11 ביולי 1911
- ^ תלגרמי רייטר - סיטיניה, החרות, 9 באוגוסט 1911
- ^ נוראות המלחמה, הצבי, 15 בנובמבר 1912
- ^ מדינת הר שחור לא מתה, דואר היום, 30 באוגוסט 1922
- ^ סרבים ומונטונגרים, דואר היום, 27 בפברואר 1920
- ^ בין אלבנים וסרבים, דואר היום, 12 באוגוסט 1920
- ^ דרישותיה של אלבניה, דואר היום, 29 ביוני 1921
- ^ צבא טיטו שחרר את פודגוריצה, משמר, 20 בדצמבר 1944
- ^ 11.0 11.1 טיטוגראד, קול העם, 25 באוגוסט 1947
- ^ מ. נחומי, שתי ערים במונטנגרו: צטיניה וטיטוגראד, על המשמר, 1 בנובמבר 1962
- ^ מארק גפן, בדרך אל בירת מונטנגרו, על המשמר, 14 ביולי 1958
32640060פודגוריצה