טיוטה:זושא וילימובסקי

הרב חיים זושא וילימובסקי

הבישופות של קיילצה
לידה	ד' בניסן ה'תרפ"ב
פטירה	סוכות ה'תשמ"ז
תפקיד	עסקן חב"די

רבי חיים זושא וילימובסקי (ד' בניסן ה'תרפ"ב - ה'תשמ"ז) היה בשנות מלחמת עולם השנייה פרטיזן, ולאחר שעלה לארץ נהפך מחשובי עסקני וחסידי חב"ד.

ביוגרפיה

נולד בד' בניסן ה'תרפ"ב, לרב יוסף יצחק ומריישא (מרים). אביו כיהן כרב העיר איזיום שברוסיה, ובשנת ה'תרפ"ד, בעת שר' זושא היה בן שנתיים, עברה המשפחה לפולין, שם התמנה אביו לרב ואב-בית-דין בעיר סלץ.

למד בישיבות שבאיזור מגוריו^{[דרושה הבהרה]}. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כאשר ברית המועצות כבשה את האיזור, נסגרו הישיבות ברחבי המדינה, והוא ברח לליטא שהייתה אז תחת ממשלה עצמאית, שם למד בישיבת ברנוביץ' בראשות הרב אלחנן וסרמן. בישיבה למד עם רבי דוד גרשוביץ.

כאשר כבשו הגרמנים את ליטא, נדדה הישיבה ממקום למקום עד שהגיעה לעיירה סאמילישוק, שם התארחו התלמידים בבתי היהודים בעיירה.זמן קצר לפני בוא הנאצים לעיירה ברח רבי זושא מהעיירה בעצת המשפחה שאצלה התארח.

לאחר מכן הוא נלקח לגטו לידא. משם ברח יחד עם חברו דוד גרשנוביץ ליער, והצטרף לחבורת פרטיזנים בראשות ביילסקי.

במלחמה נפצע מירי ברגליו, ומפצעים אלה סבל רבות במשך כמה שנים, עד שנתרפא.

לאחר תלאות ונדודים הגיע ר' זושא למחנה העקורים קרומונה שבאיטליה, שם התיידד עם רבי שניאור זלמן לוין. יחד הקימו במחנה בית כנסת, לטובת הפליטים הרבים, ור' זלמן קירבו לחסידות חב"ד.

לאחר זמן עלה לארץ ישראל, ולמד בישיבת חב"ד בתל אביב. בשנת ה'תשי"ג התחתן^{[דרושה הבהרה]} והתגורר בכפר חב"ד.

בשנת ה'תש"ט פעל למען הקמת ישיבת תומכי תמימים בלוד, וכמו כן דאג להבאת בחורים לישיבה.

בשנת ה'תשי"א פנה להרבי מליובאוויטש בשביל להקים את "רשת אהלי יוסף יצחק", ולאחר שאישר זאת הרבי מליובאוויטש היה ממיסדיי הרשת.

נודע בשל עסקנתו הרבה, היה ממייסדי כפר חב"ד ודאג רבות לפיתוח הכפר,והיה גם מקורב לראשי המדינה, ולשז"ר במיוחד.

החל משנת ה'תשכ"א שימש כ"מבקר" של מוסדות חב"ד, והיה שולח להרבי מליובאוויטש דו"ח מידי זמן. היה מקורב להרבי מליובאוויטש, ואף הרבי כנה אותו בשם "מיין פרטיזן".

נפטר ביום טוב שני של חג הסוכות ה'תשמ"ז בסוכה של הרבי מליובאוויטש.

משפחתו

• בנו, לוי וילימובסקי - מנכ"ל ישיבת חב"ד במגדל העמק.