טופולצ'אני
.jpg) | |
| בית העירייה של טופולצ'אני | |
| מדינה |
 סלובקיה |
|---|---|
| מחוז |
 ניטרה |
| תאריך ייסוד | המאה ה-9 |
| שטח | 27.576 קמ"ר |
| גובה | 174 מטרים |
| קואורדינטות | 48°33′15″N 18°10′37″E / 48.55417°N 18.17694°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| www.topolcany.sk | |
טופולצ'אני (בסלובקית: Topoľčany) היא עיירה במחוז ניטרה שבסלובקיה, בה שכנה עד מלחמת העולם השנייה קהילה יהודית גדולה.
תולדות העיירה
יש שסברו כי מקור שם העיירה הוא במילה הסלובקית "טופול", שמשמעותה "עץ צפצפה". אחרים סבורים כי מקור השם הוא במילה סלובקית קדומה יותר, שמשמעותה "מעיינות חמים".
העיירה נוסדה במאה ה-9 לספירה, והייתה למרכז השווקים האזורי, בשל מיקומה בעמק רחב, בסמוך לנהר ניטרה.
במאה ה-13 נבנתה טירת טופולצ'אני, במרחק של כ-18 ק"מ צפונית מערבית לעיירה, והיא שימשה את הרוזן ההונגרי מאתה צ'אק.
בשנת 1444 הכה בעיירה רעש אדמה חזק, ובמאות ה-16 וה-17 סבלה ממספר שריפות.
בשנים 1599 ו-1643 סבלה העיירה מפשיטות של גייסות האימפריה העות'מאנית, כיוון ששכנה כ-60 ק"מ בלבד צפונית לגבול שבין האימפריה העות'מאנית וממלכת הבסבורג באותה עת.
בעיירה נולד ראש ממשלת סלובקיה רוברט פיצו.
יהודי טופולצ'אני
נראה כי יהודים החלו להתיישב בעיירה במאה ה-16, ובתעודה משנת 1649 נזכרים יהודים ממוראביה המתגוררים בעיירה. בשנת 1727 הוצא צו מלכותי לגירוש היהודים מהעיירה, אך הוא לא הוצא לפועל על ידי האציל ההונגרי ששלט באזור. באמצע המאה ה-18 הוקם בעיירה בית עלמין, ובשנת 1810 הוקמה בה ישיבה, אשר קיימה קשרים הדוקים עם קהילת ברטיסלאבה. בישיבה זו נודעו במיוחד הרב אשר רוטה והרב אברהם אולמן, אשר היה מקורבו של החת"ם סופר. כמו כן, פעל בעיירה בית כנסת בשם "שומרי תורה".
בין רבני העיירה הבולטים במאה ה-19 היו הרב בנימין וולף לעוו (נבחר בשנת 1826), מחבר הספר "שערי תורה" ובנו הרב ירמיהו לעוו (נבחר בשנת 1837), וכן הרב ישעיה פרידמן, נכדו של החת"ם סופר. בין השנים 1860 ו-1908 כיהן כרב הראשי של הקהילה הרב פייבל כלב שלזינגר, שהוחלף על ידי בנו הרב נחום[1]. בתקופה זו כיהן כאב"ד העיירה וכראש הישיבה בה הרב יצחק שווייגר. בתחילת המאה ה-19 הוקם בעיירה בית מדרש בשם "מחזיקי תורה", ונודע בו בעיקר הרב חיים פירסט, ובאמצע המאה ה-19 הוקם בעיירה בית ספר יהודי.[2]
באביב העמים בשנת 1848 נפגעה קהילת העיירה, כקהילות יהודיות אחרות באזור, מתקיפות ומעשי שוד מצד אספסוף מקומי. בעת פיצול יהדות הונגריה לנאולוגים ואורתודוקסים בשנת 1868, נותרה יהדות הקהילה בעיר מאוחדת בזרם האורתודוקסי. בשנת 1885 מנתה הקהילה היהודית בעיירה כ-1,500 נפש. בשנת 1898 נחנך בית הכנסת החדש והמרכזי בעיירה, אשר מוקם במרכז העיירה, והיה בנוי באדריכלות נאו-קלאסית.
לאחר הקמתה של צ'כוסלובקיה עם תום מלחמת העולם הראשונה נהנתה הקהילה בעיירה מחירות דתית ולאומית. בעיירה פעלו אגודת ישראל ורשת בית יעקב. כמו כן, פעלו בעיירה תנועות נוער ציוניות, ובראשן בני עקיבא והשומר הצעיר. בראשות האגודה הציונית בעיירה עמד משך עשרות שנים משה גראוס, וזו ארגנה מספר אספות החל מראשית המאה ה-20, תוך גיוס תרומות ליישוב בארץ, בסיועו של הפעיל הציוני בן העיירה ותלמיד ישיבת פרשבורג בנימין זאב ריכנטל.
טרם מלחמת העולם השנייה התגוררו בעיירה כ-3,200 יהודים. הרב הראשי האחרון של הקהילה היה הרב אברהם אליעזר וייס (1871–1944, נספה באושוויץ[3]).
בשואה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והקמת ממשלה סלובקית עצמאית, וביתר שאת משנת 1940, הוחלו על יהודי העיירה, כעל יתר היהודים בסלובקיה, חוקים שונים השוללים מהם זכויות אזרח, ומחרימים את רכושם וממונם. בסוף ספטמבר 1940 הוקם בעיירה "מרכז יהודים", שבראשו הועמד איגנץ גלאי, מראשי הקהילה. בתקופה זו הצליחו מספר מיהודי העיירה להימלט להונגריה.
מצב יהודי העיירה הורע עם כניסתו לתוקף של "הקודקס היהודי" של ממשלת סלובקיה ב-9 בספטמבר 1941, אשר כלל 270 סעיפים עם הוראות מגבילות שונות, לרבות חובת ענידת טלאי צהוב, איסור על יצירת קשר עם לא יהודים, וחובת התייצבות לעבודות כפייה על בני 16 עד 60. אחד ממחנות העבודה הוקם בכפר נובאקי הסמוך לעיירה. בספטמבר 1941 הגיעו לעיירה כ-365 יהודים שגורשו מברטיסלאבה, ובני הקהילה התגייסו לעזרתם.
בין הימים 27 במרץ ו-31 במרץ 1942 בוצע גל ראשון של גירוש יהודים מהעיירה בהוראת הרשויות הסלובקיות, כאשר למעלה מ-220 צעירים וצעירות גורשו ברכבות למאידנק ולאושוויץ. בתחילת אפריל 1942 שולחו מהעיירה מאות יהודים נוספים, ובהם משפחות שלמות, למחנות ההשמדה. את המצוד אחר היהודים ביצעו בעיקר אנשי משמר הלינקה, ואלו הובילו את היהודים למקומות הריכוז תוך גידופים ומכות. כמו כן, נלקחו למשלוחים יושבי בית האבות היהודי בעיירה. לאחר הגירושים, השתלטו אנשי משמר הלינקה על הרכוש שבבתי היהודים. הגירושים מהעיירה נמשכו עד אוגוסט 1942, בהתאם לחוק הסלובקי בעניין, וכללו 2,448 יהודים, ובהם כ-750 ילדים עד גיל 16.
בתחילת ספטמבר 1944, עם דיכוי המרד הסלובקי, נכנסו לעיירה הגרמנים לאחר קרב קצר, ובעיירה התמקמה יחידת איינזצגרופן. באותה עת חיו בעיירה כ-1,000 יהודים. כצעד ראשון נעצרו קרול פולק, מראשי הקהילה, ואשתו, וכן בני משפחת פינדל מהכפר קרושובצה, בחשד לתמיכה במרד, ואלו נרצחו כעבור מספר ימים. ביום 6 בספטמבר נרצח בכיכר העיירה מוריץ הוכברגר, מפרנסי הקהילה, בידי אנשי ס"ס שיכורים.
בצהרי יום 8 בספטמבר 1944 פרצו אנשי האיינזצגרופן הגרמנים, בסיוע משמר הלינקה, לבתי היהודים בעיירה, בהתאם לרשימות שהועברו מרשויות העיירה, ואלו הובלו בכוח לתחנת הרכבת המקומית. שם שולחו באותו היום למחנה סרד, וממנו הועברו לאושוויץ בפיקוד הנאצי אלויס ברונר. 4 יהודים שהסתתרו באחוזה ליד העיירה נתפסו לאחר הלשנה, ונרצחו באכזריות. 52 יהודים שנתפסו מסתתרים בעיירה עצמה, ובהם שישה ילדים קטנים ותינוק בן שלושה חודשים, הובאו ביום 10 בספטמבר לשדה פתוח בין העיירה ובין הכפר נמצ'יצ'ה, ונרצחו שם באכזריות על ידי הגרמנים ועוזריהם הסלובקים.
550 יהודים מהעיירה שרדו את השואה, ואלו ששבו אליה זכו לעוינות מצד שכניהם הסלובקים שתפסו את רכושם ודירותיהם, וביום 24 בספטמבר 1945 אף נערך בעיירה פוגרום בו הוכו ונפצעו עשרות יהודים.
כיום לא מתגורר אף יהודי בעיירה. בית העלמין היהודי הישן של העיירה חולל, וכן נהרס בית הכנסת המרכזי בה.
מהעיירה יצאו, בין היתר, רודולף ורבה, מחבר דו"ח אושוויץ, הבלשן יחזקאל קוטשר ויהושע (רוברט) ביכלר, מנהל ארכיון "מורשת".
לקריאה נוספת
- קורות מקורות לקהילה יהודית טופולצ'אני, יהושע רוברט ביכלר, ערך: מרדכי אמיתי, להבות חביבה, ועדה להוצאת ספר זיכרון לקהילת טופולצ'אני בישראל, 1976.
- רשימת נספים מטופולצ'אני בתוך: טהרת יום טוב חלק א, חנניא יום טוב ליפא דייטש, ניו יורק, תשל"ב. מתוך אתר ה-HebrewBooks.
בעמוד 320. - אודות בית העלמין בעיירה (אנגלית)
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של טופולצ'אני
הערות שוליים
- ^ ראו: הרב מו"ה נחום שלעזינגער, בשם הגדולים מארץ הגר-חלק א, מערכת נ, עמוד כד, אות מ
- ^ יהושע רוברט ביכלר, קורות מקורות לקהילה יהודית - טופולצ'אני, 1975, עמ' 21-25
- ^ בתו שרה נישאה לרב אהרן מגיד.
טופולצ'אני32628925Q750423