חשדנות
חַשְׁדָנוּת היא קוגניציה של חוסר אמון, מצב בו אדם מטיל ספק ביושרתו של אדם אחר, או מאמין שאדם אחר אשם בסוג כלשהו של עוולה או פשע, אך ללא הוכחה בטוחה לכך. חשד יכול להתעורר גם בתגובה לאובייקטים השונים באופן שלילי מרעיון צפוי.
אטימולוגיה
המילה "חשדנות" היא שם עצם שנוצרה מהשורש ח-ש-ד, המציין חוסר אמון. הסיומת "-נוּת" משמשת ליצירת שם עצם המייצג מצב או תכונה.
המילה האנגלית "Suspicion" מגיעה מאנגלית תיכונה דרך הצרפתית העתיקה, שבעצמה נולדה כווריאציה של המילה האיטלקית "suspectio", נגזרת של המונח הלטיני "חשוד", שפירושו "לִצפּות".
היסטוריה
הפילוסוף, המדינאי והסופר האנגלי פרנסיס בייקון (1561–1626) כתב מאמר בשם "על החשדנות" ("Of Suspicion"), שבו טען כי להדחיק ולשמור היטב את החשדות, כי אחרת הם יטשטשו את המחשבה ויגרמו לשליט לפנות לכיוון של עריצות, מתוך פחד שנתיניו קושרים נגדו, כמו כן יגרמו לבעל להפוך לקנאי ופחדן בנוגע לקשריה של אשתו עם גברים אחרים. בייקון טוען כי שורש החשדנות הוא חוסר ידע; לכן, התרופה לחשדנות היא ללמוד יותר על הבעיה שמטרידה אותך. אם בעל מודאג מחבריה הגברים של אשתו, עליו לשאול אותה על טיב הקשרים הללו ולהביע את חששותיו, במקום לבנות את חשדותיו. בייקון דוחף אנשים העולים בהם חשדות, להתוודות עליהם בפני האנשים בהם הם חושדים, כדי לפתור את העניין.[1]
המחזאי האנגלי וויליאם שייקספיר ציין כי "חשד תמיד רודף את מחשבותיו של האשם". המחזאי, המשורר והשחקן האנגלי בן ג'ונסון (1572–1637), בן זמנו של שייקספיר, תיאר את החשד כ"רעל שחור" ש"מדביק את המוח האנושי כמו מגפה". סמואל ג'ונסון (1709–1784), סופר ומסאי אנגלי, כינה את החשד "כאב חסר תועלת" שבו לאדם יש אמונה כי רוע אדיר טמון בכל רעיו. המשורר הסקוטי רוברט ברנס (1759–1796) כינה את החשד "שריון כבד" שמפריע לבני אדם יותר מאשר מגן עליהם. מהאטמה גנדי, מנהיגה הפוליטי והרוחני של תנועת העצמאות ההודית הבלתי אלימה, הזהיר שאם יתעוררו חשדות לגבי אחד מהמניעים של אדם, אז כל מעשיו עלולים להיות נגועים בחוסר האמון ובחוסר הוודאות הללו.
בארצות הברית, בתי המשפט משתמשים במונח "חשד סביר" בהקשר לזכותה של המשטרה לעצור אנשים ברחוב.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2008-12-17. נבדק ב-2008-10-23.
{{cite web}}: (עזרה)
חשדנות40628629Q516519