חשבון נפש

חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ הוא רעיון וכלי-עזר בפילוסופיה של המוסר שמשמעותו העיקרית היא בתחום האתיקה היישומית.

חשבון נפש משמש ככלי למעקב והתקדמות הן לאדם פרטי המבקש להיות מוסרי, והן לחברה המבקשת להיות אתית. חשבון הנפש יכול להיות חד-פעמי במאמר ביקורת נוקב וכדומה, ויכול להיערך בריטואל קבוע על בסיס יומי, שבועי או שנתי.

בעם ישראל נהוג לראות ביום הכיפורים יום של חשבון נפש, בו אדם בוחן את עצמו בבחינה נוקבת, ומסכם את מצבו האתי בינו לבין קונו, כמו גם בינו לחבריו.

רקע

נהוג לחלק את תורת המוסר או האתיקה לשלושה ענפים:

מטא-אתיקה: תחום הדעת העוסק בהגדרת גבולות האתיקה, שאלות בסיסיות כמו יכולת האדם החושב לקבוע נורמות, מקור הסמכות לקביעת ההתנהגות האתית וכדומה
אתיקה השוואתית: המעמידה מערכות מוסר שונות, על פני המרחב והזמן לבחינה השוואתית במטרה להתוות דרך אתית נאותה
אתיקה נורמטיבית: העוסקת בשאלות מעשיות הנגזרות מערכים אתיים, וכוללת גם את האתיקה היישומית החותרת להגדיר ולקבוע כיצד יהפוך החפץ בכך לאדם מוסרי.

רעיון

הרעיון העומד בבסיס "חשבון הנפש", הוא ההנחה שכשם שאדם לא יכול לנהל בצורה מושכלת את ענייניו הגשמיים, כמו כלכלת ביתו או בית מסחרו, בלא לנהל חשבון מסודר של רווח והפסד. ובלי מעקב אחר מצבו הכללי אם הוא בנסיגה או בהתקדמות לקראת מטרותיו או המצב האידיאלי בעיניו. כך הוא המצב בענייניו האתיים. אם לא ינהל מעקב אחרי ענייני נפשו, חשבון נפש, סופו להתדרדרות מוסרית. בהמשך התפתח הרעיון לניהול פנקסנות מפורטת של התקדמות ונסיגה בתחומי אתיקה שונים, או מידות מסוימות בהן חפץ האדם המוסרי להשתפר.

נכתבו חיבורים רבים העוסקים בטכניקות שונות לחשבון הנפש. בתורת המוסר בולטים "שער חשבון הנפש" בספרו של רבי בחיי אבן פקודה, "תורת חובת הלבבות" המפרט סוגים שונים של חשבון נפש; וספר "חשבון הנפש" של מנדל לפין, המיישם את שיטת השיפור העצמי של בנג'מין פרנקלין, באמצעות קביעת יעדים להתקדמות אישית, ובקרה יומיומית של חשבון נפש בכתב. בספרות תנועת החסידות מודגשת חשיבות המנהג לעשיית "חשבון נפש", והועלה רעיון לחשבון נפש שבועי מדי שבת.