מכתבי לכיש
מכתבי לכיש או חרסי לכיש הם עשרים ושניים אוסטרקונים – חרסים ועליהם כתובות דיו בכתב עברי קדום – אשר רובם נתגלו בחפירות שנוהלו על ידי הארכאולוג הבריטי ג'יימס לסלי סטרקי בתל לכיש בשנת 1935; חרסים 19, 20 ו-21 נתגלו בשנת 1938; חרס 22 נתגלה בשנת 1966.
נפתלי הרץ טור-סיני (טורטשינר) פיענח את הכתובות בשנת 1935 ו-1938, ופרסם אותן בספרים באנגלית ובעברית. גם הגאולוג והפוליטיקאי בני בגין הוציא ספר ובו הצעותיו לפענוח התעודות.
החרסים מתחלקים לחמישה סוגים:
- 18 מכתבים (מס' 2 - 18, 21)
- רשימת שמות (מס' 1)
- רשימת שמות ומספרים (מס' 19)
- חשבון משלוח (מס' 20)
- רשימת הנפקה למוטבים (מס' 22)
רוב המכתבים נמצאו בבית השער הקטן בכניסה לעיר העליונה, בתוך שכבת שריפה, ועל כן ניתנים לתיארוך לשנים 597–587 לפנה"ס, כלומר בין סוף ימי יהויכין לבין חורבן לכיש על ידי נבוכדנצר. שלושה מכתבים (מס' 19, 20, 21) נמצאו בראש התל.
המכתבים נכתבו בידי אדם בשם הושעיהו (מס' 3), והוא נשלח אל "אדונו" יאוש (=צורה מקוצרת של יאשיהו), שהיה ככל הנראה מפקד לכיש (בה נמצאו המכתבים). עמדתו של יאוש הייתה חשובה, והוא מתואר כבעל השפעה על השרים והמלך, הכותבים אליו.
הושעיהו, המכנה עצמו במכתבים אלו "עבדך כלב", כסמל לכפיפות, היה ככל הנראה ממונה על אחת המצודות שבסביבה. על פי חרס 4, לא היה בין המצודה של הושעיהו לעיר לכיש קשר עין. לדעת טור-סיני, המכתבים מעידים כי מבצרו של הושעיהו נפל לפני לכיש, וכי הוא ברח ללכיש ושם הובא לחקירה או למשפט על תפקודו בזמן המלחמה. זו הסיבה, לדעתו, שהחרסים נמצאו לא בארמון עצמו, אלא בבית השער, מקום ששימש באופן מסורתי לקיום משפטים.
ביטויים חוזרים
- פתיחה: ”אל אדֹני יאוּש, יַשְמַע יקוק את אֲדֹנִי שְמֻעֹת שָלֹם עַתָ כּיֹם”
- כלומר פנייה: ”אל אדוני יאוש”
- ברכת שלום: ”יקוק ישמיע לך שמועות שלום”
- וביטוי ברכה: ”עתה כיום !”, כלומר עכשיו - באופן מיידי.
- וכן: ”יראה יקוק את אדוני... שלום!”
- ביטויי עליבות וכפיפות: ”מי עבדך, כלב, כי זכר אדוני את עבדו?”
תוכן החרסים
הניקוד וההשלמות המסומנות בסוגריים מרובעים: "[]" הן על פי הצעותיהם של טור-סיני ושמואל אחיטוב.
חרס 1
|
חרס 2
|
חרס 3
| ||
 |
- לדעת טור-סיני, מכתב זה מתייחס לאירוע המתואר במקרא (ירמיהו, כ"ו, כ'-כ"ד), שבו שלח יהויקים מלך יהודה את אלנתן בן עכבור ואנשיו לתפוס את הנביא אוריהו בן שמעיהו מקריית יערים, שנמלט למצרים. הם החזירוהו לירושלים ושם הוצא להורג. אך גם אם ישנו דמיון מסוים בין שני המקרים לא ניתן לטעון בוודאות לזהות ביניהם, ולו רק בשל העובדה ששמותיהם של שרי הצבא אינם זהים (אך דומים - השם אלנתן מופיע בשניהם).
חרס 4
|
חרס 5
|
- על־פי הארכאולוג יגאל ידין הכוונה בבטוי "אל משואות לכיש" הוא "על" משואות לכיש: כלומר משמר העיר מדווח כי המשוּאות בעזקה, העיר הסמוכה - כבו, וכי נבוכדנצר מלך בבל כבש את העיר, וכל שנותר למגני לכיש לעשות הוא להוסיף ולהתבצר בעירם. בני בגין שחקר את החרסים בספרו, חולק על הפרשנות הזו וטוען שהחרס מתעד דיווח שגרתי בו מדווח הכותב כי הם צופים למשואות לכיש כדי לקבל הודעות מהפיקוד הגבוה (בימי קדם השתמשו במשואות ובלפידים לצורך העברת מסרים בין מקומות רחוקים), שכן הם אינם יכולים לראות את האיתותים הנשלחים ממשואות עזקה, שנמצאת בנקודה נמוכה יותר.
חרס 6
|
חרס 7
חרס 8
|
חרס 9
חרס 10המכתב הכיל 13 שורות אך אינו ניתן לקריאה בבירור |
חרס 11
חרס 12
חרס 13
חרס 14
חרס 15
|
חרס 16
חרס 17
חרס 18
חרס 19
|
חרס 20
חרס 21
חרס 22
|
ראו גם
לקריאה נוספת
- נ. ה. טורטשינר (טור-סיני), תעודות לכיש, הוצאת החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה ומוסד ביאליק, שנת ת"ש.
- בנימין זאב בגין, כי לא נראה את עזקה, הוצאת יד בן צבי, 2000.
- שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, מוסד ביאליק, 1992.
- דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין, מקרא וארכאולוגיה, הוצאת בני רחל, ירושלים תשס"ח.
- ז"ב בגין וא' גרושקא, "היכן נכתב חרס לכיש 4?", ארץ ישראל כו, ירושלים תשנ"ט, עמ 13–24
קישורים חיצוניים
 |
