חרגולן סיבירי
 חרגולן סיבירי
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| משפחה: | סבכיים |
| תחום תפוצה | |
| |
_I_IMG_2748.jpg)
חרגולן סיבירי (שם מדעי: Locustella certhiola) הוא מין ציפור שיר קטנה ממשפחת הסבכיים, הנפוצה בעיקר במרכז אסיה ובמערב אירופה. לחרגולן הסיבירי מראה מפוספס, המבדיל אותו משלושת החרגולנים הנוספים המצויים בישראל: חרגולן זמירי וחרגולן נחלים בעלי המראה האחיד, וכן החרגולן המנומר. בישראל מקנן החרגולן הסיבירי באזור קיבוץ אילות. שמו האנגלי של החרגולן הסיבירי הוא Pallas's grasshopper warbler, על שם הזואולוג הגרמני פטר סימון פאלאס.
תיאור המין
אורך הגוף של החרגולן הסיבירי הוא 13–14 ס"מ,[1] ומוטת הכנפיים שלו מגיעה ל-16–19 ס"מ.[2] חרגולן זה ניתן לזיהוי על ידי הכיפה האפורה שעל ראשו ועל ידי מראהו המפוספס. חלקיו התחתונים בהירים, זנבו אפור ורחב וקצהו בגוון חום כהה. בחלקים הפנימיים של הכנפיים מופיעות נקודות לבנות.[3][1]
מאפיינים התנהגותיים
החרגולן הסיבירי נוטה להסתתר, כאופייני לכל החרגולים הנוטים להתנהגות ביישנית וחששנית.[2] נקבת החרגולן בונה קן העשוי מדשא ומצמחים הסמוכים לקרקע, ויחד עם הזכר היא דוגרת על חמישה-שישה ביצים במשך 12–15 ימים. החרגולן הצעיר עוזב את הקן לאחר 10–15 ימים.[3]
תנאי המחיה
אזורי המחיה המועדפים על החרגולן הסבירי הם העמקים והשפלה. הוא מקנן בעצים פזורים, על מדרונות הרריים, ליד שולי מקווי מים מתוקים, ובביצות המוקפות בשיחים ובצמחייה עשבונית.[1][3] מזונו של החרגולן הסיבירי מבוסס על מספוא (ירקות וגרעינים המשמשים מזון לבהמות) ועל חרקים.
תפוצה
החרגולן הסיבירי נפוץ בעיקר במרכז אסיה, ברוסיה, במונגוליה ובצפון סין, וכן במערב אירופה. בעונת הסתיו אוכלוסיית החרגולן נודדת דרומה, לדרום אסיה ולמזרחה. במהלך ספטמבר ואוקטובר נפוץ החרגולן הסיבירי בעיקר בצפון סקוטלנד, ובחורף הוא נפוץ בצפון מזרח הודו ובאיי סונדרה.[3] בישראל נצפתה הציפור לראשונה בשנת 1983 בעיר אילת, ומאז היא מקננת באזור קיבוץ אילות.[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 מגדיר הציפורים של ישראל - חרגולן סיבירי, באתר פורטל צפרות
- ^ 2.0 2.1 2.2 אתר הצפרות הישראלי
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Pallas Grasshopper-Warbler (Locustella certhiola) European birds online guide, www.avibirds.com
32037771חרגולן סיבירי