חרב פילים
חרב פילים (באנגלית: Elephant sword; ידועה גם כחרב חט), היא חרב גדולה במיוחד אשר פותחה בהודו ונועדה להיות מוצמדת לחטים של הפילים. החרב הייתה מגיעה לרוב בזוגות - חרב לכל חט.
רקע
ערך מורחב – פיל מלחמה
.jpg)
אילוף הפילים החל לפני כ-4,000 שנה באזור עמק האינדוס. השימוש המתועד הראשון בפילים בתור אמצעי צבאי הוא בשנת 1100 לפנה"ס ומוזכר במספר מזמורי סנסקריט. מהמזרח, השימוש בפילי מלחמה התרחב מערבה אל הפרסים אשר עשו בו שימוש במספר קרבות.
המקרה הראשון הידוע בו התעמת צבא אירופאי עם פילי מלחמה הוא קרב גאוגמלה בו נלחמו הפרסים כנגד אלכסנדר הגדול. השימוש בפילים התפשט ברחבי העולם העתיק. יורשיו של אלכסנדר הגדול, הדיאדוכים, השתמשו במאות פילים הודים במלחמותיהם. המצרים והקרתגים החלו לאלף פילים אפריקאים לצורך דומה כמו גם הנומידים והכושים.
השימוש בפילים על ידי הסולטאנים ההודים כמעט והביא לסיום כיבושיו של טימור. ב־1398, צבאו של טימור התעמת מול צבא שבו היו מעל 100 פילים הודים וכמעט הפסיד בשל הפחד שפשה בצבאו. לעיתים קרובות היו משריינים את הפילים במגנים וכלי זין כדי להגביר את הקטלניות שלהם וכך נוצר גם הרעיון ליצירת חרב הפילים.
היסטוריה ושימוש
הדיווחים המוקדמים של פילי מלחמה הנלחמים באמצעות חרבות פילים מגיעים דווקא מתקופתו של קיסר סין סונג יון. השימוש בחרבות פילים ידוע ממקומות נוספים בדרום אסיה ומסופוטמיה - במיוחד בממלכת פרס ובהודו שבה הומצא הכלי, ונכתב שהפילים עברו הכשרה מיוחדת לצורך הלבשת החרבות. בפרס ובהודו החרב היוותה חלק ממערכת כלים מותאמת במיוחד לפיל שכללה גם אפיריון ושריון המגן על צלעות הפיל. תא הרוכב היה מכוסה היטב בשריון, וחלקי שריון היו מולבשים גם על הראש, הגב והרגליים של הפיל.
הסוחר הרוסי אפאנסי ניקיטין תיעד את השימוש בנשק קטלני זה בהודו במהלך המאה ה-15. בכתבים פרסים מהשאהנאמה של השאה תהמאסב הראשון שנמצאו בטבריז ומתוארכים לסביבות 1530, מופיע השימוש בפילים שמצוידים בחרבות פילים תחת הפרק "תחילת הקרב על פאשאן" (קרב שהתרחש במאות הקודמות).
עם התפתחות כלי נשק, השימוש בפילי מלחמה ובחרבות פילים הפך בהדרגה לחסר משמעות. עם זאת, עדיין היה שימוש בהם בתקופות מאוחרות ועד אמצע המאה ה-18 בקרבות הודיים, כדוגמת קרב פניפאט השלישי במדינת הריאנה שהתרחש ב-1761 בין האימפריה המרתית והאימפריה הדוראנית.
מאפיינים וטכניקה
חרבות הפילים היו עשויות מברזל או פלדה, והם נכנסו לשימוש כנראה בתקופה מוקדמת יחסית מאז שהחל הפיל לשמש כמכונת מלחמה. הפילים שהיו מצוידים בחרבות על החטים שלהם דווחו כיעילים מאד בקרב: הפיל היה יכול לרמוס את האויב שתחת רגליו תוך כדי שהוא זורק חיילי אויב לאוויר באמצעות החרבות הענקיות ומשסף אותם לחלקים. הלהב של החרבות נמשך לעיתים ברעל כדי לפגוע גם בחיילים שהצליחו לצאת מהתקרית בפציעות קלות. הלהבים היו מחודדים ורחבים כדי שיוכלו להשפיע על שטח רחב יותר סביב החלק החזיתי של הפיל. סוגים שונים של להבים יוצרו עם אורכים של עד 1.5 מטרים ומשקל של מספר קילוגרמים. החלק האחורי של חרב הפילים היה מעוצב בצורה עגולה ועבה כדי שיהא מותאם לחט העגלגל, ובסופו הוא היה חלול כדי שיתלבש היטב על הניב. החרבות היו נקבעות היטב על החט באמצעות ברגים גדולים.
לוחמי האימפריה המוגולית היו מחברים לפיליהם את חרבות הפילים, ולאחר מכן בתהליך ארוך של חיבור צמידים העשויים מפלדה, ברונזה, פליז או זהב הם היו מחליפים את החטים המקוריים בחטים ממתכות אלו כדי להפוך אותם לחזקים ועמידים יותר. בסופו של דבר היו מחברים לחטים ממתכת חרב ענקית עם להב גלי שחושל באמצעות פלדה מרותכת ולא היה ניתן להסרה - מה שיצר את אחד מכלי הנשק הקטלניים באותה תקופה.
ייתכן שאלפי חרבות פילים יוצרו במהלך השנים עבור הצבאות שהשתמשו בפילי מלחמה, אולם ידוע רק על ארבעה זוגות חרבות שרדו עד היום.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
