חנה נוה
| לידה |
1948 (גיל: 76 בערך) ישראל |
|---|---|
| ענף מדעי | ספרות עברית ומגדר |
| עיסוק | מרצה וחוקרת |
| מקום לימודים | אוניברסיטת תל אביב |
פרופ' (אמריטוס) חנה נוה (נולדה ב-1948) היא מרצה חוקרת ספרות עברית ומגדר. הייתה בין מקימי התוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב הראשונה שהוקמה בישראל ועמדה בראשה, וכיהנה כדקאנית הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב בשנים 2006–2013.
נוה עוסקת בתחומי הספרות העברית החדשה, התרבות הישראלית, מגדר, חברה ותרבות. היא פרסמה מאמרים וספרים והשתתפה בהקמת מערכת "מגדרים" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, לפרסום מחקרים וכתבים בתחום לימודי נשים, מגדר ותיאוריות פמיניסטיות.
ביוגרפיה
נוה נולדה בישראל. בשנים 1968–1971 שירתה בצה"ל. בתפקידה האחרון הייתה מפקדת קורס קצינות.
בשנת 1971 החלה את לימודיה בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב.
בשנים 1972–1993 לימדה נוה ספרות בתיכון חדרה, ובמקביל סיימה לימודי תואר שלישי בספרות באוניברסיטת תל אביב.
בשנת 2000 היא הובילה עם קבוצת חברות סגל באוניברסיטת תל אביב מהלך להקמת תוכנית לימודים מלאה לתואר ראשון בתחום לימודי נשים ומגדר. היא עמדה בראש התוכנית הזאת עד 2006, אז מונתה לדקאנית הפקולטה לאמנויות ע"ש דוד ויולנדה כץ באוניברסיטת תל אביב.[1]
בין הספרים שכתבה: "בשבי האבל: האבל בראי הספרות העברית" (1993), "מין, מגדר, פוליטיקה" יחד עם חוקרות-שותפות. הספר שערכה "Women's Time: Gender and Israeli Society; Israeli Family and Community" מ-2003 זכה בפרס The Jewish Book Award בארצות הברית ב-2004.
ב-2002 יצא לאור ספרה "נוסעים ונוסעות סיפורי מסעות בספרות העברית החדשה" בהוצאת האוניברסיטה המשודרת. קציעה אלון כתבה על הספר בעיתון הארץ: "בספר המרתק בוחנת חנה נוה דגמים שונים של מסעות בספרות העברית, על פי סיפורים מאת י"ח ברנר, י"ד ברקוביץ, ש"י עגנון, יהושע קנז, עמליה כהנא-כרמון, דוד שחם, א"ב יהושע, אלי עמיר ורבים נוספים הגודשים את 12 פרקי הספר עד להתפקע, בבחינת תרמיל רוחני לנסיעה ארוכה ולא "ספר טיסה" קליל".[2]
נשואה לשמעון נוה, קצין צה"ל במילואים בדרגת תת-אלוף העומד בראש הסדנא למצביאות מערכתית, ולזוג ארבעה ילדים.
לקריאה נוספת
ספרים שכתבה
- צאנה, צאנה, יחד עם צלה אברמוביץ רטנר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, בשנת 2015.[3][4] הספר עוסק בייצוג הספרותי ומשמעותם הסמלית של חפצי הנדוניה כהרחבה של זהות האשה, דרך ספריהם של דבורה ברון, י"ד ברקוביץ' ויעקב שטיינברג.
- נוסעים ונוסעות סיפורי מסעות בספרות העברית החדשה, האוניברסיטה המשודרת, 2002.
- סיפורת הווידוי: הז'אנר ובחינתו, הוצאת פפירוס, בשנת 1988.[5]
- בשבי האבל: האבל בראי הספרות העברית החדשה, הוצאה: הקיבוץ המאוחד, 1993. הספר מציג יצירות, בהן סיפורים של ש"י עגנון, א"ב יהושע, יעקב שבתאי ויהודית הנדל, העוסקים באבל על מותו של אדם קרוב.[6]
- Gender and Israeli Society: Women's Time - קובץ מאמרים של חוקרי החברה הישראלית העוסקים במעמד הנשים. הספר יצא ב-2003.[7]
ממאמריה
- "'שכול וכישלון': האופציה האחרת", דפים למחקר בספרות 8 (1992-1991), 252-237.
- "פוליטיקה של השתקה: משמעותו של העיוורון בסיפורו של יעקב שטיינברג 'העיוורת'", בתוך: ספר ישראל לוין ב (1995), אוניברסיטת תל אביב, 143-168.
- "הישראליות בין זיכרון השואה לשיכחתה: דור ראשון, דור שני בסיפורה של לאה איני 'עד שיעבור כל המשמר כולו'", בקורת ופרשנות 34 (תש"ס), 145-115.
- "לב הבית, לב האור: דיוקן המשפחה בספרות העברית החדשה", בתוך: על אהבת אם ועל מורא אב (2004), אוניברסיטת תל אביב וכתר, 176-105.
- "Women's Time: New Studies from Israel (Introduction)", The Journal of Israeli History 21 (2002), xi-xxiv.
- "On the Appreciation of Authorial Intention", in: Reading Hebrew Literatue, 2003, Brandeiss University Press, 195-209.
- "Wasteland revisited: an ecofeminist strategy", in: Israeli Feminist Scholarship; Gender, Zionism, and Difference, 2014, University of Texas Press, 223-243.
קישורים חיצוניים
- האמת והשקר שלי - פרופ' חנה נוה וד"ר יואב ברושי, youtube
- יוחסין ויחסים- משפחה בספרות העברית החדשה. יובל אביבי משוחח עם פרופ' חנה נוה, הספרייה הלאומית, youtube
הערות שוליים
- ^ דנה גילרמן, פרופ' חנה נוה תהיה דקאן הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב, באתר הארץ, 31 ביולי 2006
- ^ נוסעים ונוסעות סיפורי מסעות בספרות העברית החדשה, באתר בוקספר
- ^ הסופרת חנה נוה, באתר סימניה
- ^ חנה נוה, צלה אברמוביץ רטנר, צאנה, צאנה, באתר הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים
- ^ חנה נוה, סיפורת הווידוי : הז'אנר ובחינתו, פפירוס, 1988
- ^ חנה נוה, בשבי האבל, הקיבוץ המאוחד, 1993
- ^ חנה נוה, Gender and Israeli Society: Women's Time, אמזון, 2003 (ב־)
