חמזה ביי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. חמזה-ביי (בטורקית: Hamza Bey; נהרג בשנת 1462) היה מנהיג צבאי עות'מאני, ששירת את הסולטנים מהמט הראשון, מוראט השני ומהמט השני. היה אחיו של הווזיר הגדול למהמט הראשון, אמסיילה באיזיד פאשה. הוא הוצא להורג יחד עם פלג של 20,000 חיילים על ידי ולאד המשפד.

ביוגרפיה

מוצא

מוצאו של חמזה אינו ידוע בוודאות. אפילו בני דורו העלו גרסאות שונות. ההיסטוריון דוקה טען שאחיו של חמזה, באיזיד, היה עבד ממוצא אלבני.[1][2][1][2][3] סקאלמונטי כתב כי חמזה הוא יווני.[4] מוסטפא וזי-אפנדי (1764–1831), היסטוריון מאמאסיה, ראה באחיו של חמזה בוסני.[5]

צ'ארלס שייפר הציע כי אביו של חמזה היה פירוז-ביי, סנג'אקביי מאנטליה.[4] קאסים בייקאל כתב כי חמזה הוא בנו של צ'אלי-ביי מסוים, סאנג'אקביי מגליפולי.[3] עלי זיה טופאץ', במונוגרפיה שלו על חמזה-ביי, טען ששמו של אביו של חמזה היה סינאן-ביי.[3] אשיקפאשזאדה ומוסטפא נורי פאשה כתבו שחמזה הוא בן דודו של סקנדרבג מצד אביו. א. אוזונארשילי האמין כי חמזה-ביי הוא בנו של רפוש, אחיו של סקנדרבג.[3]

ידוע רק כי אחיו של חמזה היה הווזיר הגדול של אמאסאלי באיזיד פאשה. בנוגע למוצאו של בייזיד, הוצע שכינויו "אמאסאלי", פירושו "מאמאסיה", שכן הוא נולד בעיר אמסיה.[1] מסמכי וקף של אימארט מאחיו של חמזה באמסיה מציינים את שם אביו - יאחשי-ביי.[5][1] על פי חוסין חוסמדין, מחבר הספר "תולדות אמסיה", יאחשי היה יליד אמסיה וצאצא של האמיר סייפדין סונגור, שמת בתחילת המאה ה-14.[2] מקורותיו של חוסמדין אינם ידועים, אך בעקיפין, השתייכותם של האחים לאחת המשפחות האצילות באזור מאושרת על ידי העובדה שבייזיד מונה לנאמנו של מהמט צ'לבי.[6]

קיימת הנחה כי חמזה נולד בשנת 1385 או 1386.[3]

תחילת הקריירה

לראשונה מוזכר חמזה-ביי בקשר לקרב אנקרה. חמזה השתתף בה כחייל בפיקוד אחיו, בייזיד פאשה, ועזר לאחיו לסגת מהקרב ולהציל את מהמט צ'לבי. בתקופה זו הוא היה צעיר מאוד.[7] במהלך תקופת בין המלכים נלחם חמזה לצד בייזיד ומהמט צ'לבי.[8]

בשנת 1421, כאשר בייזיד פאשה ניסה ללא הצלחה למנוע ממוסטפא הכוזב לכבוש את אדירנה, הכוחות העות'מאניים הפסידו בקרב. מוסטפא, בייזיד וחמזה נפלו בשבי. בייזיד הוצא להורג על פי התעקשותו של בן בריתו של מוסטפא, ג'וניד איזמירוגלו, מכיוון שהיו סכסוכים אישיים ביניהם. חמזה ניצל "בשל גילו הצעיר", כפי שכתב דוקה.[9][10]

כאשר חמזה מונה לממונה על אנטוליה שלוש שנים מאוחר יותר בשנת 1424, הוא הביס את ג'וניד, כבש את נחלתו ולקח אותו ואת משפחתו. ג'וניד, בניו ואחיו הוצאו להורג, אולי בהוראת חמזה.[11] מליקוף טען שהאסירים לא הוצאו להורג על ידי חמזה-ביי, שאותו הציל ג'וניד פעם, אלא על ידי חליל יאחשי, שהיה נשוי לאחייניתו של חמזה ואחותו נהרגה על ידי ג'וניד. גרסה זו הוצגה לראשונה על ידי ההיסטוריון העות'מאני מהמאה ה-15, מחמד נשרי.[12][13] לאחר שהביס את ג'וניד החל חמזה להיקרא "כובש איזמיר".

בשנת 1430 זימן הסולטן את חמזה מאנטוליה לסרס ומינה את חמזה ביי למפקד הצבא והורה לו לכבוש את סלוניקי. חמזה-ביי הטיל מצור על העיר והורה לשלוח הודעות מחוץ לחומות בעזרת חצים, וקרא לתושבים להיכנע, תוך הבטחה שיחוס על חייהם ורכושם. לאחר מצור של ארבעים יום כבש חמזה את העיר.[14]

לאחר ברית המילה של בנו הבכור של סולטן, אלאדין, הוא נשלח על ידי סנז'ביי לאמסיה. חמזה חזר לחצר שלוש שנים לאחר מכן, לאחר שאלאדין נפטר בשנת 1443. הלוויית הנסיך אורגנה גם על ידי חמזה.[14]

בשנת 1453 מונה חמזה ביי למפקד הצי במהלך כיבוש קונסטנטינופול; החלפת סולימאן בלטוגלו לאחר ששלוש גליאות גנואיות וספינת תובלה ביזנטית פרצו את המצור העות'מאני של העיר ב-20 באפריל. ביום התקיפה, 29 במאי, כוחות חמזה לא הצליחו להשמיד את החומות, אך באופן כללי ההתקפה העות'מאנית הצליחה. הפולשים החלו לבזוז את העיר, כתוצאה מכך מספר ספינות משוטים וכמה דרומונים עזבו את נמל קונסטנטינופול. חמזה ביי נכנס לקרן הזהב, שם תקף כמה ספינות יווניות שטרם נמלטו.[15][16]

איור מאת תאודור אמאן: "חמזה ביי בפני ולאד המשפד".

חמזה ביי נותר מפקד הצי העות'מאני עד שנת 1456. לאחר כיבוש קונסטנטינופול הוא הופקד על כיבוש איי הים האגאי; אימברוס, למנוס ותאסוס נכנעו לעות'מאנים. עם זאת, הוא נבלם על ידי ההוספיטלרים מרודוס ולא הצליח לכבוש את שאר הים האגאי והותיר את הכוחות הנוצרים בדרכם מהבירה החדשה לים התיכון.[17]

ואז חמזה היה מונה לנהל את תסליה. בשנת 1459, בפקודת מחמט, הוא נשלח לפלופונס. הסיבה למערכה הייתה דאגתו של מהמט בענייניו של עריק מורי, שם האחים דמטריוס פאלאולוגוס ותומאס פליאולוגוס לא יכלו להגיע להסכמה בשום דרך. חמזה נצטווה להעניש את האחראים. מושל מוראה טורחאנוגלו עומר ביי, על פי הסולטן, לא יכול היה להתמודד עם המצב, הוא הדוח מתפקידו ונושל מרכושו בתסליה, וחתנו אחמד ביי, שמונה על ידי מושל מוראה במקומו, יחד עם חמזה הגיע לפלופונס. המבצע שהחל חמזה הסתיים בשנת 1560 על ידי מחמוד פאשה.[18]

מותו

בשנת 1462 מונה חמזה לשליט ניקופול. ולאד המשפד הפסיק לשלם מחווה ומהמט שלח אליו את תומאס קטבולנוס, מזכירו, לדרוש ולאסוף את המיסים. בראש הצבא, שהופקד על הגנת השליח, יצא חמזה-ביי לוואלכיה. הוא וצבאו נפלו למארבו על ידי ולאד המטפש (דרקולה) ונפלו בשבי. יחד עם אנשיו והשליח, חמזה שופד על ידי ולאד, והוא קיבל את הכבוד המפוקפק להיתלה על הכידון גבוה מכולם.[19] לדברי הלקוקונדיל, מהמט איבד את עשתונותיו מכעס כששמע את הידיעה מפי הווזיר הגדול מחמוד פאשה, שסיפר לו את החדשות.[20]

ברטרנדון דה לה ברוקייר, שביקר באנטוליה בשנת 1432 או 1433, כינה את חמזה אדם "אמיץ מאוד". לטענתו, הכנסותיו של חמזה היו 50 אלף דוקאטים.[21]

חמזה ביי היה אדם אדוק וצנוע, למרות תפקידיו הגבוהים, הוא מעולם לא היה יהיר ונמנע מהעמדת פנים. את חלקו בשלל לאחר המלחמות הוא העביר לצדקה, בכל מקומות שירותו הוא בנה מסגדים, מדרסות, מזרקות ועוד.[22]

דמותו גולמה על ידי פרדיננד קינגסלי בסרט "דרקולה: ההתחלה".

לקריאה נוספת

  • Мехмед Нешри. Огледало на света: История на османския двор / ред. Мария Калицин. — ОФ, 1984. — 420 с.
  • Bertrandon de La Brocquière. Le voyage d'outremer de Bertrandon de la Broquière : premier conseiller de Philippe le Bon, duc de Bourgogne / Charles Henri Auguste Schefer. — Paris : E. Leroux, 1892. — 430 с.
  • Babinger F. Mehmed the Conqueror and His Time. — Princeton University Press, 1992. — 549 p. — מסת"ב 978-0-691-01078-6.
  • Doukas. Decline and Fall of Byzantium to the Ottoman Turks / Magoulias, Harry, ed.. — Wayne State University Press, 1975. — 360 с. — מסת"ב 9780814315408.
  • Eyice Semavi . Hamza Bey Camii (Yunanistan’ın Selânik şehrinde XV. yüzyılda yapılmış cami.) // Islam Ansiklopedisi. — Vol. 15. — P. 507—508.
  • Heywood, C. J. Muṣṭafā Čelebi, Düzme" // The Encyclopaedia of Islam, New Edition / Bosworth, C. E.; van Donzel, E.; Pellat, Ch.. — Leiden: E. J. Brill, 1993. — Vol. VII: Mif–Naz. — P. 710–712.. — מסת"ב 90-04-09419-9.
  • Karakaya Enis. Hamza Bey Külliyesi (Bursa’da XV. yüzyıla ait külliye) // Islam Ansiklopedisi. — Vol. 15. — P. 509—510.
  • Keskin Mustafa Çağhan. Bayezid Pasha: An Ottoman Statesman, Intellectualist and Art Patron / Bayezid Paşa: Vezir, Entelektüel, Sanat Hamisi (англ.) // Osmanlı Araştırmaları / The Journal of Ottoman Studies. — 2016. — Vol. XLVIII. — P. 1—37.
  • Mélikoff I. D̲j̲unayd // The Encyclopaedia of Islam, New Edition / Lewis, B.; Pellat, Ch.; Schacht, J.. — Leiden: E. J. Brill, 1965. — Vol. II: C–G. — P. 599–600. — מסת"ב 90-04-07026-5.
  • Stavrides T. The Sultan of vezirs: the life and times of the Ottoman Grand Vezir Mahmud Pasha Angelović (1453—1474). — Brill, 2001. — P. 449. — ISBN 90 04 12106 4.
  • Taneri Aydın. BAYEZİD PAŞA // Islam Ansiklopedisi. — 1992. — Vol. 5. — P. 242—243.
  • Uzunçarşılı İ. H. Aydın oğullari // Anadolu beylikleri ve Akkoyunlu, Karakoyunlu devletleri. — Türk Tarih Kurumu Basımevi, 1969. — P. 104—120. — 372 p.
  • Özdoğan Nimet. Hamza Bey ve Külliyesi. — BURSA, 2010.

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Taneri 1992.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Keskin 2016, p. 2—3.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 Özdoğan 2010, p. 4.
  4. ^ 4.0 4.1 Bertrandon de La Brocquière 1892, p. 127-128.
  5. ^ 5.0 5.1 Keskin 2016, p. 3.
  6. ^ Keskin 2016, p. 2.
  7. ^ Özdoğan 2010, p. 5.
  8. ^ Özdoğan 2010, p. 6.
  9. ^ Heywood 1993, p. 711.
  10. ^ Doukas 1975, p. 137–143.
  11. ^ Doukas 1975, p. 167–169.
  12. ^ Mélikoff 1965, p. 599–600.
  13. ^ Нешри 1984.
  14. ^ 14.0 14.1 Özdoğan 2010, p. 13.
  15. ^ Babinger 1992, p. 85—90.
  16. ^ Özdoğan 2010, p. 14—16.
  17. ^ Babinger 1992, p. 130—132.
  18. ^ Babinger 1992, p. 165—166.
  19. ^ Babinger 1992, p. 204.
  20. ^ Stavrides 2001, pp. 141.
  21. ^ Bertrandon de La Brocquière 1892, p. 136.
  22. ^ Özdoğan 2010, p. 18.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31061442חמזה ביי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=חמזה_ביי&oldid=1909427"