חליפה (לבוש)
חליפה היא מערכת-ביגוד העשויה מבד זהה ומורכבת לכל הפחות ממקטורן (ז'קט) ומכנסיים. חליפת עסקים היא הסגנון הנפוץ ביותר של חליפות בתרבות המערב, אשר במאה ה-20 נפוצה בכל העולם. מקורה בבריטניה כלבוש גברי לעת יציאה לאזורי הכפר. סוג נוסף של חליפות הנהוג עדיין בתחילת המאה ה-21, באירועים רשמיים או חגיגיים, הוא הטוקסידו. לבישת חליפה היא לעיתים חלק מקוד לבוש, רשמי או שאינו רשמי, בנסיבות ובאירועים שונים.
עיצובה של החליפה, גזרתה, סוג הבד ממנו נתפרה ופרטים עיצוביים נוספים בה, כגון שורת כפתורים בודדה או ברכיסה כפולה, קובעים את התאמתה לנסיבות חברתיות שונות. לעיתים קרובות חליפות נלבשות יחד עם חולצה מכופתרת ועניבה. עד לשנות ה-60, בדומה לסגנונות לבוש גבריים אחרים, נהוג היה ללבוש חליפה עם כובע ביציאה מהבית. חליפה שני חלקים מורכבת ממקטורן ומכנסיים, בחליפת שלושה חלקים נוסף ללבוש גם וסט ויש שאף כובע קסקט, עשוי בד תואם, הוא חלק מחליפה.
באופן מסורתי חייט תפר חליפה עבור לקוחו מבד שאותו בחר הלקוח ולאחר שמדד את מידותיו הגופניות של הלקוח והתאים לו את הבגד על פי סגנונו ואורח חייו. מאז המהפכה התעשייתית רוב החליפות מיוצרות בייצור המוני, ונמכרות במידות קבועות מראש ומוכנות לשימוש, אף שיש המתקנים חליפה מייצור המוני אצל חייט ומתאימים אותה למידותיהם. בתחילת המאה ה-21 חליפות נמכרות בדרך כלל בשלושה אופנים:
- תפירה בהזמנת הלקוח - חליפה הנתפרת רק לאחר שהלקוח בחר את הבד ואת סגנון החליפה והיא נתפרת למידות גופו.
- חליפה מותאמת - חליפה התפורה בגזרה קבועה מראש ואשר מותאמת למידותיו של הלקוח, תוך צמצום האפשרויות לבחירה בסגנון ובסוג הבד.
- חליפה מוכנה - חליפה תפורה בייצור המוני בגזרה ובמידות קבועות מראש. זוהי בדרך כלל החליפה הזולה ביותר.
מנהגים ונימוסים בלבישת חליפה
כיפתור
כיפתור המקטורן מוכתב בעיקר על ידי מיקום הכפתורים בחזיתה, מהו גובה הכפתורים ביחס למותניים. בסגנונות מקטורן מן העבר, בהם הכפתורים היו ממוקמים גבוה ביחס למותן, כוונת החייט כי המקטורן יירכס באופן שונה מן המקטורנים הנפוצים בתחילת המאה ה-21 בהם הכפתורים ממוקמים נמוך יחסית למותן. עם זאת קיימים נהגים כלליים בעולם המערבי ביחס לרכיסת כפתורי המקטורן.
נהוג כמעט תמיד לרכוס כפתורי מקטורנים בעלי רכיסה כפולה. כאשר קיים יותר מכפתור אחד לרכיסה, דוגמת מקטורנים מסורתיים בעלי סידור של שישה כפתורים בשני טורים, נהוג לרכוס את הכפתור העליון בלבד. יש מקטורנים בהם הלובש יעדיף לרכוס אך ורק את הכפתור התחתון בטור, כדי להראות בחזית המקטורן קו ארוך יותר של החזה.
מקטורנים בהם טור כפתורים בודד ניתן ללבוש עם, או בלי, רכיסת כפתור. באופן מסורתי לא נהוג לרכוס מקטורנים בהם שני כפתורים בלבד בחזיתם, אלא אם הם תפורים בגזרה יוצאת דופן. במקטורן בעל שלושה כפתורים בחזית נהוג לרכוס את הכפתור האמצעי, ולעיתים אף את הכפתור העליון, אולם נהוג שלא לרכוס את הכפתור התחתון ורכיסתו בגזרות מודרניות עשוי להביא לעיוות הגזרה. לא קיים נוהג באשר לרכיסת כפתורים במקטורנים ובהם טור של ארבעה כפתורים בחזיתם, כיוון שמקטורנים אלה נדירים יחסית. במקטורנים בעלי כפתור בודד בחזיתם, נהוג לרכוס את הכפתור כל אימת שהלובש עומד.
בעת שהלובש ישוב נהוג להתיר את הכפתור במקטורן בעל טור בודד של כפתורים, זאת כדי להימנע ממתיחה של הבד. מקטורנים משובחים בעלי רכיסה כפולה מעוצבים כך שניתן להותיר את הכפתורים רכוסים גם בשעת ישיבה, כדי לייתר את הקושי הכרוך ברכיסה ובהתרה של הכפתור הפנימי בטור.
לבישת עניבה עם חליפה
לבישת עניבה תלויה במידה רבה בטעמו האישי של הלובש. עם זאת קיימים מנהגים כללים בתרבות המערב באשר ללבישת עניבה.
צבע: העניבה צריכה להיות תמיד כהה יותר מצבע החולצה. צבע הרקע של העניבה צריך שלא להיות זהה לצבעה של החולצה, בעוד שצבע הדוגמה שעליה חייבת להכיל את צבע החולצה וליצור רצף של צבע. באופן אידיאלי צריך להיווצר אותו רצף של צבע בין צבע הבד של החליפה, לעניבה ולחולצה. ללבוש שמרני עדיפות עניבות שעליהן דוגמאות לא צעקניות, אף ששאלת "צעקנותה" של עניבה ניתן לפרשנות רחבה ומגוונת. בשלהי שנות ה-90 ובתחילת המאה ה-21, רווח המנהג להתאים את צבע העניבה לצבע החולצה ואפילו ללבוש עניבה בהירה יותר מצבע החולצה, בדרך כלל באירועים רשמיים. כך למשל, חולצה בצבע תכלת עם עניבה בצבע כחול.
קשר עניבה: כמה מקשרי העניבה הנפוצים יותר הם קשר ארבעה ביד, קשר חצי וינדזור, קשר וינדזור (המכונה אף וינדזור כפול, או קשר אנגלי) וקשר שלבי. שלושת סוגי הקשרים הראשונים הם המתאימים ביותר בדרך כלל ללבישת חליפה על פי הנוהג הקיים. הקצה התחתון של חלקה הרחב של העניבה יכול להיות בין אזור הטבור למעט מתחת לקו החגורה ואילו הקצה הצר של העניבה אסור שיבלוט מעבר לקצה הרחב.
אלטרנטיבות: בשנות ה-60 רווחה האופנה, לגברים ונשים גם יחד, ללבוש צעיף עם חליפה כשהוא קשור בקשר עניבה, בין מתחת לצווארון החולצה, או בתוך החולצה. סגנון לבוש זה החל להיעלם בשנות ה-70 ושב לאופנה בשנות ה-90, בעיקר לנשים.
עניבת פרפר: עניבת פרפר הייתה תמיד אלטרנטיבה ללבישת עניבה מסורתית ואף קדמה לה היסטורית. יש הרואים בלבישת עניבת פרפר לבוש רשמי יותר מאשר עניבה מסורתית, במיוחד עם חליפה. לבישת עניבות פרפר עם חליפות הייתה אופנתית בשנות ה-80, אף שמיעוט מן הגברים נהגו להתלבש כך. בין נשים נהוגות עניבות פרפר גדולות יותר. הבד ממנו תפורה עניבת פרפר זהה בדרך כלל לבדי עניבות מסורתיות.
גרביים
בארצות הברית נהוג ללבוש גרביים התואמים בצבעם את צבע הבד של החליפה. באופן זה נוצרת אשליה של רגל ארוכה יותר ומופחתת תשומת הלב למכנסיים במקרים שבהם המכנסיים קצרים מדי. בגרביים שעליהם דוגמאות נהוג שצבע הרקע תואם לצבע החליפה. אם לא ניתן להתאים את צבע הגרביים לצבע החליפה נהוג להתאים את צבעם לצבע הנעליים. לא נהוג ללבוש גרביים בהירים עם חליפה כהה. אורך הגרביים הנהוג הוא עד למחצית גובה השוק ואף עד לברך. גרביים לחליפה עשויים בדרך כלל מכותנה או צמר, אף שגרביים יוקרתיים עשויים מבדים יקרים כגון משי או צמר קשמיר. לפני מלחמת העולם השנייה גרביים ועליהם דוגמאות גאומטריות היו נפוצות, אולם מאז מלחמת העולם השנייה נהוג ללבוש גרביים בצבע אחיד עם החליפה.
קישורים חיצוניים
23535447חליפה (לבוש)