חכם שאסר אין חברו רשאי להתיר
| ברייתא | מסכת עדיות, פרק א', הלכה ג' |
|---|---|
| תלמוד בבלי | |
| תלמוד ירושלמי | מסכת שבת, פרק י"ט, הלכה א' |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן רמ"ב, סעיף ל"א |
חכם שאסר אין חברו רשאי להתיר הוא כלל הלכתי, הקובע שלאחר שרב פסק את ההלכה על שאלה שהוא נשאל, אסור לרב אחר לפסוק בניגוד לפסק של הרב הראשון. הראשונים נחלקו בטעם האיסור. כמו כן נחלקו הראשונים האם האיסור רק להקל יותר מהפסק הראשון או שאסור גם להחמיר.
מקור הדין
הלכה זו הובאה בברייתא במסכת עבודה זרה ביחס לשואל: ”הנשאל לחכם וטימא, לא ישאל לחכם ויטהר; לחכם ואסר, לא ישאל לחכם ויתיר.”[1] במקומות נוספים ההלכה מוזכרת ביחס לנשאל, שאסור לו להורות בשונה מהחכם שכבר נשאל על כך: ”חכם שטימא - אין חברו רשאי לטהר; אסר - אין חבירו רשאי להתיר.”[2]
טעם הדין
שלשה טעמים הוזכרו בראשונים להלכה זו:
- אחרי שחכם אחד הורה על דבר כלשהו לאיסור, נעשה הדבר חתיכת איסור[3][4][5].
- מפני כבודו של החכם הראשון, אסור לשנות את ההוראה[6][3][5].
- כדי שלא תראה התורה כשתי תורות[5].
פרטי הדין
שיטת התוספות היא שעיקר האיסור הוא על החכם הנשאל, שלא יורה בניגוד לחכם הקודם[7]. חלק מהראשונים הוסיפו[8][9] שעל השואל לציין בפני הנשאל שהוא כבר שאל שאלה זו בפני חכם אחר.
הריטב"א כותב[4] שגם אם למעשה החכם השני פסק בניגוד למה שפסק החכם הראשון, אסור לשואל לשמוע לו, והוא מחויב לנהוג כפי הפסק של החכם הראשון. רבי ניסים קרליץ מציין, כי הדבר נכון רק לפי השיטה שטעם האיסור כיוון שזה נהפך לחתיכת איסור[10].
שיטת רש"י במסכת נדה[11] שאם לחכם השני יש מסורת הנוגדת את הפסק של החכם הראשון מותר לו לפסוק על פי המסורת שבידיו, כך גם כותב הרא"ש[12] וכך פוסק הרמ"א[13]. אולם הש"ך[14] הביא שחלקו על שיטה זו הרבה ראשונים, והוא פוסק שאין לחכם השני לפסוק בניגוד להוראת הראשון גם על סמך מסורת. למעשה פסקו הרבה אחרונים[10] כמו הרמ"א שיוכל לסמוך על המסורת בשביל לחלוק על החכם הראשון, אולם בתנאי שגם החכם הראשון מחויב לקבל אותה[15].
האיסור הוא רק אם הפסק של החכם הראשון היה מוחלט[16], הרמ"א[13] הוסיף שכאשר החכם הראשון התיר והשני בא לאסור, האיסור הוא רק אם חלה הוראתו. רבי אליהו מווילנא[17] סבור שזהו דין ייחודי בשינוי מהיתר לאיסור מאחר שלא שייך הטעם שהדבר נהפך לחתיכת איסור. שיטת הט"ז היא שחלה הוראתו הוא כאשר נהגו על פי ההוראה, כגון שאכלו קצת מהדבר[18], שיטת הש"ך בספרו נקודות הכסף הוא שמספיק שהתפשטה ההוראה, ולא בא להוציא אלא אם כן היו שני הנשאלים יחד בבית המדרש[19].
יש מהראשונים שכתבו שגם אם השני מומחה או גדול יותר מהראשון, אסור לו לשנות את הוראת הראשון[10][14]. אולם יש מהראשונים[20] שכתבו שהאיסור רק בחבירו ולא מי שגדול ממנו. גם לדעת האוסרים כתבו הראשונים[3][5][4] שבדיני ממונות אם השני מומחה מותר לו לשנות את הפסק של הראשון.
האיסור הוא רק באותו מעשה עליו ניתנה ההוראה, אבל במעשה אחר גם אם מדובר באותם תנאים, מותר לשנות את הפסק שנפסק לגבי המעשה הראשון[13]. רבי ניסים קרליץ[10] מציין כי לפי השיטות שהאיסור הוא משום כבוד החכם, גם במעשה אחר יש איסור לשנות את הוראת החכם הראשון.
האיסור נאמר רק כשהשאלה היא על מעשה ספציפי, אבל אין איסור בשאלה כללית לחלוק על הוראה קודמת[10]. כמו כן במחלוקת שכבר קיימת בפוסקים, וחכם אחד פסק כפי שיטה אחת, אין איסור לחכם השני לפסוק כשיטה אחרת[10].
הוראה בטעות
טעה בדבר משנה
אם החכם הראשון טעה בדבר משנה כתבו תוספות[8] והרא"ש[21] שעל החכם השני להחזיר את הראשון מטעותו, אולם שאר הראשונים[3][5][4] כתבו שהוא יכול לפסוק בניגוד לפסק של הראשון, וכך פסק הרמ"א[13].
טעה בשיקול הדעת
שיטת הראב"ד הרמב"ן[22] הרשב"א[3] והריטב"א[4] שאף אם החכם השני מוכיח לחכם הראשון שטעה בשיקול הדעת, לא ניתן להחזיר את פסק הדין, מאחר שהנידון כבר הפך לחתיכת איסור. שיטת התוספות[8] שאם החכם הראשון מודה שטעה בשיקול הדעת יכול השני לפסוק בניגוד לפסק של הראשון. הר"ן[5] גם מסכים לשיטת התוספות מאחר שלדעתו טעם האיסור בגלל כבודו של הראשון, אולם הוא מסיים ש”למעשה אין בי כח לחלוק על אבות העולם ז"ל”. על אף שהר"ן לא קבע כך למעשה, הרמ"א[13] פסק שאם הראשון מסכים שטעה ניתן לשנות את הפסק.
בגדר טעות בשיקול הדעת כתב הריטב"א[4] שכל דבר שהוא לא הלכה מפורשת לא נחשב טעות בדבר משנה, גם אם החכם הראשון פסק כשיטה אחת בניגוד למהלך הרגיל של הסוגיה. אולם הר"ן מוכיח מהסוגיה במסכת סנהדרין שאם חכם פסק על דבר שהוא טמא, וטעה בשיקול הדעת, יכול לחזור בו, וכך גם פסק הרמ"א. הש"ך[14] מוסיף שבמקרה של טעות בשיקול הדעת שניתנת להוכחה בראיות, גם שאר הראשונים מודים שהוא יכול לחזור, וכותב שכך הסכים מהר"ם טיקטין. אולם בחיבורו לשולחן ערוך חושן משפט[23] חזר בו, ותירץ את הוכחת הר"ן מהסוגיה בסנהדרין, שהוא רק לדעת רב חסדא, אולם לפי רב ששת שכמותו נפסק להלכה, בכל טעות בשיקול הדעת אין הפוסק יכול לחזור בו.
מהיתר לאיסור
לפי הטעם שהאיסור לפסוק בניגוד להוראת החכם הראשון, הוא כיוון שזה נהפך לחתיכת איסור, אם החכם הראשון התיר, יכול החכם השני לאסור[3][4][5][10]. יש מהראשונים[5][4] שהוסיפו תנאי שהחכם השני גדול מהראשון. גם לפי השיטות שטעם האיסור בגלל כבוד החכם הראשון, יש מהראשונים שהתירו לשנות את הוראת הראשון מהיתר לאיסור[8], אולם הרא"ש מביא מהירושלמי[24], שגם מהיתר לאיסור אסור לשנות, אולם התוספות פירשו את הירושלמי על פי שיטתם. הרמ"א פסק שלא ניתן לשנות גם מהיתר לאיסור, אם חלה הוראת החכם הראשון. אולם רבי אליהו מווילנא מביא ששאר הפוסקים חולקים על כך, וכן מציין לגמרא מפורשת במסכת ברכות[25] שניתן לשנות מהיתר לאיסור.
קישורים חיצוניים
- קרליץ, רבי שמריהו יוסף נסים, חוט שני הלכות נדה, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ דף ז' עמוד א'
- ^ מסכת נדה, דף כ' עמוד ב'
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 רשב"א, עבודה זרה דף ז' עמוד א' ד"ה תנו רבנן הנשאל לחכם וכו'
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 4.7 ריטב"א, עבודה זרה דף ז' עמוד א' ד"ה תנו רבנן שאל לחכם
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 5.7 ר"ן על הרי"ף, עבודה זרה דף ב' עמוד א' מדפי הרי"ף ד"ה הנשאל לחכם וטימא (בדף א' עמוד ב')
- ^ רש"י, מסכת נדה, דף כ' עמוד ב', ד"ה אגמריה סמך
- ^ תוספות, מסכת נדה, דף כ' עמוד ב', ד"ה אגמריה סמך
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 תוספות, מסכת עבודה זרה, דף ז' עמוד א', ד"ה הנשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר
- ^ תוספות הרא"ש, מסכת נדה, דף כ' עמוד ב', ד"ה אגמריה סמיך
- ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 10.5 10.6 קרליץ, רבי שמריהו יוסף נסים, חוט שני - הלכות נדה
- ^ מובאת בתוספות, מסכת חולין, דף מ"ד עמוד ב'
- ^ רא"ש, מסבת חולין, דף מ"ד, עמוד ב'
- ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 13.4 שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רמ"ב, סעיף ל"א
- ^ 14.0 14.1 14.2 ש"ך, יורה דעה סימן רמ"ב סעיף קטן נ"ח
- ^ פתחי תשובה, יורה דעה, סימן רמב ,ס"ק יח. בשם משכנות יעקב שדייק מלשון השלטי גיבורים שתהיה קבלה אמיתית. כך גם כותב רבי ניסים קרליץ
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף מ"ד עמוד ב'
- ^ רבי אליהו מווילנא, ביאור הגר"א, יורה דעה, סימן רמ"ב, סעיף קטן ע"ז
- ^ טורי זהב, יורה דעה, סימן רמ"ב, סעיף קטן י"ח
- ^ נקודות הכסף, יורה דעה, סימן רמ"ב, על הט"ז סעיף קטן י"ח
- ^ הש"ך בשם מהרי"ק, הר"ן ורבינו ירוחם
- ^ רא"ש, מסכת עבודה זרה, דף ז' עמוד א'
- ^ הובאו דבריהם ברשב"א ובר"ן
- ^ ש"ך על שולחן ערוך, חושן משפט, סימן כ"ה סעיף קטן י"ד אות י"ד
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק י"ט, הלכה א'. דף פ"ו, עמוד ב'
- ^ דף ס"ג עמוד ב'
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.