חטא בעל פעור

חטא בעל פעור הוא חטא בו זנו ישראל אחר בנות מואב ועבדו לבעל פעור, המתואר בספר במדבר, פרק כ"א, פסוקים א'-ט'.

הרקע לחטא

בעוד עם ישראל שהה בשטים, ביקש מלך מואב בלק בן ציפור מבלעם לקלל את ישראל. בלעם ניסה מספר פעמים לקלל את העם, אך ה' מנע בעדו. בלעם חזר מאוכזב לעירו, וכך חזר גם בלק. לפני פרידתם נתן בלעם עצה לבלק להחטיא את עם ישראל באמצעות פיתויָן של בנות מואב, שישדלו את ישראל לזנות עמהן ולעבוד את בעל פעור, האליל האזורי של מואב, כפי שכתוב: ”הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּ-ה', עַל דְּבַר פְּעוֹר, וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה'”. יש מהראשונים שביארו עוד כי עצת בלעם זו מפורשת בדבריו שאמר בברכותיו ”לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב”, שכל זמן שחוטאים אי אפשר לקללם, ומתוך כל למדו מואב שיש להחטיא את ישראל.

החטא

עצת בלעם הצליחה, הרבה יותר מקללותיו, וישראל נהו אחרי בנות מואב ואחר עבודת בעל פעור, ונענשים בעונש כבד: ”וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן: וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל...וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף”.

המחטיאות

בסיפור חטא בעל פעור מתואר ”וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב”, אך היחידה המתוארת בשמה בין המחטיאות היא מדיינית - כזבי בת צור. גם בציווי ה' על הנקמה נאמר ”צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם: כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר”. בהמשך גם ציווה ה' על מלחמת מדין, בה הוא מורה למשה: ”נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים” במסגרת המלחמה שבו בני ישראל ”אֶת נְשֵׁי מִדְיָן”, ומשה כעס על שהותירו אותם בחיים, משום ש”הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה' עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה'”.

מפרשי המקרא תירצו את הסתירה בכמה דרכים:

1. המחטיאות היו בנות מדין, אך התחפשו לבנות מואב, שאלו השלימו עם ישראל והיו ישראל מוכנים לסחור עמהם.
2. מתחילה החטיאו בנות מואב את ישראל, אך רק מתוקף יצרן, ובהמשך הצטרפו אליהן בנות מדין, והן עשו זאת כדי למשוך אותם לעבוד לבעל פעור.
3. גם בנות מואב וגם בנות מדין החטיאו את ישראל, אך בנות מואב החטיאו בכלליות, לכל המעוניין, ולעומתן בנות מדין באו להחטיא דווקא את הכשרים שבעם.
4. אצל בנות מואב היו דווקא ישראל אלו שבאו לפתות אותן, אך בנות מדין באו הן לפתות את ישראל.

בעקבות החטא

ערך מורחב – מלחמת מדין

לאחר המגיפה הקשה, ציווה ה' את משה: ”צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם: כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר”. בהמשך (בפרשת מטות) מתוארת מלחמת מדין, בה נתן ה' הוראה מעשית למשה: ”נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים” חלוצי הצבא פשטו על מדין, הרגו את הגברים, בזזו את רכושם, ושרפו את עריהם. במסגרת טבח זה, נהרגים בחרב חמשת מלכי מדין, ועמם גם בלעם בן בעור. כאשר שמע משה כי הנקבות הושארו בחיים, כעס על שרי המלחמה וציווה אותם כי מלבד הריגתם המוחלטת של הזכרים - כולל הטף, ”כָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר - הֲרֹגוּ”, כשהוא מנמק: ”הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה' עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה'”.