חוק האחריות למוצרים פגומים
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה וקישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה וקישורים פנימיים. |
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 26 במרץ 1980 |
| תאריך חקיקה עברי | ט' בניסן תש"ם |
| גוף מחוקק | הכנסת התשיעית |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 964, עמ' 86 |
| הצעת חוק | ממשלתית |
| משרד ממונה | משרד המשפטים |
| נוסח מלא | הנוסח המלא |
חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם – 1980 נחקק על מנת לפצות אדם שרכש מוצר פגום וניזוק בגופו כתוצאה משימוש במוצר. כפי שעלה מדיוני הכנסת בעת חקיקת החוק, ישנה ביקורת על תחולת החוק המצומצמת מתוך מסורת המשפט העברי, שדוגל כי בנזקי גוף, בונה מנזקי ממון, אין לצמצם את הגורמים שנפגע יכול לתבוע על מנת לקבל את הסעד לו זכאי.[1]
תחולת החוק היא משנת 1980. נזקים שחלו לפני שנה זו אינם יכולים להיכנס תחת תחולת חוק זה.
תוכן החוק
מטרתו של החוק היא להיטיב עם ניזוק שנפגע. לפני תחולת החוק האדם היה יכול לתבוע מכוח עוולת הרשלנות והיה עליו להוכיח כי:
- א. הנזק נגרם לו עקב מוצר פגום שהנתבע ייצר.
- ב. שהמוצר היה פגום יצא שיצא מרשות הנתבע.
- ג. הפגם נגרם עקב התרשלות הנתבע.
נוכח הקושי להוכיח מרכיבים אלו אומץ החוק, אשר קובע אחריות גבוהה יותר ליצרן, ומקנה פיצוי כמעט אוטומטי לנפגע ממוצר פגום. עם זאת, החוק אינו חל על נזקי רכוש.
החוק משקף את מטרות דיני הנזיקין:
הרתעה: להרתיע יצרנים מיצירת מוצר פגום, לגרום להם לייצר מוצרים בטוחים לשימוש ולעודד יצרנים לשפר מוצרים.
פיזור הנזק: ליצרן יש את הכוח לפזר בצורה הטובה ביותר את הנזק על פני כלל הצרכנים. לדוגמה, הוא יכול להעלות את מחיר המוצר במעט וכך לפצות על הנזק שעשוי להיגרם לו.
צדק מתקן: היצרן יוצר את סיכון, יש פה סיכון חד צדדי, בלתי הדדי. ולכן על החובה לפצות מוטלת על היצרן.
צדק חלוקתי: ישנו יצרן חזק מול צרכן קטן וחלש. החוק מאפשר העברת הון מהחזק לחלש.
סעיף 9 מציג דברים אשר אינם נכנסים לתחולה של החוק והם: בהמות, עופות ודגים חיים ותוצרת חקלאית אחרת שאינה מעובדת. כמו כן, החוק אינו חל על נזק שהתרחש מחוץ לגבולות מדינת ישראל.
סעיף 4 בחוק קובע כי ליצרן עומדות מספר הגנות: הגנות אלו נותנות ליצרן פטור מלא מאחריות: כל הגנה שהיצרן טוען לה עליו להוכיח אותה.
פיצויים: לא תובא בחשבון הכנסה העולה על שילוש השכר הממוצע במשק- ערב קביעת הפיצויים, אם הפיצויים לא יהיו פטורים ממס לא יופחת יותר מ-25% מן ההכנסה שלפיה חושבו הפיצוים. כאשר מדובר בנזק שאינו ממוני הפיצוים לא יעלו על יותר מ-50,000 ₪.
התיישנות: תקופת ההתיישנות של תביעה על פי החוק היא קצרה מתקופת ההתיישנות הרגילה בנזיקין, ועומדת על שלוש שנים (במקום שבע). לא ניתן להגיש תובענה לאחר עשר שנים מתום השנה שבה יצא המוצר משליטת היצרן.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ישראל גלעד, "אחריות חמורה למוצרים: חוק האחריות למוצרים פגומים תש"ם-1980" מחקרי משפט ח 179.
קישורים חיצוניים
חוק האחריות למוצרים פגומים לחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980, בספר החוקים הפתוח
היסטוריית החקיקה של חוק האחריות למוצרים פגומים, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
הערות שוליים
- ^ נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 959–963 חוק האחריות למוצרים פגומים, באתר דעת.
35052158חוק האחריות למוצרים פגומים