חופית אדומת-צוואר

חופית אדומת-צוואר
	חופית אדומת-צוואר בנוצות חורף
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	חופמאים
משפחה:	חרטומניים
סוג:	חופית
מין:	חופית אדומת-צוואר
שם מדעי
	Calidris ruficollis

חופית אדומת-הצוואר (שם מדעי: Calidris ruficollis) היא מין ציפור נודדת המשתייכת לסוג חופית שבמשפחת החרטומניים. מקור השם המדעי של הסוג מגיע מיוונית עתיקה, kalidris או skalidris, הוא מונח שאריסטו השתמש בו לתיאור מספר ציפורי מים אפורות. שם המין, ruficollis, מגיע מלטינית, rufus, "אדום" ו-collum, "צוואר".^[1]

חופית אדומת-הצוואר היא מזדמנת נדירה ביותר בישראל עם תצפית אחת בלבד באילת, היא שהתה באזור שמונה ימים ואז המשיכה בדרכה.^[2]

תיאור

ציפור זו היא בין החופיות הקטנות ביותר, דומה מאד לחופית הקטנה, Calidris minuta, והשניים אף נחשבו בעבר לאותו המין. גודלה הקטן, מקורה הדק והכהה, רגליה הכהות ותנועותיה המהירות מבחינות את החופית אדומת הצוואר ממינים אחרים של חופיות חוץ מחופיות כהות רגליים אחרות. ממדיה הם: 17-13 ס"מ אורך, 37-28 ס"מ מוטת כנפיים ומשקלה 51-21 גרם.

למבוגר בעונת הרבייה יש חזה כתום ללא מפוספס, הגובל בכתמים כהים המפרידים את נוצות בטנו הלבנה וצווארו, על גבו צורת V לבנה. בחורף נוצותיו קשות לזיהוי, למרות שרגליו קצרות יותר וכנפיו ארוכות יותר מחופית קטנה. לציפורים הצעירות יש צבעי נוצות מנוגדים יותר, וקווים לבנים חלשים יותר לאורך הגב. צליל קריאתם הוא "סטיט" צרוד.

תפוצה ומרחב מחיה

חופית אדומת הצוואר היא ציפור נודדת, היא מקננת על קו החוף הארקטי של מזרח אירואסיה ומחוץ לעונת הרבייה היא נמצאת בדרום-מזרח אסיה ואוסטרלאסיה כאשר גבול תפוצתה הדרומי מגיע עד טסמניה וניו זילנד. היא נחשבת לציפור מזדמנת נדירה במערב אירופה. היא נצפית לעיתים קרובות במערב אלסקה ולעיתים במקומות אחרים באמריקה.

התנהגות

חופית אדומת-הצוואר היא ידידותית מאד מחוץ לעונת הרבייה שלה ועפה בלהקות עם עוד מינים של חופיות קטנות, כמו חופית מגלית ו-Calidris acuminata.

רבייה

בית הגידול שלה בעת הקינון הוא טונדרה. היא מקננת על הקרקע, ומתרבה מהאביב עד הקיץ.

תזונה

היא מחפשת מזון במקומות רטובים מלאי דשא ובוץ רך, היא בעיקר מרימה מזון שהיא מאתרת בעזרת הראייה. במרחב המחיה שלה מחוץ לעונת הרבייה שלהם הם מחפשים מזון בעיקר באזורים שהגאות לא הגיעה אליהם בקווי החוף או לאורך השוליים הבוציים של אגמי מים מתוקים. לרוב הם אוכלים חרקים וחסרי חוליות קטנים אחרים.

סכנות

מין זה נמצא במצב שימור NT (קרוב לסיכון), הסכנה העיקרית של המין היא אובדן בתי גידול שבהם הוא עוצר בעת הנדידה מעל הים הצהוב. צמצום בבתי גידול בים הצהוב גורם לירידה מתמשכת בכמות האוכלוסייה של ציפורי מים. כ-65% מבתי הגידול על קו החוף של הים הצהוב נעלמו ב-50 השנים האחרונות ובתי הגידול שלו נעלמים כרגע בקצב של כאחוז אחד בשנה מאז שנות השמונים בעקבות התפתחות החקלאות והגידול באזור.^[3]

מאות ציפורים מתו כתוצאה מחומרי הדברה במערב אוסטרליה.^[3]