חואן איגנסיו מולינה
 | |
| לידה | 24 ביוני 1740 |
|---|---|
| פטירה | 12 בספטמבר 1829 (בגיל 89) |
| ענף מדעי | היסטוריה, זואולוגיה, בוטניקה, גאוגרפיה |
| מקום מגורים | צ'ילה, איטליה |
| פרסים והוקרה | מספר מיני צמחים קרויים על שמו |
| תרומות עיקריות | |
| חיבורים אודות הטבע הצ'יליאני | |
חואן איגנסיו מולינה (בספרדית: Juan Ignacio Molina; 24 ביוני 1740 - 12 בספטמבר 1829), היה כומר ישועי צ'יליאני, חוקר טבע, היסטוריון, בוטנאי, זואולוג וגאוגרף, שהתפרסם בעקבות חיבורים ומאמרים אודות הטבע של צ'ילה ונחשב לחוקר הטבע הראשון יליד צ'ילה. הוא ידוע גם בשמו האיטלקי ג'ובאני איניאציו מולינה.
ביוגרפיה
מולינה נולד בגואראקולן - כפר הממוקם בקומונה וייה אלגרה השוכנת בפרובינציית לינרס במחוז מאולה שבצ'ילה אשר באותו זמן נקראה הקפיטניה חנרל של צ'ילה והייתה חלק מהאימפריה הספרדית. הוריו היו אגוסטין מולינה ופרנסיסקה גונסאלס ברונה. הוא התחנך בבית ספר ישועי בעיר טלקה שנוסד על ידי כמרים ישועים מקונספסיון, ועקב הידיעות הרבות שרכש שם - במיוחד כישורי שפה - הוא התקבל למסדר הכמרים הישועים כבר בגיל 15. בגיל 17 כבר התמנה לפרופסור וספרן במסדר הישועים בסנטיאגו דה צ'ילה, ובגיל 24, חזר לטלקה על מנת לשמש כמורה בבית הספר הישועי בעיר. לאחר שנים בודדות המסדר הישועי החליט שמולינה כשרוני מדי מכדי לשמש כמורה והוא נשלח לשאת בתפקידים אחרים. הוא גר באחוזה בעיירה בוקאלמו השוכנת במחוז או'היגינס אשר בקרבתה נמצאת כיום שמורת הטבע אל-יאלי, ונאלץ לעזוב את צ'ילה בשנת 1768 בהיותו בן 28 שנה יחד עם 300 חברי המסדר הישועי במדינה כאשר ממלכת ספרד הורתה על גירוש הישועים ממושבותיה מעבר לים. מולינה הוסמך להיות כומר ימים בודדים לפני הגירוש של האגודה, ואחרי זה הוא כונה בדרך כלל "אבטה" (אב מנזר). לאחר שהגיעו לספרד בתום מסע מפרך, הכמרים הצ'יליאנים החליטו להגר לאיטליה לאחר שהכנסיות והמנזרים הישועים בספרד התמלאו בגולים אחרים מרחבי האימפריה הספרדית.
מולינה התיישב בבולוניה, שם הפך לפרופסור ללטינית באוניברסיטת בולוניה הודות לכישורי השפה שלו. מולינה התפרסם בתור היסטוריון וגאוגרף לאחר שהוציא את ספרו "ההיסטוריה הטבעית של צ'ילה" אשר היה התיאור הראשון של הטבע הצ'יליאני ובו תוארו מינים רבים של צמחים ובעלי חיים מדרום אמריקה שטרם הוכרו למדע לצד תיאור של מרבצים שונים המצויים באזור זה של דרום אמריקה כמו ברזל, כסף ועופרת; דוגמאות למיני בעלי חיים וצמחים שתוארו לראשונה בספרו הם: אייל אנדים צ'יליאני, פודו דרומי, נוטרייה, שועל קולפאו, פלמינגו צ'יליאני, שקנאי פרואני, ברבור קוסקורובה, לוז צ'יליאני, אמומירטוס לומה, תות יין צ'יליאני, ועוד. בסופו של דבר, חואן מולינה הפך לפרופסור למדעי הטבע בשנת 1803, בהתחשב בידע הרב שלו על אמריקה הדרומית. עבודותיו זכו לתשומת לב רבה ותורגמו לגרמנית, צרפתית, אנגלית, ועוד. במשך השנים, מולינה הגיע לדרגת חבר במכון האיטלקי לאומניות ומדעים. בשנת 1815 הוא ירש הון רב, והוא תרם את רובו להקמת מכללה וספריות בעיר טאלאקה. מולינה נפטר בבולוניה ב-12 בספטמבר 1829 בהיותו בן 89 שנים, כשמדינתו צ'ילה כבר הפכה לרפובליקה עצמאית משגשגת.
עבודותיו
אחדים מחיבוריו של מולינה עוררו עניין ומחלוקת ניכרת; בחיבור "אנלוגיות של שלוש הממלכות" (1815) נטען על ידו שבעלי חיים, צמחים ומינרלים לא נבראו כשלש ממלכות טבע נפרדות לחלוטין, אלא כל אחד שימש את הבורא כרכיב ליצירת צורה המפותחת ממנו: מינרלים גבישיים למשל היוו רכיב בצורות צמח פשוטות, וצורות צמח מורכבות שהגיעו לאחר מכן היוו רכיב ביצירת בעלי חיים. בחיבור "התפשטות המין האנושי על פני כדור הארץ" (1818), הוא הציע את התזה שההבדלים הפיזיים הנצפים אצל המין האנושי נובעים מגורמים אקלימיים וגאוגרפיים. תלמיד לשעבר של מולינה האשים אותו בכפירה, והבישוף של בולוניה הורה למועצה של תאולוגים לבחון את עבודתו. לאחר שלא נמצא בעבודותיו דבר נגד אמונה, המועצה אישרה לו לפרסם את כתביו. אף על פי כן, כתבים רבים שלו לא אושרו לפרסום במשך תקופה ארוכה. יש הטוענים עקב כך, כי מולינה היה למעשה אחד החלוצים של תורת האבולוציה - עשרות שנים לפני צ'ארלס דרווין.
כחוקר יליד יבשת אמריקה, חואן מולינה היה בין הבודדים שיכלו לבקר עבודות של חוקרים אחרים שנעשו על יבשת אמריקה כדוגמת עבודתיו של קורנליוס דה פול שנחשב באירופה למומחה ליבשת החדשה; מולינה נהג להאשים את דה פול ב"נסיונות להשפיל ולערער את המעמד של אמריקה בעולם המדע", והפריך בין השאר בחיבוריו טענות לא מבוססות של פול כמו הטענה שיבשת אמריקה ענייה במינרלים או שתוחלת החיים של אנשיה נמוכה יותר. בסביבות 1787, מולינה העלה את האפשרות שאמריקה הדרומית אוכלסה על ידי ילידי אסיה הדרומיים באמצעות מעבר דרך שרשראות איים אינסופיות באוקיינוס השקט, בעוד שאמריקה הצפונית אוכלסה כנראה דרך סיביר.
מולינה תיאר מאות מיני צמחים דרום אמריקנים, ואף שאצל רובם התיאור לא היה מדעי, בוטנאים מאוחרים יותר שהעניקו שם מדעי לצמחים הללו הסתמכו על חיבוריו של מולינה, ועקב כך נוצר "תקן מולינה" בבוטניקה שמשמעותו שהתיאור המדעי של צמח מסוים מבוסס על הנתונים של חוקר זה. על שמו קרויים מספר סוגי ומיני צמחים, מין של לטאה אחת והמכון הספרותי שאת הקמתו מימן. לזכרו הוצאו במהלך השנים מספר בולים צ'יליאנים.
