זכות הגישה לערכאות
זכות הגישה לערכאות היא זכות בסיסית במסגרת שלטון החוק הקובעת שיש לתת לכל אדם גישה למערכת המשפט, כדי לממש את זכויותיו במלואן, לערער על אפליה או להטיל אחריות על מקבלי ההחלטות על מעשיהם. עיקרון זה חל גם על זכות הגישה לגופים מעין שיפוטיים, כגון הגישה לנציב תלונות הציבור.
האופן שבו מדינות עוזרות לאזרחיהן לקבל גישה לערכאות משתנה ממדינה למדינה. ניתן להגביר את הגישה לערכאות באמצעות ארגוני סיוע משפטי, ובפרט סנגוריה ציבורית, המספקים שירותים משפטיים בחינם לעניים, ובאמצעות תוכניות פרו בונו שבאמצעותן עורכי דין מתנדבים מספקים שירותים וייצוג,[1] או באמצעות תוכניות סיוע אחרות.
"מתן גישה לערכאות לכול" אומץ כשאיפה אוניברסלית, כאשר הפך לחלק מ-SDG16, אחד מיעדים לפיתוח בר קיימא של האומות המאוחדות בשנת 2015. בהקשר זה פותח מודל קונספטואלי לפער הצדק העולמי[2] והוערך כי "ל-5.1 מיליארד בני אדם - או שני שלישים מאוכלוסיית העולם - אין גישה משמעותית לערכאות ברחבי העולם".[3]
בישראל
זכות הכללית לגישה לערכאות לא נקבעה במפורש בחקיקה, אלא במקרים מסוימים:
- בסעיף 5 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג–1982, נקבבע: "תנאי בחוזה אחיד השולל או המגביל את זכות הלקוח לפנות לערכאות משפטיות – בטל".
- בסעיף 39(ד) לחוק יסוד: הממשלה נקבע: "אין בכוחן של תקנות שעת חירום למנוע פניה לערכאות".
עם זאת, הזכות הוכרה בפסקי דין אחדים.
בפסק דין של בית המשפט העליון משנת 1994 ציין השופט יצחק זמיר: "גישה חופשית ויעילה אל בית המשפט היא זכות יסוד, אף אם עדיין אינה כתובה עלי חוק יסוד, ובית המשפט אמור להגן עליה כמו על זכויות יסוד אחרות."[4]
על חשיבותה של זכות הגישה לערכאות עמד השופט מישאל חשין בפסק דין של בית המשפט העליון משנת 1997:
זכות הגישה לבית-המשפט אין היא זכות-יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות-יסוד. שייכת היא למסדר נורמות אחר בשיטת המשפט. ניתן לומר - וכך אומר אני - כי נעלה היא על זכות-יסוד. לא עוד, אלא שקיומה הינו תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות-היסוד. זכות הגישה לבית-המשפט הינה צינור החיים של בית-המשפט. התשתית לקיומם של הרשות השופטת ושל שלטון החוק. ... באין מתדיינים יישב בית-המשפט בטל וחסר-מעש, ובית-משפט שאין מתדפקים על שעריו כמוהו כמו-לא-היה. נדע מכאן, כי חסימת הדרך לבית-משפט - בין במישרין בין בעקיפין - ולו באורח חלקי, חותרת תחת ה-raison d'être של הרשות השופטת. ופגיעה ברשות השופטת פירושה פגיעה ביסוד הדמוקרטי של המדינה. באין רשות שופטת, באין ביקורת על מעשי הפרט והשלטון, ייפרע עם ותאבד ממלכה. באין ביקורת שיפוטית יאבד שלטון החוק ותיעלמנה זכויות-היסוד. בחסימת הדרך לבית-משפט ייעלם ואיננו הדיין, ובאין דיין ייעלם אף הדין עמו.[5]
בפסק דין נוסף, משנת 2003, קבע נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק: "הזכות לפנות לבית המשפט היא זכות חוקתית. בעבר היא הייתה חלק מהזכויות ההלכתיות. כיום היא נגזרת מחוקי היסוד עצמם. יש לה מעמד חוקתי־על־חוקי. מכוחה של זכות חוקתית־על־חוקית זו נגזר הכוח לפנות לבתי המשפט."[6]
הגברת יכולת הגישה לערכאות
מכשול בולט למימוש זכות הגישה לערכאות הוא עלות המימוש של זכות זו, המתבטאת באגרת בית משפט שיש לשלם בעת הגשת תביעה ובתשלום לעורך דין תמורת טיפולו. להסרת מכשול זה, הפוגע בעיקר במעוטי יכולת, ננקטו צעדים אחדים:
- תקנות המעניקות למעוטי יכולת פטור מתשלום אגרה, בהן:
- גופים המעניקים סיוע משפטי למי שידו אינה משגת, בהם:
- הסנגוריה הציבורית.
- מיזם "שכר מצווה" שמפעילה לשכת עורכי הדין, למתן שירות פרו בונו לנזקקים.
- מרכז השופט חיים כהן להגנה משפטית על זכויות אדם, המעניק עזרה משפטית לאוכלוסיות חלשות שזכויות יסוד שלהן מקופחות.
- קליניקות משפטיות הפועלות בבתי ספר למשפטים, ובהן כאלה שמטרתן מתן סיוע משפטי.
הקמת בתי משפט לתביעות קטנות, שבהם סדרי הדין פשוטים יותר, ובין השאר מאפשרים דיון ללא השתתפות של עורכי דין, הפכו את הגשתן של תביעות קטנות לקלה יותר.
הסרת הגבלה פיזית על יכולת הגישה לערכאות: בעקבות הטלת עוצר בשכונת ואדי ג'וז בירושלים דן בג"ץ בנושא וציין: "אין צריך לומר, שיש לאפשר חופש פנייה לבית המשפט, ובמקרה הקונקרטי שלפנינו ניתן היה להתיר תנועת העותר לבית המשפט או לחלופין, הסעתו לבית המשפט או לחלופי חלופין, הגשת עתירתו על-ידי גורם משטרתי או שליח אחר מטעמו לרשות השיפוטית המתאימה. אך תהיה הדרך שתיבחר אשר תהיה, אין לחסום את הדרך לבית המשפט."[7] גם בעת הסגר שהוטל בתחילת מגפת הקורונה בישראל נקבע שמותרת יציאה מהבית לשם הליך משפטי.[8]
לקריאה נוספת
- יורם רבין, זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית, הוצאת בורסי, 1998.
- אהרן ברק, "זכות הגישה למערכת השיפוטית", ספר שלמה לוין, 2013.
קישורים חיצוניים
- יורם רבין, זכות הגישה לערכאות – מזכות רגילה לזכות חוקתית (בעקבות ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ), המשפט
- יורם רבין, אלי רודס, זכות הגישה לערכאות כזכות אדם וכעקרון מסד על חוקתי, משפט ועסקים כ"ו, תשפ"ב
- אלי דורון, ירון טיקוצקי, אריאל בן אברהם, זכות הגישה לערכאות, דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות', 3 בינואר 2012
- הזכות להליך הוגן: מגבלות הליכיות עקרונות כללים, אוניברסיטת חיפה
- אורנה רבינוביץ-עיני, אביטל מנטוביץ, זכות הגישה וגישה לצדק בבית המשפט של המאה ה-21, ספר אשר גרוניס, 2023, עמ' 411–439
- אהובה פישר, זכות הגישה לערכאות וקורבנותיה, פסקדין, 8 בנובמבר 2011
- אריאל נתן, הגבלת זכות הגישה לערכאות כאינטרס ציבורי - על תובעים טרדניים וצווים חוסמים, משפט מפתח, אוגוסט 2019
- עידו באום, זכות הגישה לערכאות - לעשירים בלבד, באתר TheMarker, 18 בנובמבר 2010
- Access to Justice - United Nations and the Rule of Law, United Nations and the Rule of Law, March 11, 2015
הערות שוליים
- ^ "Pro Bono and Volunteer Programs". Center on Court Access to Justice for All. National Center for State Courts. אורכב מ-המקור ב-12 במאי 2019. נבדק ב-12 במאי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Task Force on Justice ¦ Justice for All Report". Justice Task Force (באנגלית). נבדק ב-2023-03-29.
- ^ "Measuring the Justice Gap". World Justice Project (באנגלית). נבדק ב-2023-03-29.
- ^ ע"א 3833/93 יוסי לוין נ' אילנה לוין, ניתן ב-24 במאי 1994
- ^ ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, ניתן ב-15 ביולי 1997
- ^ ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, ניתן ב־2 ביולי 2003
- ^ בג"צ 1358/91 - ניהאד ארשיד נ' שר המשטרה, ניתן ב-11 באפריל 1991
- ^
איילת כהנא, כיצד מתמודדת מערכת המשפט עם מגבלות הקורונה?, בעיתון מקור ראשון, 15 בנובמבר 2020
זכות הגישה לערכאות37857239Q28135689